"בתור רופאים, הדבר הראשון שאנחנו עושים בסיום ההכשרה הוא להישבע את שבועת הרופאים, האומרת: בראש ובראשונה לא לגרום סבל", כך פותח ואומר ד"ר רוני צבר, מנהל רפואי ומייסד צבר רפואה המציעה שירותי בית חולים בבית והוספיס בית. "בתור רופא פליאטיבי מומחה, אני מלווה מטופלים לקראת סוף חייהם כבר המון שנים, לכן אני יודע שהמקום הכי רגוע, נעים ובטוח עבורם הוא בבית שלהם."
כמוביל דרך לפני המחנה, כבר לפני 20 שנה, ד"ר צבר – מומחה ברפואת משפחה ורפואה פליאטיבית – הקים את חברת צבר רפואה, שהתמקדה בשירות לציבור של הוספיס בית, הפונה לחולים סופניות וחשוכות מרפא. אותם חולים, בחרו ורבים בוחרים גם כיום להישאר בביתם על פני החלופה של אשפוז בבית חולים או מוסד לקראת סוף חייהם, כאשר הם נותרים בסביבה המוכרת שלהם, מוקפים בבני משפחה אוהבים המלווים אותם.
"ברפואה פליאטיבית, המהות היא מניעת סבל וכאב, עד כמה שניתן, עבור החולה בראש ובראשונה אך גם עבור המשפחה המלווה. בישראל יש חוק מתקדם המגדיר כי לכל אדם הסובל ממחלה סופנית ובשלביה האחרונים עומדת הזכות לקבל טיפול פליאטיבי, במימון סל הבריאות וללא כל עלות עצמית. גם מבחינה זו, ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בהקשר לזכויות החולים. לחולים לקראת סוף חייהם יש הזכות לבחור אם לקבל טיפול פליאטיבי בביתם א ודווקא בסביבת מוסד רפואי. צבר רפואה פעלה וממשיכה לפעול לפי ההבנה שהישארות בבית, גם בתקופה מורכבת זו בחיי החולים שלנו, מיטיבה ורגועה יותר ומאפשרת פרידה מקיף ושלם יותר עבור כל בני המשפחה ובעיקר עבור מטופלי ההוספיס הביתי."
התפיסה שד"ר צבר מאמין בה ומנסה לקדם לאורך שנות פעילותו היא שלא מדובר על מחלות חשוכות מרפא אלא על מחלות חשכות החלמה. "מבחינתי, נמחלה חשוכת החלמה אי אפשר להחלים, אך בהחלט אפשר להגיע לכדי ריפוי", מפרט ומסביר ד"ר צבר, שלאחרונה השיק את ספרו המקיף "בין החלמה לריפוי – מסע בטיפול פליאטיבי". "בכל המחלות מקצרות החיים, למשל סרטן, אלצהיימר, אי ספיקת כליות, ניוון שרירים וכיוצא באלו, ניתן להגיע לריפוי – מבחינת ריפוי הכאב, ריפוי הסבל וריפוי רגשי ונפשי סביב הפרידה ואף מקרים של איחוי נתקים משפחתיים, רגע לפני סוף החיים."
בשירות טיפול פליאטיבי בבית, המטרה היא גם לספק לחולים סביבת מחייה כמה שיותר מרגיעה, נעימה ומכבדת למנוע מהם סבל, אך גם לתת להם לבחור איפה ישהו בסוף חייהם, בחירה בעלת משמעות אדירה. הוספיס בית של צבר מייצר מציאות בה הם יכולים להישאר בביתם, באווירה שהם רוצים ומעדיפים, עם מקסימום איכות חיים תחת הנסיבות הרפואיות ועם קבלת כל הטיפולים הרפואיים הדרושים למניעת וצמצום סבל וכאב.
ד"ר צבר מדגיש כי, "בצבר, חשוב לנו לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לחולים המטופלים לממש את זכותם לטיפול פליאטיבי ביתי ולגרום לתקופת סוף חייהם להיות עם כמה שפחות סבל וכמה שיותר תמיכה."
באופן התואם את החזון הרפואי-טיפולי הזה, צבר רפואה מפעילה כיום את המערך הגדול בארץ של בית חולים בבית, עם שירות אשפוז ביתי המוענק למעל 2,200 מטופלים בכל רחבי הארץ, בשש מחלקות אשפוז ספציפיות, כולל מחלקת הוספיס בית והוספיס דמנציה ייעודי, שיקום אינטנסיבי, תמיכה נשימתית, אשפוז פנימית בבית, מחלקה פסיכיאטרית בבית ומחלקת אי ספיקת לב. כערך חצי מהמטופלים הם במסגרת הוספיס בית, המקבלים את השירות במימון מלא של כל קופות החולים, בלי תלות בביטוחים פרטיים וללא השתתפות עצמית.
למי הוספיס בית מיועד ומה נכלל בשירות?
לגבי השאלה עבור מי מיועד השירות של הוספיס בית, טל ספיר, אחות בכירה ומנהלת מערך הסיעוד של צבר רפואה – בית חולים בבית, מסביר לנו כי שירות הוספיס ביתי מוצע דרך כל קופות החולים, לכלל המטופלים הרלוונטיים – חולים במחלות סופניות וחשוכות מרפא, בשלבים הסופיים של המחלה, לקראת סוף החיים. את השירות מקבלים דרך הפנייה של רופאים בקהילה או דרך בתי החולים. "חשוב שמטופלים ובני משפחתם יידעו ויכירו כי קיים שירות הוספיס בית, בכל הארץ ובמימון מלא וכי החולים והמשפחות יכולים לבחור היכן החולים ישהו בסוף חייהם", מסבירה טל.
"כבוד לבחירת המטופלים והמשפחות הוא חשוב ביתר שאת בתקופה מורכבת כזו. חולים ו/או בני משפחתם המעוניינים לקבל שירות הוספיס ביתי, צריכים לפנות לרופא המלווה בקהילה או בבית חולים, לאחר אשפוז למשל, ולבקש הפנייה לשירות."
ד"ר צבר מספר כי "רבים חושבים, בטעות, כי שירות שירות הוספיס בית וטיפול פליאטיבי בבית מיועדים רק לחולים מתקדמים עם סרטן. אבל למעשה הוספיס ביתי הוא זכות הקיימת לכל האנשים המתמודדים עם שלבים מתקדמים של מחלה חשוכת החלמה, למשל דמנציה, טרשת נפוצה, ALS, פרקינסון וכן הלאה."
מבחינת מה נכלל בשירות, צבר רפואה מקצה לכל מטול הוספיס בית צוות קבוע המורכב מרופא.ה, אח.ות ועובד.ת סוציאלי.ת. הצוות מבצע ביקורי בית קבועים במשך כל האשפוז הביתי ומספק טיפולים פיזיים נדרשים, טיפול סיעודי וכן ליווי ותמיכה סוציאליים לחולים ולבני משפחתם הקרובים, בהתאם לצורך מערבים גורמי מקצוע רלוונטיים נוספים. כבר בתוך 24 שעות מהכניסה לשירות באופן רשמי, הצוות מגיע לביקור בית ראשון, להיכרות ובניית תכנית טיפול מותאמת אישית. בנוסף, הצוות עצמו זמין טלפונית לאורך כל היום וכל השנה ומהווה את הגורם האחראי המרכזי לטיפולים, בדיקות וסיוע סוציאלי כמו מיצוי זכויות, תמיכה רגשית ונפשית, הכנה לשלבים השונים בהתמודדות וכיוצא באלו.
כפי שמשתף עדי ברואנר, מטופל הוספיס בית של צבר רפואה: "בים שהבנתי שהרפואה לא יכולה יותר לעזור לי להחלים, הודעתי לרופאים שלי שאני חוזר לבית שלי. ברור לי שאין לי שליטה על מתי אמות, אבל אני כן יכול לקבוע איפה ואיך, בבית! מבחינתי, זו הצעד הכי נכון עבורי וכל החולים והרופאים צריכים להכיר שיש את אפשרות הבחירה הזו."
טיפול פליאטיבי ביתי גם לחולי דמנציה מתקדמת
"למרות שמעל 10% מהישראלים מעל גיל 65 מתמודדים עם דמנציה, רובם לא מקבלים בפועל את המענה הטיפולי הנדרש להם". "כך אומרת האחות טל ספיר. בני משפחה ומטפלים לא תמיד מודעים לאפשרות של אשפוז ביתי במימון קופות החולים, גם לחולי דמנציה".
ד"ר צבר מסביר כי "בדמנציה מתקדמת יש תסמינים וסימנים ייחודיים, כאשר לא אחת למטופלים יש קושי מהותי לתקשר עם הסביבה ולהגיד שהם חווים כאב או אי נוחות גבוהה למשל, זה כמובן יוצר המון תסכול וסבל. צוות רפואי קרוב, המכיר את החולים מקרוב, יזהה מיידית שישנה בעיה והם יוכלו לתת את הטיפול והמענה המתאימים ביותר להקלה ומניעת סבל. במוסד סיעודי עם צוות מתחלף והמון מטופלים בו זמנית, קל לפספס ולגרום, הלכה למעשה, להחמרת הסבל."
"הקשר המתפתח בין הצוות הטיפולי למשפחות מסייע גם כאשר יש לבצע החלטות קשות, למשל הזנה באמצעים חודרניים כמו זונדה, כשהכל נעשה ברגישות ועם תקשורת שפשוט לא יכולה להתרחש במוסד סיעודי או רפואי." מספרת וחולקת טל ספיר.
"היום, משרד הבריאות כבר לגמרי מכיר בחשיבות של הפניית משאבים לשירותים רפואיים בקהילה, דוגמת הוספיס ביתי לחולים סופניים ולחולי דמנציה." מסביר ד"ר רוני צבר. "עכשיו, צריך לשים יותר דגש על הרחבת המודעות לאפשרות בחירה זו ועל הרחבת ההיצע ליותר מטופלים וחולים במסגרת הביתית. גם כדי להוריד מהעומסים על בתי החולים."
