מערכת החינוך מתמודדת בימים אלה עם אתגר משמעותי של מחסור משמעותי בגננות, במורים ובמורות. המשבר, שבניגוד לקודמיו זוכה לתהודה רבה בסדר היום הציבורי, טומן בחובו גם הזדמנות להעלות על נס את מעמדו של מקצוע ההוראה. פשוט להפוך את הפירמידה כמו בפינלנד, למשל, ארץ מפותחת חינוך: אנשי החינוך מקבלים בה את המשכורות הגבוהות ביותר. כאשר השכר הוא הגבוה ביותר במשק, מתחילה נהירה לתחום המבוקש, וממילא אפשר אז לסנן ולקבל את הטובים ביותר. בנוסף, שחיקת מורים וגננות יכולה להשתפר משמעותית על ידי הורדת מספר הילדים בכיתות למקסימום- 25. מספר התלמידים הרב בכל כיתה גורם לאקלים חינוכי אלים ותוסס.
הנתונים מלמדים כי 12% מאנשי ההוראה פורשים בשנתם הראשונה למקצוע. הבדיקות מוכיחות כי שמדובר באובדן כוח אדם איכותי עם פוטנציאל הגעה לתפקידי ניהול ופיקוח במערכת החינוך.
פעמים רבות מדובר באנשי חינוך מעולים שאתרע מזלם לעבוד בתנאי עבודה קשים, וכשמתווספות לכך שעות עבודה מאומצות לעיתים עד שעות הלילה וללא תגמול נוסף, אין זה מפתיע שהמערכת מפסידה כוח אדם איכותי.
בשנים האחרונות משרד החינוך פועל ביתר שאת לאיחודן של המכללות האקדמאיות להכשרת מורות ומורים במטרה להעבירן מאחריות משרד החינוך אל הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה.
הרציונל החיובי שעומד מאחורי ההחלטה נובע מהרצון להגברת חופש הפעולה האקדמאי לצד תקצוב גבוה יותר לפיתוח מבנים ותשתיות. ברם, כאשר מדובר במוסדות אקדמיים להכשרת מורות ומורים דתיים על צרכיהם החינוכיים והסוציולוגיים הייחודיים, חייב הדבר להתבצע ביתר רגישות, תוך שמירה על תהליכי בקרה קפדניים. על מנת להכשיר איש חינוך ראוי, שיוכל להכין את התלמידים להתמודדויות עם אתגרי התעסוקה של המאה ה-21, נדרש המחנך למנעד כישורים מקצועיים ואישיותיים, חסרי תקדים ביחס לעבר. כאיש אקדמיה שמגיע מתחום המדע והחינוך, אני רואה קווים מקבילים בין הכישורים שנדרשים בלימודי הסטאז' בפקולטות לרפואה לאלו הנדרשים בפקולטות ובמוסדות האקדמיים להכשרת עובדי הוראה- באלו נדרשים אנשים מקצוע שבקיאים ברזי המקצוע, לצד כישורים בין אישיים ופסיכולוגיים להבעת אמפתיה וסולידריות עם המטופל, ובאלו נדרשים אנשי חינוך בקיאים ברזי ההוראה וביכולת להעביר את הידע ל-35 תלמידים בכיתה ומעבר ללימוד החומר במתמטיקה ובאנגלית, שיידעו לחנך ואף לשמש עבורם כפסיכולוגים ועובדים סוציאליים בזעיר אנפין. כאיש מדע, החוקר את רפואת העתיד כמצילת חיים וכתורמת לאיכות חיים, כך אני רואה בחינוך ובאנשי החינוך שאנו מכשירים – מנוף לריפוי כל תחלואי החברה הישראלית. כל אלה אפשריים לצורך הכשרה, רק במכללה קטנה, מכללת בוטיק, כדוגמת מכללת שאנן בצפון, ששמה לה למטרה להצמיח את הטובים ביותר לחינוך דווקא מתוך הפריפריה.
לא מעט מנהלי בתי ספר במרחב הצפון מתמודדים עם מחסור משמעותי באנשי הוראה, בייחוד במקצועות המתמטיקה, האנגלית והמדעים, שהכרחיים להשתלבות במקצועות העתיד.
בוגרי הוראה איכותיים, שעברו הכשרה פרטנית ומותאמת צרכים, מהווים סיבה טובה לאנשים מהמרכז להתיישב בצפון הארץ, ללמוד וללמד במערכת החינוך הצפונית, ואף להקים כאן משפחה מתוך תחושת שליחות אמיתית.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה
