אחד האתגרים המרכזיים איתם מתמודדת כיום מערכת החינוך הישראלית הוא המחסור במורות ובמורים, שהולך ומעמיק והופך מורגש יותר ויותר. נתונים מהשנים האחרונות מלמדים כי למרות הגידול הטבעי במספר התלמידות והתלמידים בישראל, מספרם של המורות והמורים הולך ויורד. המחסור בולט במיוחד בתחומי דעת שחשובים בהכנתם של תלמידי ישראל לשוק העבודה העתידי, כמו אנגלית, מדעים ומתמטיקה.
המחסור במורות ומורים נובע מירידה במספרם של אלה הבאים לעבוד במערכת החינוך. בשנת הלימודים תשפ"ב עמד מספרם של עובדות ועובדי הוראה חדשים על 10,755 בלבד לעומת 12,192 בשנת תשפ"א, ירידה של כ-12%. שיעור הגיוס של עובדות ועובדי הוראה חדשים במגזר היהודי ירד מכ-6.9% בשנת תשפ"א לכ-6.1% בשנת תשפ"ב.
לא פחות מכך, נובע המחסור במורות ומורים מעלייה במספרם של אלה שעוזבים את מערכת החינוך. בשנת הלימודים תשע"ט עזבו את המערכת 8,641 עובדות ועובדי הוראה, לעומת 6,984 בלבד בשנת הלימודים תשע"ח, כלומר גידול של 23.7%. עיקר הבעיה היא במגזר היהודי: שיעורי העזיבה במגזר הערבי בעשורים האחרונים נמוכים באופן ניכר (3.0% בממוצע) מהשיעורים במגזר היהודי (4.5% בממוצע).
מרבית נשות ואנשי החינוך שבוחרים לעזוב את המערכת עושים זאת בתחילת דרכם בהוראה. שיעור המורות והמורים שעוזבים בשנה הראשונה עומד על 12%, ושיעורם של העוזבים בשלוש השנים הראשונות הוא 20%. מחקרים גילו כי בממוצע העוזבים מתאפיינים בנתונים גבוהים, ולו בחרו להישאר היו יכולים להצליח בהוראה. לא קשה להבין מדוע בוחרים מורות ומורים חדשים לעזוב את המקצוע. השאלה היא מה ניתן לעשות כדי להשאיר אותם. האקדמית חמדת מציעה לשים לב לחוסן שלהם.
האקדמית חמדת חרתה על דגלה את הפדגוגיה של חוסן. פדגוגיה של חוסן היא האמונה שחלק מהתפקיד של נשות ואנשי חינוך הוא להגביר את החוסן של התלמידות והתלמידים. גננות, מורות ומורים אמורים לפתח ולהעצים בקרב התלמידות והתלמידים שלהם את היכולת להתמודד בהצלחה עם הקשת הרחבה של האתגרים שמזמנים החיים לכל אחת ואחד מאיתנו.
פדגוגיה של חוסן היא מה שהאקדמית חמדת מפתחת בקרב הלומדות הלומדים את מלאכת ההוראה. אנו שואפים כי בבואם לכיתה הם יתאפיינו בתודעה מקצועית של מחויבות לפיתוח החוסן של התלמידות והתלמידים ויהיו מצוידים בקשת רחבה של כלים תפיסתיים ומעשיים למימוש מחויבות זו. אך לא פחות מכך, מדגישה האקדמית חמדת את החוסן של המורות והמורים עצמם.
חוסן הוא המשאב הנפשי המאפשר לנו לצלוח זמנים קשיים ואף לצאת מהם מחוזקים. זהו תהליך דינמי שבו מתפתחים מנגנונים שבזכותם אנו לומדים להתמודד בהצלחה עם האתגרים הניצבים בפנינו. בתחילת הדרך במערכת החינוך נדרש חוסן פנימי, המחזק את כוח העמידה שלנו ומאפשר לנו להסתגל למצבים חדשים וללמוד לראות את הצד החיובי בכל סיטואציה.
המחקר מציע לשמר מורים חדשים במערכת על ידי שיפור תנאי עבודתם, בדרכים כמו צמצום עומס עבודה או הרחבת הנגישות למשאבי הוראה. יחד עם זאת מדגישה ספרות המחקר כי התמודדויות הן חלק אינהרנטי מעבודתם של מורים חדשים, ומכאן החשיבות הרבה של העמקת החוסן שלהם. החוסן הוא המקור ליכולת שלנו לפעול בצורה מיטבית ולהישחק במידה מינימלית בסביבה רווית אתגרים.
מניין ישאבו המורות והמורים החדשים את החוסן הנדרש להם? ככל הנראה ממגוון מקורות: מהמשפחה, מהחברים, ומהאמונה בבורא עולם. גם למכללות יש השפעה רבה על החוסן של המחנכות והמחנכים בראשית דרכם. כאשר תהליך ההכשרה כולל רכיבים של העצמה, פיתוח מסוגלות וחיזוק יכולות ההתמודדות – הוא עשוי להגביר את נביעתו של מעיין החוסן הפנימי, המפכה באופן טבעי בקרבו של כל אחת ואחד מפרחי ההוראה.
מעבר לכך יש חשיבות רבה לדרך בה אנו, הציבור הרחב, מתייחסים לנשות ואנשי החינוך. עלינו להעריך את אלו שבוחרים לעסוק בחינוך על המשימה המורכבת שהם נוטלים על עצמם כדי לתת להם כוחות להצליח בה. הוקרתם של המורות והמורים היא לא רק חוב מוסרי כלפיהם. זהו אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה, משום שזוהדרך שלנו להגביר את יכולתם של נשות ואנשי החינוך להתמיד בשליחות הכל כך חשובה של חינוך הילדות והילדים של כולנו.
