ד"ר יוסי לונדין
בימים אלו עומדות להתקבל הכרעות דרמטיות הנוגעות לרפורמה מקיפה בלימודי התיכון, הכרעות שיעצבו את עתידה של מערכת החינוך בישראל בשנים הקרובות. לפניכם עשר נקודות למחשבה על הרפורמה ומשמעויותיה
1. על מה אנחנו מדברים? הפרטים עוד לא לגמרי סגורים, אבל ככל הנראה תלמידי כיתות י' תשפ"ג והמחזורים שיבואו אחריהם, ילמדו בתיכון בצורה שונה ממה שהכרנו. תהליכים שהחלו כחלק מאילוצי הקורונה, יורחבו ויביאו למהפכה. בחינות בגרות חיצוניות יתקיימו רק באנגלית, מתמטיקה, לשון ובמקצועות המדעיים. בכל שאר המקצועות הציון יהיה על בסיס מבחנים ועבודות שייתנו המורים, ויעברו (אולי) איזו שהיא בקרה חיצונית מדגמית. בנוסף, שליש מציון הבגרות יתבסס על עבודה רב תחומית המשלבת בין שני מקצועות (לדוגמא היסטוריה וספרות).
2. נשמע נהדר, מי צריך את כל הבחינות המלחיצות? הבחינות באמת מלחיצות, אך וזה לפעמים הכוח שלהן. באמצעות הבחינות,, גם מי שלא מעריך את הלמידה, נאלץ ללמוד. תלמידים לומדים, ועל ידי הלמידה הזו נוצרת שפה משותפת. ילדים בתל־ אביב, בבנימין, בלוד ובחצור־ הגלילית לומדים כולם על השואה, על מלחמת העצמאות ומי היה דוד המלך. אבל לצערנו לא בטוח שילמדו עוד. הם ילמדו בצורה רצינית מתמטיקה, אנגלית ומדעים. המסר הרי ברור לכולם: , לאוניברסיטאות, לתלמידים, להורים, למורים ולמנהלים: יש מקצועות 'קודש' שחייבים להילמד ברצינות עם בחינה חיצונית וציון אמין, ויש מקצועות שאפשר לאלתר אותם ולהיות "יצירתיים", וההתייחסות בהתאם. זה שמדובר במקצועות שמכוננים זהות לאומית, דתית ואנושית, לא באמת משנה.
3. אבל היום בכל מקרה לא צריך ידע, הרי כל המידע בכל מקרה נמצא בגוגל. נכון שכל המידע נמצא ברשת, אבל הידע שרכשנו לעצמנו בלמידה שיטתית,, בונה את ההבנה ההיסטורית שלנו, את התפיסה הרוחנית שלנו ואת עולם הערכים וההתנהלות שלנו בעולם. ילד שלא ידע, גם בלי ויקיפדיה, מי זה הרמב"ם ומהי הפרדת רשויות, מהם ספרי התנ"ך ומה קרה בששת הימים, עולמו הפנימי והרוחני יהיה חסר. אף אחד לא מצפה שתדעו מתי בדיוק התחיל מבצע ברברוסה ( 22 ביוני 1941, בשעה שלוש לפנות בוקר, אם שאלתם) אבל, כל בן תרבות ובוודאי יהודי, צריך שיהיו לו מושגים שיישלפו בעת הצורך להבנת תהליכים, השוואות וסתם ידע שראוי להכיר ולזכור. וכל זה עוד לפני שדיברנו על חשיבות הכרת ארון הספרים היהודי, ולו ברמה הבסיסית, בחינוך הממ"ד ובעיקר בממלכתי, היכרות שעומדת להצטמצם עד כדי היעלמות.
4. אבל בכל מקרה משננים ממיקודית ושוכחים הכול. הטענה ששוכחים את הכול אינה נכונה. דברים רבים נשארים, כגון מושגים, תובנות, תבניות חשיבה וגם יצירות מופת שכנראה לא יילמדו אחר כך. גם מי שדקה אחרי התיכון לא זוכר איך לפתור משוואה עם שני נעלמים, מפנים דברים רבים על אופי החשיבה המתמטית או המדעית. הוא לומד לדייק, לשים לב לעובדות מול השערות ועוד, וכך בכל שאר המקצועות. מלבד זאת, בשנים האחרונות שאלות הבגרות דורשות הרבה יותר משינון חסר הבנה. הן דורשות חשיבה, הבנת טקסט ומילולי וחזותי, זיהוי תהליכים ויישום. תמיד יש מה לשפר, אפשר לעשות את זה גם מבלי לשפוך את התינוק יחד עם האמבטיה.
5. השחרור מהבחינות החיצוניות יאפשר למורים לפתח את היצירתיות שלהם, ולהעצים ואת החוויה הלימודית. מורה טוב יודע להעניק לתלמידיו חוויות שלא ישכחו בכל מסגרת. המורים המעוניינים בכך, יכולים כבר היום להצטרף לאין ספור יוזמות של משרד החינוך להערכה חלופית, אם זה מתאים להם ולתלמידיהם. הבעיה הגדולה היא שהשעות בפועל יקוצצו (כי במתמטיקה זה מבחן חיצוני ולשם יפנו את השעות), וגם המורה היצירתי ביותר שיצטרך להתמודד עם קיצוץ בשעות, עם לחץ אדיר של תלמידים והורים סביב מתן הציונים (זה פנימי, המורה בחייך…), ועם מטלות כמו למידה בין תחומית (כלומר המורה לתנ"ך יצטרך להבין גם בהוראת ספרות), יהפוך להיות מורה לחוץ, משעמם ומתוסכל. את המחיר נשלם כולנו.
6. עבודות זה נהדר, לא? בהחלט! בהדרכה אישית ועם הרבה הרבה השקעה. רובם המוחלט של עמיתיי באקדמיה בוחנים את תלמידיהם בבחינות אמריקניות. זה נובע משום שאין להם זמן (ולמורי התיכון כל שכן שאין ), וגם כי יכולת הציון המדויקת על עבודה היא מורכבת מאוד, וקשה שלא לתת מאיות על השקעה מינימלית, אם בכלל, (כן, שמיניסטים במטלת ביצוע באזרחות, דיברתי עליכם). נוסף על כך, רבים מתלמידי ישראל אינם יודעים לכתוב כראוי, וליווי שלהם דורש זמן רב והשקעה. ועוד לא דברנו על ההעתקות ועל שוק מכירת העבודות הבאים עלינו לטובה.
7. אבל כל גורמי המקצוע בעד, לא? ממש לא! כל ראשי ועדות המקצוע, נציגי ארגוני המורים, מאתיים וחמישים אנשי אקדמיה מכל הזרמים וחברי כנסת רבים יוצאים נגד הרפורמה בכל הכוח. התגובה לצערנו בדרך כלל היא "אתם עוד תודו לנו", ו"הזזנו לכם את הגבינה", ולא תגובה עניינית. יש גם אנשי מקצוע חשובים שחושבים אחרת. אבל קשה לומר שהיה דיון ציבורי משמעותי בנושא, אם בכלל.
8. הי, אנחנו המצאנו את הלימוד "לשמה", לא? בוודאי שאנו מאמינים בלימוד לשמה,. אבל מי שחושב שאפשר להשוות בין תלמיד שיעור א' בן תשע עשרה שבא ללמוד תורה מתוך בחירה (וגם הוא פה ושם לא תמיד מגיע לסדר בוקר בזמן.), לבין כלל תלמידי ישראל בכיתה הטרוגנית בשיא גיל ההתבגרות ועם חמש יחידות מתמטיקה (שאותן הם חייבים ללמוד כי יש מבחן חיצוני) חופי ים, סניף (וחברה) על הראש – שיהיה לו בהצלחה ואשריו ואשרי חלקו. אני קצת פחות אופטימי.
9. כמה אפשר להיות שמרן? תשנו משהו! זה לא קשור בלהיות שמרן, זה קשור לעשיית שינויים על בסיס נתונים, ולא על בסיס משאלות לב שנכשלו בעבר. חשוב לשנות את מערכת החינוך, והיא משתנה כל הזמן. אבל סוד החינוך הוא אבולוציה הדרגתית ולא "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". שינויים בקנה מידה לאומי לא עושים בלי בדיקה, בלי פיילוט, ובלי הבנה מה עיקר (תוכן וידע שלומדים באופן מעמיק ורציני) ומה טפל, בבחינת פרפראות לחכמה (יצירתיות בכיף). שינוי לשם שינוי נגמר בדרך כלל לא משהו. פרטים על כך ניתן למצוא אצל מורי כיתות א־-ב שלפני כמה שנים אימצו בהתלהבות שיטות מהפכניות ללימוד הקריאה, ואחרי כמה מיליונים שנזרקו לפח וכמה מחזורים שלא למדו לקרוא, חזרו לשיטה הוותיקה ללימוד קריאה מדורי דורות, עם כמה שיפורים.
10. מערכת החינוך בבעיה, מה עושים? הרפורמה הטובה ביותר היא כיתות קטנות, העלאת מעמד המורה, אוטונומיה כלכלית לבתי הספר ושקט למורים מפני רפורמות חדשות כל שנה. זה מצטלם פחות טוב, עם פחות כותרות, אבל יעשה נפלאות. בדוק. אולי שווה פעם אחת לנסות את זה.
הכותב הוא מרכז הכשרת מורי היסטוריה במכללת אורות ישראל ברחובות, חבר ועדת מקצוע באזרחות, רכז היסטוריה ואזרחות בישיבת דרכי נעם ומלמד באוניברסיטאות בר־ אילן ואריאל
