בתחילת הפרשה שלנו יש מסר חשוב ומחזק מאוד לעת הזאת. בחלום יעקב הקב"ה מבטיחו "והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך". הרמב"ן מלמד שיש כאן הבטחה ומדרגה מיוחדת, שבה הקב"ה בכבודו ובעצמו נמצא עם יעקב, לא מלאך ושרף בלבד, אלא ה' בעצמו יהיה עם יעקב. זוהי שמירה מיוחדת שרק האבות זו לה, והיא למעלה ממדרגת שאר הצדיקים.
דבר זה עולה מהחיזיון של סולם יעקב. בתחילה יעקב רואה את הסולם שהמלאכים עולים ויורדים בו, ולאחר מכן כותב "והנה ה' ניצב עליו", היינו שה' ניצב על יעקב, ויעקב זכה להיות מרכבה לשכינה. הרמב"ן מלמד שהמלאכים בסולם הם השליחים מאת ה' להנהיג את העולם כולו, ואולם העובדה שיעקב ראה שה' ניצב עליו באה להורות ליעקב שהוא אינו מושגח על ידי המלאכים, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו מופיע עליו ומנהיגו.
וכך כתב הרמב"ן (על בראשית כח, יב): "והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך".
אנו רואים כאן שתי מדרגות: מדרגת כל הצדיקים, שנאמר בהם "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך", ומדרגת יעקב אבינו, שנאמר בו "והנה אנוכי עימך". כאן מתחדדת מעלת האבות הקדושים והייחודיות שלהם, והיא באה לידי ביטוי במה שאמרו חכמים "האבות הן הן המרכבה", והיינו שנתעצם בהם האור הא-לוהי עד שדבקו לגמרי בקדושת ה' ונעשו בחינת 'צינור' להמשיך את קדושתו בעולם. את הדבר הזה מצינו במדרש על אברהם אבינו: "כך אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי וישמור משמרתי". כלומר, אברהם אבינו היה כביכול ה'מידה' של החסד, שבה הופיע אור ה' לעולם כולו.
זוהי תכלית מעלת האדם, שיבוא לדבקות שלמה בה' עד שלא יהיה שום הפרש ופירוד בינו ובין אור ה', וכל הווייתו תהיה התגלות של השכינה. מדרגה עצומה זו אינה יכולה להופיע אלא בשעה שהאדם קידש עצמו לגמרי, שלא נותר שום סיג, יצר וקליפה שיחצצו בינו ובין קונו. זהו ביטול גמור של זוהמת הנחש, שהסיר את הבגדים הצואים מעל נפש האדם עד שנשמתו הופיעה בו בשלמות הדר קדושתה. ולאחר מכן יתעצם האור הא-לוהי וייחקק באדם בקניין עולם, ויהיה השם בקרבו, והוא ינהלהו וינהיגהו, ולא יהיה נתון למקרי הטבע ולא משועבד לשום נברא וחוק. אלא ה' ירומם אותו מעל כל גבולות העולם. זוהי הפסגה האדירה של שלמות מעלת הקודש, והיא התגלה אצל האבות הקדושים. לכן לא את המלאכים ציווה ה' שישמרו אותם בכל דרכיהם, אלא ה' יתברך עצמו מגלה עליהם הדר כבודו וקדושתו לשומרם בדרך אשר ילכו בה, כמו שמבטיח ליעקב: "והנה אנוכי עימך". אני ולא מלאך, אני ולא שרף.
ההבדל האיכותי הזה בין האבות ליתר הצדיקים הוא סוד היותם אבות האומה, כי השכינה ממש שרתה עליהם, שהיא כלל ישראל, ונמצאו המה שורשים לאומה, שאז הרי אין הם פרטיים, שיבואו מלאכים להנהיגם ולסייעם, אלא אור השכינה התייחדה בהם, ועל כן ה' עימהם תמיד. וטעם הדבר הוא לפי שהשכינה היא רעייתו של הקב"ה כביכול, ולא זז מחבבה, ותמיד עימה, כדוד המבקש רעייתו. ומשעה שזכו האבות להיות מרכבה לשכינה, אזי ה' עימם תמיד מכוח השכינה הכללית שבקרבם, על כן ביטחונם כביטחונה וישועתם בישועתה.
לאור זאת נבין שגם על כלל עם ישראל כן הדבר. עם ישראל בכללותו הרי הוא כמו האבות הקדושים, שאינו מונהג על ידי מלאך, אלא השכינה עצמה עימהם תמיד, ובכל מקום שגלו, שכינה גלתה עימהם. ובעת גאולתם ירד ה' בכבודו לגואלם, כמאמר חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך אני ולא שרף". ודבר זה לא יתבטל לעולם. כי לא יהיה אף רגע אחד שיהא כלל ישראל עזוב חלילה לגמרי, ואפילו ברגע הסתר פנים חלילה, ידו נטויה עלינו לטובה כדברי הגמרא, ומגונן עלינו באברת חסדו. זה סוד הכתוב "כי חלק ה' עמו", להורות שה' עימנו תמיד ולא יעזבנו לעולם, וכמו ששמואל הנביא אמר "כי לא ייטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם".
ואף יפה כוח כלל עם ישראל מכוחם של האבות, כי השכינה היא נשמת עם ישראל ממש, ומתייחדת עימהם לגמרי, שזוהי מדרגת הכלל כנודע, מה שלא היה אפשר אצל האבות, כי אין הפרט יכול לגלות את כל מלא אורה של השכינה, כמו שמצינו שדווקא עם ישראל זכו לתורה מה שלא זכו האבות, ומבאר המהר"ל לפי שהיו יחידים, ודווקא בכללות האומה, מופיעה השכינה בכל רוחבה וגדולתה. "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי, האריכי מיתרייך ויתדותייך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים ירש, וערים נשמות יושיבו".
על כן נדע ש"בכל צרתם לו צר" ובשעה שישראל בכאב, גם השכינה כואבת. ולכן המלך העליון ברוממותו יתבע את מכאוב עמו מכל המצרים והמעיקים לו. ובעת הזאת נחזק ליבנו ונשים ביטחוננו בה', נשוב אליו באהבה, נתחזק בתורה ומעשים טובים המעצימים את קשר החיים בה' יתברך, נקווה אליו ונתפלל לראות בישועתו השלמה, והוא ברחמיו יראנו נפלאות ויחיש גאולתנו השלמה בחסד וברחמים במהרה, אמן!
