מצוות מעשר שני, הכתובה בפרשתנו, לכאורה אינה מובנת כל כך. שכן בשונה משאר תרומות ומעשרות, שאותם נותנים לאחרים, את המעשר השני האדם אוכל בעצמו, אך הוא מצווה להעלות את הפירות לירושלים ולאוכלם שם. מדוע הטריחה התורה את האדם להעלות פירותיו ולאוכלם בירושלים?
התורה מבארת את סיבת הדבר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ… לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (דברים יד, כג). הווה אומר, המטרה היא קניין יראת שמיים. אך אם נדקדק, נראה שלא כתוב בפסוק 'למען תירא' אלא למען "לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה", ודרשו חכמים: גדול מעשר שני, שמביא לידי תלמוד. משמע שיש כאן השפעה על לימוד התורה. ומבאר התוספות שתכלית המצווה היא כדי שהאדם ילמד תורה מתוך יראת שמיים, שזו כוונת המילים לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה, היינו תלמד מתוך יראה.
ואומנם מה הקשר בין אכילת מעשר שני בירושלים ליראת שמיים, ואיך היא מביאה לידי לימוד ביראה? זאת מבאר התוספות בשם הספרי על הגמרא שמספרת שיהושע בן גמלא התקין תלמוד תורה דווקא בירושלים, וטעמו ונימוקו הוא שכן כתוב: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב, ג). מדוע התורה יוצאת דווקא מירושלים? והלא בניגוד לעבודת הקורבנות, שמוגבלת דווקא למקדש, את התורה ניתן ללמוד בכל מקום!
על כך ביאר התוספות, וזו לשונו: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה – לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשינן בספרי 'לְמַעַן תִּלְמַד וגו" גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה" (תוספות ד"ה כי מציון, בבא בתרא כא ע"א).
אנו רואים שירושלים מביאה לידי יראת שמיים, ובאמת שמה מעיד עליה שהיא מלשון יראה, וכך קרא לה אברהם בעקדת יצחק. וכן מבואר בתורה שזהו עניין המקדש, כמאמר הפסוק "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל), שהמקדש מעורר בלב יראת שמיים. ומבואר בפירוש בדברי התוספות שזוהי מעלה מיוחדת למקדש יותר מעסק התורה, שלכן הוצרך לקבוע את תלמודי התורה בירושלים כדי שיהא העסק בתורה מתוך יראת שמיים. ולכן ציוותה תורה לעלות לירושלים ולאכול מעשר שני, כדי שתחדור היראה בעומק הלב, ובכך תִּלְמַד לְיִרְאָה ותבוא לעסוק בתורה מתוך קדושת יראת ה'.
לאור זאת נבין גם את הסיבה להתגלות ה' האדירה של מעמד הר סיני, שכללה אש גדולה וקולות וברקים וקול שופר כדי לעורר את לב ישראל ליראה גדולה ממנו יתברך. כי היראה מעוררת את הלב להכיר ולדעת את מי שמופיע בעמקי התורה, וכך נבין את המשמעות האמיתית של לימוד תורה, שהיא ממש עמידה לפני ה' יתברך. זוהי הסיבה והחיוב ללמוד תורה מתוך מורא וכבוד, כי אין זה רק השכלת רעיון בלבד אלא מעמד קדוש שבו ניגש האדם לפני א-לוהיו.
בעומק העניין יש לדעת שיראת השמיים הכרחית וחיונית כל כך ללימוד מפני שעצמות ומהות התורה היא אור ה'. אלא שאור זה התלבש בלבושי שכל ומחשבה, רעיונות ומאמרים, שהם כל נושאי התורה ותוכני לימודה. והנה יש חשש גדול שהאדם יאחז בלבושים בלי להיות מחובר אל מי שמתלבש בקרבם. ובמצבים קיצוניים התורה ממש עלולה להיות מן השפה ולחוץ, בלי שום לחלוחית של קדושה.
עלול להיות מצב שבו חלילה לימוד התורה לא יהיה מתוך יראה ועמידה נוכח פני ה'. החשש הזה מבואר בדברי המהר"ל (הקדמה לתפארת ישראל), על דרשת חכמים (בבא מציעא פה ע"א), שאמרו: "על מה אבדה הארץ – על שלא בירכו בתורה תחילה". המהר"ל מבאר שמשמעות הברכה בתורה תחילה היא החיבור העמוק אל נותן התורה. לברך בתורה קודם הלימוד משמעותו שהאדם דבוק בכל מאודו במי שהוא נותן התורה, ומתוך ההתקשרות העמוקה עם ה' הוא ניגש לעסק התורה, ואז יודע הוא שכל עניין התורה הוא הדרך אליו יתברך. אבל מי שאינו מברך בתורה תחילה באהבה גמורה לה', הרי הוא דבוק רק בתורה בלי הדבקות במי שנתן את התורה. ודבר זה הוא חיסרון גדול, והוא כמי שאוחז בענף בלי להתחבר אל השורש. כי ה' הוא שורש קיום התורה וסיבתו, ובלי הקשר לה' אין קיום והמשכיות לתורה.
ברצוננו לומר שיראת שמיים פותחת את הלב להכרה העמוקה בקדושת התורה, שהיא התגלות ה'. ברובד הגלוי עסק התורה עצמו הוא לימוד חוכמה בשכלו של האדם, אך ברובד הפנימי, במעמקי הלב, צריכה להיות יראת שמיים, שהיא שמכוונת את האדם להשיג את הפנימיות הנעלמת בתורה, את אור ה' וקדושתו. ועל כן היראה היא באמת התמצית והעיקר של החוכמה, בחינת "ראשית חוכמה יראת ה'", כי זו התכלית האמיתית של מתן תורה, שתהיה אמצעי להידבק ברוממות אין-סוף ברוך הוא.
בחודש אלול אנו מכינים את עצמנו לקראת ה' א-לוהינו, זהו חודש רחמים וסליחות, חודש של קרבת א-לוהים. על כן ראוי לעורר את הלב ביראת הרוממות ולחזק עצמנו לעסוק בתורה בקדושה מתוך יראת שמיים. ויהי רצון שנזכה להארת התורה במלואה, בבניין בית מקדשנו במהרה בימינו, אמן ואמן. חודש טוב ומבורך!
