"מי שנולד וגדל כאן לעולם לא יבין מנטליות של אדם שלא גדל כאן", אומר שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי. "על זה נאמר 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'. ה'לך לך' הזה הוא תביעה גדולה מאוד, לעשות את מה שעשו אבי וסבי. בסיטואציה שבה אדם מעתיק את מקום מגוריו ועוקר ממשפחתו הקשיים אדירים, בוודאי לדור הראשון.
"דודי נפטר לפני שלושה שבועות. פגשתי אותו בכל חיי כחמש פעמים. לאבי פטירתו היא אסון גדול, לי – זה אדם שכמעט לא הכרתי. זה המחיר של עלייה לארץ ישראל. אני חש הערצה כלפי מי שבוחר לעלות לארץ ומגשים את חזון הדורות".
השר סופר: "כמדינה יש לנו אחריות גדולה לעודד עלייה וגם לשמר ולחזק את הקהילות. חיזוקן לא רק שלא יחליש עלייה אלא יחזק אותה ויעודד אותה, כי מי שעולים ארצה הם אנשים המחוברים למסורת ולזהות. עלייה כמובן מתוך בחירה ולא מתוך אונס, אנטישמיות וכו'. עלייה מתונה וקבועה ממדינות שטוב בהן. אנשים עולים כי הם זוכרים שארץ ישראל ומדינת ישראל הן המקום לשוב אליו"
כמה זה עולה לנו?
מהתיקים הרבים שמחלקים בממשלה טרייה יש שני תיקים שנחשבים מנות הצד בארוחה החגיגית הזו. אחרי האוצר, הביטחון, המשפטים, הכלכלה והתחבורה, אחרי החינוך והשיכון, מסתתרים בביישנות שני ג'ובים חשובים מאין כמותם שאינם מקבלים את אור הזרקורים הראוי להם. הדמוגרפיה בישראל והמאבק הסמוי והגלוי על השליטה בארץ אבותינו ועל הלגיטימציה שלנו להתיישב כאן בגאון, בין הרוב היהודי ובין הציבור הערבי שהולך ומתבסס כאן, אינם מאפשרים לנו לזנוח את מיליוני אחינו שבגולה להתבולל בין הגויים.
השר עמיחי שיקלי והשר אופיר סופר, האמון על תיק העלייה והקליטה, יודעים מה מוטל על הכף. "עם האחריות הגדולה לשימור העם היהודי אני קם בבוקר", אומר סופר. "שעון החול של היהודים בחו"ל, עם ההתבוללות שמתחוללת שם בעוד יהדותם הולכת ומאבדת את משמעותה, זה עוד אתגר בהקשר של שיבת עם ישראל לארצו".
ואף שהאתגר ידוע ומונח על השולחן, סופר עצמו הופתע כשנכנס לתפקיד והבין עד כמה הוא גדול: "לא חשבתי עד כמה זה דרמטי עד שלא מוניתי לשר העלייה והקליטה. עד שלא נסעתי לתפוצות ולא עסקתי בסוגיות ונפגשתי עם סטודנטים יהודים באוניברסיטאות בחו"ל, לא הבנתי עד כמה המצוקה גדולה.
"נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם, ולא עליך המלאכה לגמור ואין אנחנו בני חורין להיבטל ממנה כמדינה, ויש לנו אחריות גדולה לעודד עלייה וגם לשמר ולחזק את הקהילות. חיזוקן לא רק שלא יחליש עלייה אלא יחזק אותה ויעודד אותה, כי מי שעולים ארצה הם אנשים המחוברים למסורת ולזהות. עלייה כמובן מתוך בחירה ולא מתוך אונס, אנטישמיות וכו'. עלייה מתונה וקבועה ממדינות שטוב בהן. אנשים עולים כי הם זוכרים שארץ ישראל ומדינת ישראל הן המקום לשוב אליו".
בחרתי להתעכב רגע על חוזקן של הקהילות היהודיות בתפוצות. מדוע חשוב לחזק אותן? האם זה לא סותר את הרצון שלנו שחבריהן יעלו ארצה הודות לליווי שלנו שם?
השר סופר: "יש הבדל בין להכיר את הדברים בשכל ובין להתחבר אליהם רגשית. ישבתי באוניברסיטה בניו יורק שהקימו יהודים, מקום שיש לו DNA מאוד יהודי, עם סטודנטים מבוהלים ומפוחדים שמתביישים ביהדותם בגלל האנטישמיות"
איך מתחזקים ולא עולים? אין פה סתירה לכאורה?
"הסתירה היא למי שרואה את העולם בשחור ולבן", אומר שיקלי ומדגיש כמה חשוב להבין את הקושי של יהודי הגולה לעקור מביתם ולעלות לישראל. "לצפות שכל אחד יעשה עלייה זו ציפייה לא הוגנת. עלייה מצריכה תעצומות נפש חריגות, בוודאי כשמדובר מעלייה מארצות מבוססות. זה יעד, אבל אני מתעקש שלא לשפוט. צריך לחזק את הקהילות, לתת הכוונה לחיזוק חינוך יהודי. זו המשימה של משרד התפוצות, והיא משלימה את מה שעושה משרד העלייה: לזרוע את הזרעים, לסייע, ואנחנו לא עושים זאת לבדנו. המשרד לענייני התפוצות אינו זרוע מבצעת אלא ממפה את השחקנים המרכזיים בעולם החינוך והיזמות היהודי כדי להעצים את תחושת השייכות של צעירי התפוצות עם מדינת ישראל, היהדות והציונות", מסביר שיקלי.
הרוח ועמוד העשן: צונאמי של אתגרים
שלא במפתיע, בקושי הרב לחזק ולשמר את הקשר הגאה עם יהדות התפוצות האצבע המאשימה מופנית אל האנטישמיות, שממנה סבלו וסובלים יהודים לאורך שנים ארוכות, ועכשיו היא לובשת צורה חדשה עם הטכנולוגיה שנכנסה לדורנו ועם אובדן הערכים שהביאה לעולם תנועת הפרוגרס. "שימור הקשר של יהודי התפוצות עם היהדות והציונות הוא אתגר כביר מכמה סיבות", מסביר שיקלי.
"בלי שום קשר לנקודת המבט הפרטיקולרית שלנו, אנחנו בעידן פוסט-לאומי, גלובליסטי, שבו המערב בכלל מתפרק מערכים של חשיבות התא המשפחתי, חשיבותה של קהילה אמיתית, ומעל זה חשיבותה של קהילה לאומית. המערב הלך לכיוונים סופר אינדיווידואליסטיים, וזה אירוע יותר ממורכב לקיים ציוויליזציה המושתתת על 'והגדת לבנך', על קהילה מתפקדת, על זהות לאומית הקשורה לחבל ארץ קטן מאוד כמו מדינת ישראל, להחזיק את האירוע הזה בתוך הטרנדים העולמיים", מפרט שיקלי.
הוא מוסיף מילת עידוד לנוכח האתגר: "נאמנה עליי המימרה 'ולא נצחה הרוח את עמוד העשן' במשנה במסכת אבות. בסופו של דבר היהדות תצליח לשמר את כוחה ולשמור את הרלוונטיות שלה. היא מתמודדת עם סופה של ממש, וזה רק אתגר אחד אחרי האתגר הזה שנקרא לו רוח הזמן", פורט שיקלי.
"אחד מהם הוא איך נתפסת מדינת ישראל, שכדי להזדהות איתה אתה נדרש לשלם מחירים. היא נתונה תחת מתקפה אדירה, אינה אהודה בקמפוסים של המערב, וכשסטודנט בארצות הברית עונד שרשרת של מגן דוד בארצות הברית, יש סיכוי רב שיתנכלו לו, ואף יותר מזה אם הוא מזדהה כציוני, ולרוב יש הלימה בין מגן דוד להזדהות כציוני. זו תוצאה של עלילת הדם, האפרטהייד, ששותפים לה גם כל מיני לשעברים שירדו מהפסים", אומר שיקלי ורומז לבכירים ישראלים שמסתובבים בעולם בהרצאות ושופכים את דמה של מדינת ישראל קבל עם ועולם.
"יש הרבה כסף שבא מקטר ומהאיחוד האירופי לצורך זה. הזדהות כזאת מצריכה עמידה בפרץ, וצעירים יהודים בארצות הברית צריכים הרבה מאוד אמונה בעם ישראל ובנצח ישראל כדי לעמוד איתן בפני צונאמי של רפש. הצונאמי הזה בשבעת החודשים האחרונים נוסק לשמיים גם בגלל מתקפות מבית".
"יש הבדל בין להכיר את הדברים בשכל ובין להתחבר אליהם רגשית", אומר סופר. "ישבתי באוניברסיטה בניו יורק שהקימו יהודים, מקום שיש לו DNA מאוד יהודי, עם סטודנטים מבוהלים ומפוחדים שמתביישים ביהדותם בגלל האנטישמיות. בנפגשים עם פדרציות יהודיות הרגשתי גם מצידן שהחיבור הזה עם ישראל חיוני להן. זה היה בשיא המחאה של הרפורמה במערכת המשפט. הם זקוקים לקשר, לשיח. הם ממש ביקשו שנשמור איתם על זה. אינני יודע אם שר או שניים מספיקים בשביל לחזק את זה, יש פה יעד אסטרטגי של שמירה על יעד לאומי עם הנהגה יהודית בתפוצות".
השר סופר: "אני רוצה לתת דגש על החשיבות של לימוד השפה העברית, שמחברת לזהות היהודית. שפה היא מנטליות וגם אחד הקשיים הכי גדולים במעבר לישראל. עלייה לארץ משמעה לחצות את הים ממש. זה שינוי דרמטי, ועברית היא הבסיס התרבותי הרחב ביותר. ככל שתהיה יותר למידת עברית בתפוצות, ככה נמצא יותר אפשרות להתגבר על החשש לצאת מאזור הנוחות"
להחזיר גאווה יהודית ליושנה
"אני בטוח שאני לא מחדש בנוגע להתבוללות", ממשיך סופר ומונה את ציפיותיו מהציבור הדתי-לאומי בהקשר הזה. "הייתי רוצה לראות את הציונות הדתית מובילה בטבעיות בחיבור הזה, כציבור שמחובר הרבה יותר לאתגרים שיש לעם היהודי בתפוצות. לעשות זאת בכל הרגש, ממש כפי שאנחנו נאבקים על אביתר או על ההתיישבות בגב ההר, ולהילחם על הקשר עם התפוצות כדי שנוער בארצות הברית יהיה גאה בעם שלו, במדינה שלו, וירגיש מחובר אליה".
"בואו נדבר נתונים", מבקש שיקלי. "בארצות הברית חיים שישה מיליון יהודים, בקנדה 400,000. זה כמעט מספר היהודים שחיים בארץ, וזה רק בצפון אמריקה. אין לנו מנדט לוותר על יהדות ארצות הברית", מגיב שיקלי על הרמיזות שנתניהו התייאש מיהדות ארצות הברית. "אנחנו צריכים להילחם עליה, ואנחנו עושים את זה. משרד התפוצות משקיע את מרב משאביו בתוכנית ששמה אל"ף-בי"ת, שעלותה כארבעים מיליון דולר, והפדרציות בארצות הברית משקיעות גם הן סכום דומה כדי להביא כמה שיותר ילדים לבתי ספר יהודיים.
"בשונה מאנגלייה, ששם 70% מהילדים לומדים בבתי ספר יהודיים, או במקסיקו, ששם 90% מהילדים היהודים לומדים בבתי ספר יהודיים, בצפון אמריקה רק 5% מהילדים שגדלים בבתים אורתודוקסיים הולכים לבית ספר יהודי.
"זו המתמטיקה של החיים. הסיכוי שאדם יהודי יתאהב בקמפוס במישהי לא יהודייה גבוה מאוד. זה שונה מסטודנט שלומד באוניברסיטה הכי ליברלית בארץ. פרינסטון או קולומבייה, לא משנה, ההסתברות עצמה להכיר בן זוג יהודי או בת זוג יהודייה קטנה מאוד, ואתגר ההתבוללות עצום, ולעומת זה היהדות צריכה להיות אטרקטיבית ורלוונטית, וכמוה גם הציונות".
"לי אין ספק שמי שלומד בבית ספר יהודי שומר יותר על קשר עם היהדות ועם ישראל", מוסיף סופר, "אבל אני רוצה לתת דגש על החשיבות של לימוד השפה העברית, שמחברת לזהות היהודית. שפה היא מנטליות וגם אחד הקשיים הכי גדולים במעבר לישראל", מדבר סופר על אחד הפערים הגדולים ביותר לעולים חדשים. "עלייה לארץ משמעה לחצות את הים ממש. זה שינוי דרמטי, ועברית היא הבסיס התרבותי הרחב ביותר. ככל שתהיה יותר למידת עברית בתפוצות, ככה נמצא יותר אפשרות להתגבר על החשש לצאת מאזור הנוחות.
"אין לי ספק שקל מאוד ללכת לאיבוד בתפוצות כשאין מבנה קהילתי או בתי ספר יהודיים, וזה לא חידוש. בנינו תוכניות לעידוד צעירים מהמערב להגיע לאוניברסיטאות בישראל. חשוב להשקיע כבר מהתואר הראשון. לצערנו גם אנשים שנמצאים פה אחרי שנה בישיבה ומגיעים לקמפוסים מסתכנים בהתבוללות.
"מגיעים לישראל יותר מ-14,000 נערים ונערות כאלה בשנה, ללמוד בישראל, במדרשות, בישיבות וכו', ולא רק במוסדות הציוניים. כל זה כדי שיוכלו להתחבר לקהילות, למשפחות מאמצות. זה חיבור מדהים. זה אתגר ליצור קשר בריא וטוב איתם, וזה לא פשוט, אבל מי שמגיע יודע שהוא יחזור. ככל שיגיעו יותר צעירים לכאן זה מבורך", אומר סופר.
השר סופר: "הגענו לממשלה הזאת עם המון אמוציות לאחר שגנבו לנו את הממשלה הקודמת, וזה השפיע על אופי הפעילות. 64 מנדטים יכולים לאפשר פעולות חכמות בלי מסיבות מיותרות ובלי ארבע אצבעות בכל עין של שמאלן, אלא לעבוד כמו מפא"יניק טוב ולקדם את מה שאתה רוצה. מבחינה אמיתית, ערכית, צריך לפעול מתוך אהבה ואחדות"
"חצי מהעם נמצא שם"
הצונאמי של הדה-לגיטימציה כלפי כל מה שמריח מיהדות או מציונות חודר גם לעורקי התנועה הציונית. הסוכנות היהודית, מי שנשאה את דגל העלייה ארצה, מאמצת קול ענות חלושה בכל הנוגע ליישוב הארץ. נראה כי התוצאה הסופית של המאמצים לשמור על קשר עם יהודי התפוצות והבאתם לעלות לישראל נדחקים לקרן זווית ואולי נשכחים בכוונה תחילה, שלא לעורר מרבצם דיונים בעלי פרשנות פרוגרסיבית על היכן 'נכון' יותר להתגורר. אולי מי שאמון על הבאתם של היהודים לישראל אינו מחזיק עוד בדעה הציונית המסורתית? האם ויתרנו על חזון שיבת היהודים לארצם?
האם אנחנו כמדינה אומרים בפה מלא שיהודים צריכים להגיע ארצה? הסוכנות לא פועלת עוד בגלוי לעלייה ארצה. זה נחשב לא תקין פוליטית.
"אני לא מקבל את זה ולא חושב שזה נכון", ממהר סופר לענות. "הקשר שלנו עם הסוכנות היהודית הוא יום-יומי, ויש חשיבה מתמדת כיצד בוחנים יעדים לעידוד עלייה ואיך מחדשים יעדים לעידוד עלייה. אנחנו בונים מדיניות עלייה מתוך חשיבה משותפת. כולם עוסקים בעידוד עלייה, גם אנשים שחושבים אחרת מאיתנו. אני קורא לציבור ולחבר'ה צעירים ולמשפחות צעירות לנוע לשליחות הזאת מתוך תחושה לא קלה של לעזוב את הארץ לכמה שנים כדי לעודד אנשים להגיע".
"כחסיד של התנועה הציונית שיונקת את כוחה ואת השראתה מן המקורות", מוסיף שיקלי, "נאמנים עלינו הפסוקים 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', 'ושא נס לקבץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ' וכו'. זה חזונו של עם ישראל לאורך הדורות. אין הדבר אומר שאנו ממעיטים בערכם של יהודי התפוצות. יש מי שחושבים שמאחר שהשאיפה היא לבוא לארץ, ומי שחי בחו"ל אולי נחות דרגה או נכון לבקר אותו.
"העמדה שלנו אינה שיפוטית כלפיהם", מדייק שיקלי, "אך זה לא אומר שוויתרנו על חזון הדורות. כדי שהחזון הציוני יקרום עור וגידים ותהיה עלייה ויראו בישראל מוקד שמכוונים אליו את התפילות כמרכז רוחני ותרבותי, צריך לחזק את הקהילות היהודיות שמעבר לים. עוצמתן קשורה קשר הדוק עם הקשר שלהן ליהדות ולארץ. המשימה שלנו היא להפוך את היהדות לכמה שיותר רלוונטית".
השר שיקלי: "עלייה מצריכה תעצומות נפש חריגות, בוודאי כשמדובר מעלייה מארצות מבוססות. זה יעד, אבל אני מתעקש שלא לשפוט. צריך לחזק את הקהילות, לתת הכוונה לחיזוק חינוך יהודי. זו המשימה של משרד התפוצות, והיא משלימה את מה שעושה משרד העלייה"
בעולם של היום איך מנגישים יהדות והופכים אותה לאטרקטיבית בעיני מי שנמצא בחברה של גויים?
"אני חושב שהשבת רלוונטית היום יותר מאי-פעם", עונה שיקלי ופורס את תשובתו בהרחבה. "הרגע הזה שבו אני מכבה את מסך הנייד הוא רגע של גאולה. זה נתק שמאפשר לי פעם אחת בשבוע לשים רגע במרכז את רעייתי וילדיי ולשבת איתם סביב שולחן השבת ולהיות איתם יחד בשבת. זה מה שמחזיק את התא המשפחתי. מזווית אישית, לא הייתה לי משפחה אילולא זה. הערך של שבת ומשפחה נטו כמסורת רק לדבר הזה יש לו ערך נשגב. הניתוק מהטכנולוגיה ומזרם המידע ששוטף אותנו כמו צונאמי, יש לו ערך אדיר.
"התמה השמרנית בעולם מתמודדת עם תמה פרוגרסיבית. אלו שתי האסכולות המרכזיות המתחרות ביניהן במערב. הפרוגרסיבית, האמירה המרכזית שלה היא שבעצם אין אמת אחת. ואם אין אמת אחת, אין אמת בכלל. כתוצאה מזה שאין אמת, אין טוב ואין רע וגם אין משמעות לבחירה, ובעצם כל עמוד התווך המוסרי שעליו נשען המערב קורס ומתמוטט.
"אנחנו רואים את ההשלכות של התפיסה הזו על תפיסת ההיסטוריה, נרטיב: אין משמעות לעובדות בכלל. גם בהתנהלות פוליטית אקטואלית מסוכן שלעובדות אין משמעות, וגם בסוגיות של מגדר, שגם בו אין משמעות להיבטים הביולוגיים.
"להבדיל, המוטו של התמה השמרנית, בעיקר במתכונתה היהודית, הוא קריאת שמע, שמסתיימת במילה 'אחד'. האמת אחת. אנחנו יודעים שהיא שם. כשזה נוגע להיסטוריה ולמדע העובדות משנות, ועל פיהן אנחנו פועלים בעולם הזה. כאן הבשורה היהודית, בשורת האמת שממנה נובע שיש טוב ויש רע ויש משמעות לבחירה שלנו.
"אם הולכים עם התזה הפרוגרסיבית, היא מובילה אותנו לניהיליזם. לעומת זאת התזה היהודית מובילה לאחריות, ולאחריות לא רק כלפי עצמנו אלא כלפי הדורות הקודמים וכלפי הדורות הבאים. זה מקיש על היחס שלנו לערכים כמו משפחה, קהילה ולאום; האדם אינו אטום מרחף בעולם".
השר שיקלי: "לרוב יש הלימה בין מגן דוד להזדהות כציוני. זו תוצאה של עלילת הדם, האפרטהייד, ששותפים לה גם כל מיני לשעברים שירדו מהפסים. צעירים יהודים בארצות הברית צריכים הרבה מאוד אמונה בעם ישראל ובנצח ישראל כדי לעמוד איתן בפני צונאמי של רפש. הצונאמי הזה בשבעת החודשים האחרונים נוסק לשמיים גם בגלל מתקפות מבית"
לכאורה מדובר במשימות שלובות. למה בעצם יש הפרדה בין משרד העלייה למשרד התפוצות?
"אני חושב שצריך ממשלה שלמה בשביל התפוצות נוכח האתגרים הגדולים: חינוך, תרבות", עונה סופר. "חצי מהעם נמצא שם, והאתגרים שלו קשים לפחות כמו שלנו. לשר התפוצות יש המון במה לטפל בנושא של תרבות שיפור פניה של ישראל בעיני היהדות בעולם, חיזוק הקשר עם הקהילות. העבודה שלי מוכוונת לעידוד עלייה שמתבססת על התשתית הזאת, זהות ויום הזיכרון ומסורת, ולא יכולה להסתפק בזה אלא צריכה גם להמשיך הלאה".
"משרד התפוצות מיזג אליו את המשרד לעניינים אסטרטגיים", מוסיף שיקלי, "הכפיל את תקציבו ופועל בכמה צירים חשובים: המאבק בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ובדה-לגיטימציה של הציונות, חיזוק האמונה בצדקת הדרך, כמו החלטת אונסקו בעניין יריחו והכחשת השואה של אבו מאזן, אגב עבודה עם עשרות ארגונים הפועלים בזירה זו בארץ ומחוצה לה.
"זרוע נוספת של המשרד היום היא המאבק באנטישמיות, ניטור ומחקר של כל אירוע אנטישמי, כמו הצתת דמות של יהודי בפולין, הצתת ספר תנ"ך בשוודיה או התנפלות על אוהדים יהודים במגרש כדורגל ביוון, ותגובות על אירועים אלו".
השר שיקלי: "זו המתמטיקה של החיים. הסיכוי שאדם יהודי יתאהב בקמפוס במישהי לא יהודייה גבוה מאוד. זה שונה מסטודנט שלומד באוניברסיטה הכי ליברלית בארץ. פרינסטון או קולומבייה, לא משנה, ההסתברות עצמה להכיר בן זוג יהודי או בת זוג יהודייה קטנה מאוד, ואתגר ההתבוללות עצום, ולעומת זה היהדות צריכה להיות אטרקטיבית ורלוונטית, וכמוה גם הציונות""
הפתרון: הגדלת יישובי הגליל
סופר ושיקלי שניהם גליליים. סופר נולד בגליל, ואביו ז"ל אף עמד בראש המועצה מרום הגליל. היום הוא מתגורר במושב טפחות. לקראת סיום אנחנו מתפנים לדבר קצת על עוד אתגר, חשוב לא פחות: ייהוד הגליל. "האתגר הזה מתפתח כבר יותר מעשרים שנה, ומדינת ישראל גם למדה להציגו כאתגר. רוב יהודי בגליל זה לא רק מהפה ולחוץ, והצורך בא גם מאנשי שמאל ציוני, כמו איל בן ראובן, שיש לנו שיח ועניין מתמשך איתו סביב זה, וכמובן מאנשי ימין.
"הגענו לארץ ישראל ליישב אותה, ואחד האזורים שצריך ליישב הוא הגליל. יש אזורים מאוכלסים יותר בגליל, כמו מרכז הגליל ומערבו, אבל האתגר קיים בכל הגליל. דווקא בגליל המזרחי, באצבע הגליל, חסרה נוכחות ציונית יהודית מורגשת".
כשמדברים על הקמת יישובים חדשים בגליל, כמו רמת ארבל, אומר סופר: "חיזוק ההתיישבות יקרה בעיקר בבנייה בכמויות, וזה יכול לקרות רק בערים. זה מה שישנה את הרוב, עם כל הכבוד ליישובים הקטנים. יש משמעות גם לבנייה הכפרית, אבל כדי שהאזור יפרח צריך להגדיל את היישובים הקיימים. כמו הדיונים שהיו בזמנו על הרחבת היישובים ביו"ש, כשהיום ברור ללא ספק שעדיף להרחיב את היישוב ולאבד מהמרקם הקהילתי של יישוב קטן, אותו דבר צריך גם בגליל. היישובים צריכים להיות גדולים".
אתה שבע רצון מהממשלה הנוכחית?
"הגענו לממשלה הזאת עם המון אמוציות לאחר שגנבו לנו את הממשלה הקודמת, וזה השפיע על אופי הפעילות. 64 מנדטים יכולים לאפשר פעולות חכמות בלי מסיבות מיותרות ובלי ארבע אצבעות בכל עין של שמאלן, אלא לעבוד כמו מפא"יניק טוב ולקדם את מה שאתה רוצה.
"מבחינה אמיתית, ערכית, צריך לפעול מתוך אהבה ואחדות. כשאתה מתווכח עם הח"כ השמאלן שמימינך ומשמאלך, גם הסגנון אחר. טעינו בהיבטים האלה בטקטיקה ובסגנון. פגענו פגיעה קשה בסולידריות הישראלית, ויידרש הרבה זמן לטפל בפצעים שנפערו כאן. האחריות שלנו היא לחזק את הסולידריות".
השר שיקלי: "אם הולכים עם התזה הפרוגרסיבית, היא מובילה אותנו לניהיליזם. לעומת זאת התזה היהודית מובילה לאחריות, ולאחריות לא רק כלפי עצמנו אלא כלפי הדורות הקודמים וכלפי הדורות הבאים. זה מקיש על היחס שלנו לערכים כמו משפחה, קהילה ולאום; האדם אינו אטום מרחף בעולם"
אתה לא חושב שהפצעים האלה כבר היו ורק נחשפו?
"אין לי ספק שיש מערכות שפעלו סביב העניין הזה של ליצור פה קמפיין. ישבתי בשבוע שעבר עם כתבת בכירה ואמרתי לה שבעבר כדי להכניס אייטם על הצעת חוק מתקדמת היה צריך לעשות הרבה יותר, והיום בהצעות חוק הרבה יותר קטנות ושוליות אתם פותחים את המהדורה כחלק מהקמפיין נגד הרפורמה במערכת המשפט.
"ברור שיש פה קמפיין, אבל בסוף יש גם לנו אחריות. זה לא עניין של להיות צודק. הצבא, המדינה והעם הם שלנו, ואנחנו צריכים את העם חזק, מאוחד, אוהב ונחוש. זו דרכה של תורה. גם אם זה כולל פשרה. אני מאחל לקוראים ולכולנו שנה של אחדות, של קירוב לבבות, ושמדינת ישראל תמשיך להתחזק ולעמוד נוכח כל האתגרים ההתיישבותיים, הכלכליים, החברתיים והצבאיים".
"והרבה עלייה", אני מוסיפה, וסופר מהנהן ומאשר, "והרבה עלייה כמובן".
