הולך להיות מורכב בזמן הקרוב. אנחנו יודעים מזמן שלנצח בבחירות זה בקושי חצי הדרך. אוטוטו תושבע הממשלה, וצריך להיות מוכנים למצב לא פשוט מימין ומשמאל.
בוא נתחיל בימין. יש כאן איש מאוד מאוד חכם וחד בפוליטיקה, שאפשר לזהות באמצעותו מי הוא איש המפתח של ממשלת הימין הזאת. לפי האש שניסה נתניהו לכוון לעבר בצלאל סמוטריץ', יש באיש הזה קצת יותר מהשחצנות ומהעקשנות שהדביקו לו.
בואו נכתוב בזהירות שאחרי שסמוטריץ' ילטש עוד קצת מהזחיחות שדבקה בתדמית שלו, ולא בטוח שמסיבות אמיתיות, הוא עשוי להגיע למחוזות דרמטיים בסולם השלטון במדינת ישראל. אם יעבור תהליך נכון, גם האנשים שמקללים אותו היום עשויים ללכת אחריו בלהט. אבל הוא יצטרך להתאזר בשביל זה בהרבה סבלנות ובכוחות למידה בינאישיים.
משפט קצר על ההשוואה לבנט. אפשר לקשקש את ההשוואה המטופשת הזאת כמה שרוצים, בסוף מדובר בדיוק בהפך הגמור. שני חטאים חטא נפתלי בנט. האחד בהליכה לכיוון המנוגד בדיוק מהבטחותיו לבוחרי הימין בהעלאת השמאל לשלטון, והשני והחמור ממנו, בהקמת ממשלה מתבוללת שעומדת על מפלגה ערבית.
בדיוק בשני הדברים האלה בן גביר וסמוטריץ' עושים ההפך בדיוק: ההתעקשות עד להרכבת הממשלה הייתה בדיוק כדי לוודא שהפעם לא נקבל ממשלת 'בערך' ובפועל נמשיך במדיניות שמאל, ולגבי הערבים, אין אפילו צורך להוסיף. לכן סמוטריץ' ובן גביר הם התיקון של מעשה בנט, ולא משנה כמה זעקות מניפולטיביות יזעקו אנשי הליכוד.
ועכשיו לשמאל
ריצה לטווח ארוך היא שם המשחק עכשיו. רחוק הרבה מעל קיתונות הפחד המדומה שמנסים לשפוך כאן. כשמנסים ליצור דה לגיטימציה לתוכניות של הימין, אסור למצמץ אפילו לשנייה. מי שימצמץ או ימתן אותן, ייפול. בקרב הזה, על לגיטימציה אידאולוגית וחזון, מי שיגמגם ייבלע במלכודת התקינות הפוליטית שהוכנה כבר שנים ארוכות בדיוק בשביל הרגעים האלה.
כן, הימין הגיע לכאן כדי לשנות. יש לו גב יהודי שלא היה כמותו בפוליטיקה הישראלית. שמונה עשר מנדטים הפרש בין הימין היהודי לשמאל היהודי. צריך לשנן את המספר הזה שוב ושוב. שמונה עשר מנדטים הפרש! המספר הזה גדול יותר מכל זעקות הטוויטר וחכמולוגי הפייסבוק. ובטח שהוא גדול יותר מהזעקות המדומות ומההצגות שמעלים לנו ערב ערב בערוצי הטלוויזיה.
אתם חייבים לשנן לעצמכם יום ולילה: ההפחדה שלהם היא האור שאנחנו מכוונים אליו. לא האור של הימין אלא האור שאזרחי ישראל, גם חלק גדול בשמאל, מחכה שתאירו.
משרד החינוך חייב להתנקות מתרבות הגויים שאוחזת בו מכל עבר. אסור שיישאר אף ארגון פרוגרסיבי ולהט"בי אחד שימשיך לנסות לשנות את ילדינו במשרד הזה. במקומם יש להחזיר למשרד החינוך תנ"ך ויהדות ואהבת המסורת. זה הרצון של העם הזה, ולשם כך נבחרתם. אל תרצו שום פריץ ואל תשאירו את מי שלא היה כאן כשבנינו כאן לפני שנים לא רבות מדינה יהודית ומשרד חינוך יהודי.
צה"ל זועק לעזרה. שלא תעזו למצמץ בהצלה של המקום הקריטי הזה. תקראו את הספר המטורף של נוה דרומי, שמתארת כיצד אחרי ההתנתקות קם בתוך הצבא המלת"ם ובנה תשתית שלמה שבלבלה את צה"ל לדעת ושבללה אותו בחוסר יכולת להביא להכרעה. כיצד בשיטתיות הפכו את צמרת צה"ל לכלי שרת שמטרתו להכין את האויב להסכמי שלום ולא להכריע אותו.
לקרוא ולא להאמין. פתאום כל הסיפור שכולנו מכירים על ארגוני הנשים שהשתלטו על הצבא וזרעו בו פציפיזם נהיה ממוסמך, סדור, מתועד. פשוט מפחיד. והצבא קשור עד לרגע הזה בתוך הסבך הזה. הסיפור הזה הפיך, ועל הדרג המדיני לוודא שהוא מכוון לשינוי הזה. פנימה תודעה יהודית, החוצה השפעות פלורליסטיות. זאת לא מהפכה, זה ניקוי תוצר המהפכה הזדונית שנוצרה בצבא של המדינה היהודית מתחת לאף של כולנו.
כולם יזעקו על פסקת ההתגברות, ובכל זעקה כזאת תשמעו רק כמה היא דרושה כדי שנחזור לשלוט בגורלנו. הם יזעקו שאתם הורסים את הדמוקרטיה, ואתם תשמעו כמה אתם מצילים את שרידיו האחרונים של שלטון העם.
כל תהליך כזה טומן בתוכו פסולת כאב וזעקות שבר, אבל תזכרו בבקשה תמיד שזה לא סתם רוב העם – רוב מוחלט של העם הזה דורש מכם לעשות את אשר נשלחתם למענו. אתם לא צריכים להסביר יותר מדי, כי העם הזה כבר השתכנע. נכון, בשיח התקשורתי לא שומעים את הפער המטורף של שמונה עשר המנדטים, אבל הפער הזה לא צריך לדבר, הוא רק צריך שאתם לא תעזו לשכוח אותו. שיצעקו. בקרוב, אם לא תמצמצו, יירגעו הזעקות האלה, והמדינה היהודית תחזור לכאן סוף סוף.
