אפשר לעלות?
הוא בכלל הסתכל על אימא שלי כשאמר: "אני מצטער, אבל היא לא יכולה לעלות". מיותר לציין שאותה "היא" עמדה בדיוק חצי מטר לידו והבינה את המשפט טוב לא פחות מאימא שלה.
הכול התחיל בעוד בוקר ספונטני בחופש שבו ארזנו תיק ותפוח ונסענו לאן שייקח אותנו וייז.…
חלק מהמעגל
אנשים הסתחררו מסביבי במעגלים שהתפרקו וחודשו בכל כמה דקות, ומוזיקה שמחה התנגנה מכל עבר. הייתה אנרגייה מחשמלת באולם, שמחה מהסוג שיש רק בחתונות.
הלוואי שיכולתי לומר שבאמת הייתי שם בין הרוקדים, רוקדת בלחיים סמוקות מהחום, בשיער שהתפזר ובחיוך ענקי ומאושר. הלוואי שיכולתי לומר שישבתי לנוח על כיסא, אוחזת כוס מים, נרגעת קצת אחרי מחול סוער במיוחד, אבל האמת היא שלא.…
יש לי וידוי
בערב יום כיפור עליתי לבית הכנסת לתפילה. העלייה לעזרת הנשים בבית הכנסת שלנו היא מין כבש אבן ארוך שבזמני התפילה תמיד מלא נשים ובנות. נדחקתי ועברתי עד הכניסה, מנסה למצוא את האיזון בין לא ליפול ובין לא לדרוך על מישהי בקביים בטעות (הניסוי נכשל אגב, דרכתי על יותר מדי בנות).…
אמונה בהתחדשות
ברוך ה' התחלנו השבוע עוד שנה באולפנה, והאמת היא שהייתי מאושרת לחזור לחברות, לדשא ואפילו לכיתה. התחלתי שנה חדשה, את השנה האחרונה שלי בתיכון, השנה האחרונה שאוכל להבריז בה משיעורים, השנה האחרונה שבה אראה את חברות שלי בכל בוקר, השנה האחרונה שבה אני עדיין לא צריכה להחליט על הכול לבד, השנה האחרונה שבה אוכל לעבור במסדרונות של האולפנה ולהרגיש הכי בבית שיש. …
שקופה בלונה פארק
דמיינו שאתם נכנסים ללונה פארק, והוא הומה מעשרות אנשים. אתם מרימים מבט, רואים אנשים משייטים באוויר בכיסאות מעופפים או צווחים באנקונדה, וכבר מפנטזים על הרגע שבו תהיו אתם ממש שם למעלה.
ככה בדיוק התחיל יום שני האחרון. אני מתה על הלונה פארק, ואני עוד יותר אוהבת את הצ'ופר הקטן שיש לי בו, צמיד 'פטור מתור' שמעניק לי את האפשרות הנהדרת שלא להיצלות בשמש עם כל עם ישראל ולחזור הביתה בפרצוף מטוגן היטב ומזיע למדי, וכמובן גם חוסך לי את הסרבול הגדול של לעמוד (בעצם לשבת) בתור בכיסא הגלגלים.…
לבד על האוטובוס בפעם הראשונה
השבוע הייתה לי חתיכת פריצת דרך בחיים בשנים האחרונות. נוסף על מתכונות, בגרויות וכו' התמודדתי עם עוד בעיה שרוב העולם היה פוטר אותה בהינף יד אבל אצלי היא הייתה ענקית: פחד מטורף מנסיעה בתחבורה ציבורית.
נסיעה באוטובוס נתפסת כאחד הדברים הכי שגרתיים ומקובלים.…
מקום חשוב לאושר קטן
האמת היא שהתקופה עכשיו קצת נעה לי בין לחוץ-לחוץ לסופר-כיף. יש המון עומס, בכל זאת סוף י"א, אבל אם לומדים איך לעבוד נכון, התוצאה בסוף מדהימה. אחד הפתרונות שמצאתי לעצמי הוא לעשות לעצמי בין הריצה ממתכונת לבגרות עצירות קטנות וסתם לעשות דברים שאני אוהבת, להיפגש עם חברות (המון), להכין אוכל, לדבר עם אימא וגם לתת זמן לדברים שכיף לי לעשות.…
פחדים מדומים
בזמן האחרון יצא לי מלא פעמים להיות בלחץ. השבוע ישבתי עם חברה ללמוד יחד למתכונת בתנ"ך, והשעות עברו ביעף. המשכנו ללמוד לתוך הלילה. בסביבות השעה שתים עשרה וחצי הבנו שעדיף שנוותר על כמה תת-נושאים ונלך לישון כדי שנצליח לקום למבחן למחרת בבוקר.…
המקומות שרק אני יכולה לנקות – צעד וחצי
פסח, ריח הניקיונות באוויר, סמרטוטים מסתובבים בכל פנינה ובועות הקצף רוקדות בעליזות בדלי. הרחובות שקטים, ולעומת זאת בבית רמת הכוננות עולה: ההורים מפקדים על מבצע פסח ביד רמה וכולם מתייצבים. איש בל ייעדר.
ואני? בין סידור הבגדים בארון לניקוי הספרייה מוצאת את עצמי חושבת על עוד פן מסוים בניקיון, ניקיון אישי, הכנה פרטית לחג החירות.…
