אין לנו פריווילגיה להתעייף
מדאיג כאן בארץ. לא פשוט להיות כאן. השבוע חזרנו מעשרה ימים בחופי יוון. חוץ
היחידים שיכולים להשפיע הם ההורים
בשבוע האחרון אנחנו מוצפים בעשרות הודעות בנושא ה'משבר' בחינוך. אני כותבת משבר במירכאות לא
מחאה על מה שחשוב באמת
"רְאֵה אָֽנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָֽה" (דברים יא, כו). כל השבת שעברה ישבתי והרהרתי
מה עושים כשאחד מהילדים בכיתה אוהב כדורגל והשני לא ממש?
מאה שנות טרור חווה העם היהודי בארצו, ובבוקר יום ראשון יצאה הודעה באחד מאתרי
סליחה, אבל אני לא מתנצלת
בנובמבר נערכו בחירות, והשגנו בהן תוצאה חלומית של 64 מנדטים. התפללנו ל-61 כדי שנוכל