הלילה חלמתי חלום. החלום שלי היה הרבה פחות ורוד מחלומו של ד"ר מרטין לות'ר קינג, הלוחם למען שוויון הזכויות של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. החלום שלי התרחש בבית הוריי כשאנחנו מתכוננים לאיזה אירוע שאיני זוכרת את מהותו.
פתאום קלטתי שתי נשים נושאות שלטים שנכנסות לחצר הבית ומתכננות איך להציב על חומת הבית את השלט הענקי שהביאו, שרשומה בו המילה "תתנגדו" בענק על רקע אדום ולצידה אגרוף. ככה, בלי לבקש אישור מאף אחד ובהרגשה שהן נכנסו לעוד אזור השייך להן.
כל הסובבים המשיכו בעיסוקיהם כאילו שום דבר מוזר לא קורה. מי הנשים הללו? מה הן עושות בבית הוריי? אומנם אנחנו משפחה מגוונת בדעותינו הפוליטיות, אך אין שום סיכוי שנאשר להציב שלטים שכאלה על חומת הבית.
מבט חטוף לעבר אימי הבהיר לי שאכן, גם לה אין מושג במי או במה מדובר. מייד ניגשתי אליהן והודעתי להן חגיגית שהם עוזבות את שטח הבית עם השלט שלהן. חומת הבית שלנו לא נועדה להצבת שלטי מחאה, בוודאי ללא בדיקה וקבלת הסכמה מפורשת מבעלי הבית.
"מה זאת אומרת? אתם לא תומכים במחאה?" שאלה אחת מהן. "לא. חלקנו לא תומכים במחאה. אני באופן אישי מאוד בעד הרפורמה, ובכל מקרה פוליטיקה לא נכנסת לכאן. אתן מסיגות גבול. אף אחד לא נתן לכן אישור להיכנס לשטח הבית". הנשים יצאו מהבית ובידן השלט וסימנו את החומה מבחוץ: "סרבני מחאה". התעוררתי באמצע הלילה מהסיוט הזה.
אני כבר מזמן חוששת שאנחנו בדרך לדיקטטורה במסווה של מלחמה על הדמוקרטיה. איך הצליחו לשכנע כל כך הרבה אנשים טובים, שחושבים בדיוק הפוך ממני, שהם נלחמים על דמוקרטיה תוך כדי ביטולה הלכה למעשה? הרי מתן כוח בלתי מוגבל לקבוצת משפטנים, גם אם מונו לשופטים בבית המשפט העליון, הוא ההפך המוחלט מדמוקרטיה.
הניסוחים כלפי הממשלה שבחר רוב העם כאילו "אינה לגיטימית" באים לשלול את עצם הקיום הדמוקרטי של המדינה. החלטה שהתקבלה ברוב דעות, היינו בבחירות, כפי שמתקבלות החלטות במדינה דמוקרטית, אינה לגיטימית לפי דעתם של המיעוט. ולכן אין החלטה שתקבל הממשלה ויקבל רוב בכנסת שתהיה לגיטימית, פשוט משום שההחלטה אינה מקובלת על המיעוט, היינו מי שהפסידו בבחירות.
אם מישהו חשב שהם רק ביקשו לעצור את הרפורמה המשפטית, "יולי של התנגדות" מוכיח בדיוק את ההפך. הרפורמה מתה מזמן, עילת הסבירות כבר לא מה שהייתה, ובעצם לא קורה כלום. אז למה הם מפגינים? למה חוסמים את איילון ואת נתב"ג? המיעוט קיבל את מה שרצה, ומשום מה אינו מפסיק להטריד את חיי האזרחים שומרי החוק, והכול בעידוד התקשורת, ועד לא מזמן גם בעידוד המשטרה שתחת עמי אשד התבלבלה בתפקידה והגנה על המוחים במקום על האזרחים הנפגעים. אז מה בעצם קורה כאן?
אני חושבת שכדאי לעשות זום אאוט ולהסתכל על התמונה הרחבה ועל מה שקורה במדינה. המוחים והתומכים בהם בעצם באים ואומרים: הרוב לא קובע. "העליונים", כך מכונים שופטי העליון, הם בעצם המילה האחרונה. כלומר, הריבון לא רלוונטי, והפקידים, עליונים ככל שיהיו, הם הקובעים את המדיניות שתונהג במדינה.
את אותה שיטה אנחנו רואים במשרד החינוך, שבו השר הוא כמעט חותמת גומי. מי שמנהיגים את המשרד באמת הם הפקידים שנמצאים שם עשרות שנים ומנהלים את המחלקות. מנכ"ל המשרד אף אמר בתוכנית האחרונה של גלית ואילנית בערוץ 12 שהוא "עובד אצל מנהלי המחוזות שלי, ואלה עובדים אצל המנהלים". אני בטוחה שזה נאמר מתוך כוונה טובה, אבל אני לא בטוחה אם הוא מבין כמה שזה נכון, עד כמה הוא עובד אצלם.
שום שר ושום מנכ"ל לא ייכנס וישנה את סדרי העולם של הפקידות. זו בדיוק הבעיה של מערכת החינוך. היא נחטפה בידי הבלתי נבחרים, והם עושים בה כרצונם. לצערי משרד החינוך לא יכול להתנהל כך, לא במדינה דמוקרטית ובוודאי לא במדינה שבה יש מי שזהותה היהודית של המדינה הדמוקרטית לא בא לו בטוב.
האם אנחנו רוצים משרד חינוך שעובד אצל מנהלי בתי ספר שהוציאו ילדים להפגנות והפקירו את השאר, כפי שקרה בתל אביב? ממש לא. במקום לעבוד אצל המנהלים היה משרד החינוך צריך להחזיר לידיו את השליטה ולשנות את סדרי העולם שאפשרו לפקידים לשלוט.
אותו דבר בדיוק קורה היום בכל משרד הממשלה, וכשניסתה הממשלה לשנות את סדרי העולם של פקידי משרד המשפטים, היא קיבלה את המחאות של הבלתי נבחרים עד כדי פגיעה ממשית בביטחון המדינה באמצעות הסרבנות. גם כאן מעודדים התקשורת ומשרדי הפרסום את הפגיעה באזרחים שומרי החוק באמצעות החסימות וההשתקה ברשתות.
סרבנות בקרב טייסי חיל אוויר פעילים היא מכה קשה שתכליתה אינה ברורה. הרי בקרב אותם אזרחים שהם נדרשים להגן עליהם חיים גם מי שמתנגדים לרפורמה. האם הפקרה של המדינה ושל אותם אזרחים "נאורים" היא תגובה סבירה על התנגדות לריבונות העם כנהוג בדמוקרטיה? אני בספק.
לצערי ההפקרה והסרבנות אינן מעניינות אותם, וגם לא הסיכוי שיקרה ההפך, שלא ירצו לשרת תחת ממשלת שמאל. משרדי הפרסום אפילו שוטפים את המוח במונחים חדשים כמו "הפסקת ההתנדבות" כדי שחלילה לא יתעורר שם מישהו ויבין שגוררים אותו לסרבנות, שאותה רוב האזרחים מוקיעים. ה"נאורים" אינם רואים את הדיסטופיה שאנחנו חיים בה ועד כמה העולם שהם יוצרים הפוך.
כדאי שנתעורר. כדאי שנציגי הציבור יתעוררו. כדאי שניפרד מהתמימות ונבין שיש כאן חבר'ה שלא מעניינת אותם זהותה היהודית של המדינה וגם לא הדמוקרטיה. הם רוצים להיות חלק מהכפר הגלובלי, להיות עם ככל העמים, והם לא יעצרו עד שניכנע להם. אנחנו "לא לגיטימיים" בעיניהם. אסור לנו להיכנע; עלינו להמשיך בכל הכוח ברפורמה בכל משרדי הממשלה.
Lead:
האם אנחנו רוצים משרד חינוך שעובד אצל מנהלי בתי ספר שהוציאו ילדים להפגנות והפקירו את השאר, כפי שקרה בתל אביב? ממש לא. במקום לעבוד אצל המנהלים היה משרד החינוך צריך להחזיר לידיו את השליטה ולשנות את סדרי העולם שאפשרו לפקידים לשלוט
