כותרות חמות :

עד שהשקר יגיע למיצוי
עד שהשקר יגיע למיצוי

עד שהשקר יגיע למיצוי

 

כל דבר בחיים צריך להיות במידה. אם נאכל יותר מדי, בריאותנו תיפגע. אם נדבר יותר מדי, אומרים שהפרנסה תיפגע. אם יהיו יותר מדי אופציות, נתבלבל. אסור לנו להגזים כי זה פוגע בנו, קודם כול, ואז גם בסובבים אותנו.

גם השמחה מאירועי היום-יום צריכה להיות במידה. היום התפרק התיק המרכזי נגד ראש הממשלה? יופי. מחר כבר ינפחו בלון חדש שיוכלו לטמטם את הציבור באמצעותו. זה המצב היום. כל עניין ציבורי, חיצוני, לא מחזיק או לא מעניין יותר מ-48 שעות לכל היותר. וככה אנחנו עוברים מדרמה לדרמה ברמת לחץ גבוהה והתשה מהמצב. יש שיאמרו שזה נועד לנתק אותנו מהמהות. בסוף אנחנו צריכים להתבונן על החיים ולזכור שהבורא נמצא בכל מהלך. הרי הכול ממנו והכול לטובה, ולכן תפקידנו הוא בעיקר לבחון איך זה קורה בפועל.

בשבוע שעבר עלו המפגינים עוד מדרגה בטירוף המערכות שפוקד אותם, והפעם שרפו צמיגים מחוץ לביתו של שר המשפטים. לא הייתה כל התחשבות בילדים, בקשישים או בכלל בשכניו של השר לוין. לא היה להם אכפת שהם מעירים משפחות בחמש וחצי בבוקר, ולא עניין אותם המצב הבריאותי של מי מהם. העיקר ההפגנה.

זכות ההפגנה הקדושה שאסור לפגוע בה לעולם, גם לא בעת מגפה עולמית, היא שמובילה את החבר'ה האלה, והיא עולה על כל זכות אחרת של אזרחים אחרים. אגואיזם נרקיסיסטי בשיא תפארתו. המשטרה אומנם הייתה שם, ויש שאומרים שהשוטרים חטפו מכות, אך בגדול הטיפול במפגינים היה כמו נופש בתאילנד יחסית למה שקרה בגירוש או בכל מפגש עם מפגינים חרדים למשל.

השבוע ביקשו המוחים לעלות על נתב"ג ולשבש את חיינו פעם נוספת אגב פגיעה ממשית במדינה ובכלכלתה משום שלא טוב ל'דמוקרטים' שתוגבל עילת הסבירות, האנטי-דמוקרטית בעליל. אותה עילה שלגביה כתב נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס: "אין לבית המשפט יתרון מיוחד או מומחיות עודפת בנושא של חוסר סבירות". גם השופט צבי טל טען: "השופטים לא נבחרו לשם זה. אין להם כל אחריות על זה… אין זה פלא שקוראים לזה דיקטטורה שיפוטית. שופט אינו יודע את המשמעות הכספית או התקציבית של ההחלטה ואינו יודע איך היא משפיעה על סדרי העדיפויות של המדינה… בית המשפט מתערב יותר מדי בניהול העניינים המקצועיים והמבצעיים של המדינה".

אנחנו כנראה נצטרך להמשיך וללמד זכות על האנשים האלה בתקווה שיתעוררו. בסוף גם הם יבינו שהשתמשו בהם, עשו להם מניפולציות רגשיות וגרמו להם לאבד קשר עם היסוד, עם התשתית

השופט נעם סולברג כתב: "יישומה של עילת הסבירות מהווה חדירה של הרשות השופטת לתחומה של הרשות המבצעת שכן היא מסמיכה את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המנהלי באופן גורף, גם ביחס להיבטים לא-משפטיים של שיקול הדעת… משמעות הדברים היא שכאשר בית המשפט בוחן החלטה מנהלית מעין זו, הריהו בוחן סבירות מחוץ להקשר של נורמה משפטית, סבירות שאינה נוגעת לחוקיות האקט, אלא לתוכנו, וזאת בחריגה מן המשפט המנהלי המוכר".

אפילו הנשיא לשעבר ברק מוכן היה לדבר על צמצום עילת הסבירות. מכאן אנחנו מבינים שלא סביר שהמחאה מתבססת על הנושא הזה אלא למימוש המטרה, כפי שאמר המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, לגרום לראש הממשלה להתפטר, או במילים אחרות: הפלת שלטון הימין.

מתישהו יצטרכו המשטרה והשב"כ להשיב על השאלה איפה עובר הגבול. מתי כל המחאה הזו תהיה יותר מדי עד כדי פגיעה של ממש במדינה. המחלקה היהודית בשב"כ בהחלט יודעת להתערב במקרים של 'חתרנות מדינית', ואם התנהלות המוחים אינה חתרנות מדינית, מה כן? לכאורה הגופים הללו אינם אמורים לשאול שאלות אלא לבצע. יש חוק, ברור לכול מה מותר ומה אסור, ותפקידם לאכוף אותו. לצערנו גופי אכיפת החוק בחרו בצד ששכח מזמן שיש דבר כזה קווים אדומים, והם עם המוחים במערכה נגד שלטון החוק. יותר ויותר גלוי וברור שיש שלטון פקידותי שלאורך שנים ייתר את השרים.

לפני שנים רבות, כאשר הבין השמאל שהוא לעולם כבר לא יזכה בבחירות דמוקרטיות בישראל, ולו משום שהימין מנצח דמוגרפית, התחילו אנשיו לעבוד בשיטת העמותות והארגונים. אין-ספור ארגונים הנתמכים בקרנות ובממשלות זרות עובדים בישראל כולם לאותה המטרה: הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. הקרנות ובוגריהן פועלים בצבא וגורמים שהצבא היום עסוק בעניינים שאינם ניצחון המערכה הבאה; העמותות הפועלות בשטחי יהודה ושומרון מטרתן פגיעה ממשית במדינה והוצאת דיבתה בפורומים בין-לאומיים; העמותות הפועלות בתוכניות החיצוניות במשרד החינוך מטרתן לטשטש את הזהות היהודית, הלאומית והאישית של תלמידי ישראל, ויש עוד ועוד גופים שמטרתם כרסום יסודות הדמוקרטיה ופירוק המדינה היהודית.

נכון שלא כולם בצד הזה של המפה הפוליטית הם חלק מאותה התוכנית. רוב מוחלט של משתפי הפעולה הם בכלל אידיוטים שימושיים החושבים שהם הנאורות עצמה ושבזכותם ישראל תמשיך להיות מובילה בכפר הגלובלי. אפשר אפילו לומר שרוב משתתפי ההפגנות אינם ערים בכלל למה שקורה אבל מרגישים חלק מקבוצה חזקה, ולכן נשארים שם ונעשים פעילים. אנחנו כנראה נצטרך להמשיך וללמד זכות על האנשים האלה בתקווה שיתעוררו.

בסוף גם הם יבינו שהשתמשו בהם, עשו להם מניפולציות רגשיות וגרמו להם לאבד קשר עם היסוד, עם התשתית. כשכל הזמן עסוקים בהפגנות, כשכל הזמן מופגזים במסרים מלאי שנאה ותיעוב, קשה להישאר אדישים למסרים הללו. עד כדי כך קשה שאפילו אמירה של "ברוך השם" מעוררת שאלה מוזרה בדמות "את מתחברת לרוח התקופה?"

קשה להם לראות את האור. אומנם הם במצב של שטיפת מוח, אבל אני בטוחה שאילו היו נזכרים איך לחשוב חשיבה ביקורתית, היו מותחים את אותו קו אדום המיוחל, ובמקום להצית מדורות על איילון הייתה ניצתת בהם הלהבה הקיימת בכל אחד מישראל. בעזרת השם זה יקרה בקרוב.

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן