יום כיפור, מעבר להיותו יום של התבוננות והזדמנות באמת לקבל עלינו משהו חדש לשנה הקרובה, הוא יום של התגלמות הפער בנפער בין החברה החילונית לבין היהדות. "חג האופניים" הוא שמו של היום הקדוש בשנה. יום שבו יש מי שזוכרים את 2,700 ההרוגים של מלחמת יום כיפור ואינם זוכרים שחותמים את גורלם לשנה הקרובה. זהו כמעט היום היחיד שבו, לפחות בעבר, כולם – חילונים ודתיים – פוקדים את בית הכנסת ורצים אחר ילדים על אופניים. איפשהו שם עמוק יש זיכרון ישן נושן על החג ומנהגיו. זיכרון שהולך ומתעמעם, זיכרון שכנראה כבר לא יהיה לילדיהם, כי מה שחשוב ביום הזה הוא הנסיעה על האופניים.
השנה היו גם מי שיש להם בעיה עם התפילה של יום כיפור. בעבר פקדו את בית הכנסת בלי שאלה אם תהיה תפילה בהפרדה. ברור שכך מתפללים בבית הכנסת. עם תחילת המחאה הפשיסטית והשנאה שנזרעה כלפי החרדים והיהדות בכלל, פתאום יש בעיה עם תפילה בהפרדה. "זה לא שוויוני", הם טוענים, ובכלל לא משנה שאותו מקום המוקצה לגברים מוקצה גם לנשים. זה לא משנה, כי לעובדות אין משמעות. כל מה שחשוב הוא שיש כאן עוד הזמנות ליצור פילוג והסתה ולעיתים ממש טרור כלפי מי שמאמינים. זוהי מהותה של המחאה. אין קשר בכלל לרפורמה המשפטית, שהייתה אך תירוץ להתפוצצות השנאה. המטרה הראשונה והעיקרית של המחאה היא ליצור מצב שבו המאמינים שותקים, הרוב במדינת ישראל מפוחד ולא נלחם על האמת, וכך להפיל את השלטון היחיד שעוד שומר על קשר כלשהו על היהדות.
יש משפט שאומר If you love somebody, set them free. אם אתם אוהבים מישהו, שחררו אותו. אני מנצלת את ההזדמנות הזאת כדי לשחרר את מובילי המחאה, מי שארגנו את מופע השנאה, מי שמתבטאים בפורום בין-לאומיים ומטנפים על ישראל, מי שעושים כל שביכולתם כדי שמי שהולך אחריהם ישכחו שאנחנו עם אחד, אחים ואחיות, מי שמבקשים להחריב את המדינה היהודית ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה, מי ששכחו מאין באו. אתם משוחררים.
חשבתי שאתם אחים ואחיות, ואני מבינה היום שאינכם רוצים בכך. אתם אומנם אומרים את זה בפה מלא בעיקר על החרדים – "הם לא אחים שלי" – אך הלב מסרב להאמין שיש בעם ישראל אנשים כמוכם. נכון, זה לא תמיד כלפיי, אך אם החרדים אחים שלי, ולטענתכם אתם לא אחים של החרדים, אז אתם לא אחים שלי. מאוד רציתי שזה לא יהיה כך. מאוד קיוויתי שיגיע היום שתתעוררו ותחזרו בכם מכל המהלך ההזוי שהכנסתם אותנו אליו, ומאחר שאנחנו משפחה, היינו סולחים. אבל אתם מתעקשים שאנחנו לא. ולא רק במילים אלא במעשים ממש
חשבתי שאתם אחים ואחיות, ואני מבינה היום שאינכם רוצים בכך. אתם אומנם אומרים את זה בפה מלא בעיקר על החרדים – "הם לא אחים שלי" – אך הלב מסרב להאמין שיש בעם ישראל אנשים כמוכם. נכון, זה לא תמיד כלפיי, אך אם החרדים אחים שלי, ולטענתכם אתם לא אחים של החרדים, אז אתם לא אחים שלי.
מאוד רציתי שזה לא יהיה כך. מאוד קיוויתי שיגיע היום שתתעוררו ותחזרו בכם מכל המהלך ההזוי שהכנסתם אותנו אליו, ומאחר שאנחנו משפחה, היינו סולחים. אבל אתם מתעקשים שאנחנו לא. ולא רק במילים אלא במעשים ממש. ללכת ולהתראיין באחת התוכניות הנצפות בארצות הברית, ובה לטנף על חיילי צה"ל ולקדם את עלילות הדם שמובילים פעילי BDS, זה היה השיא. ולא רק שלא התנצלתם עד לרגע כתיבת שורות אלה, אלא טענתם שאתם מייצגים את חיילי המילואים כולם והמשכתם באותו הקו.
זו מדינה חופשית ודמוקרטית. כל אדם רשאי לעשות ולהגיד מה שהוא רואה לנכון. חברת הכנסת גוטליב כתבה שהיא אינה סולחת למוחים. "לא סולחת לרשעותכם, לשיסוי ולפילוג ולשנאה שהבאתם לרחובות ישראל. אין סליחה ואין מחילה לקללות שלכם, לחילולכם את מושגי השואה, לפגיעתכם הקשה בחוסנו של צה״ל ובחוסנה של המדינה. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר". גוטליב חוותה את המחאה על בשרה ממש כאשר המפגינים מנעו ממנה ומבתה, אוטיסטית בתפקוד נמוך, לצאת למסגרת המתאימה. אני מבינה אותה ואת הכעס שהיא חשה כלפי המפגינים.
גם שיטת הביטול של ההמון המוסת, השיטה שבה אדם שלא נראה להם פשוט מבוטל ומוגחך, ולו משום שהסגנון אחר מסגנונו או שאמר משהו שאינו תואם את המנטרה, השיטה הזאת מכוערת ונמוכה כל כך עד שקשה להאמין שמי שקוראים "לקבל את האחר" ויוצאים נגד חרמות בבית הספר הולכים איתה עד כדי החרמת הצד השני.
את אריאל זילבר, שאמור לחגוג את יום הולדתו השמונים, מי שפס הקול שיצר לחברה הישראלית כל כך עשיר ומיוחד, החרימו חבריו למקצוע משום שטען שלדעתו עמירם בן אוליאל אינו אשם ברצח משפחת דוואבשה. הוא לא אמר שהוא תומך ברצח, הוא לא קרא חלילה לפרעות כלפי ערבים. "אני מאמין באמונה שלמה בחפותו של עמירם בן אוליאל ולמשפט צדק. איני תומך ברצח, ובשום שלב לא אמרתי זאת. וזוהי מהות הדמוקרטיה וחופש הדעה אותה הבעתי לפי מצפוני".
האם אחרי מקרה זדורוב שלום חנוך, אביב גפן וארקדי דוכין יכולים לומר בלב שלם שהכול היה כשר בחקירה? אני בספק רב, אבל זה בכלל לא משנה להם. זילבר נפסל. היה לו אסור להביע דעה, ועוד הפוכה מדעת ההמון. שוו בנפשכם מה היה קורה אילו מי שחשבו שזדורוב זכאי היו שותקים כל השנים הללו.
"עד שיתרצה חברו". הרי אם הקדוש ברוך הוא מסוגל לסלוח לכל אחד, גם אנחנו צריכים להיות מסוגלים לסלוח, ואני אכן סולחת להמון. הם מוסתים ושטופי מוח על ידי כוחות גדולים מהם, וכשאין חיבור לשורש, באמת מאוד קל לעשות שימוש לרעה באנשים כאלה.
מנגד, אני אומנם מתנצלת לפני אותם מובילי מחאה, אך איני מחכה או מצפה להתרצות שלהם, ואני מאמינה שכולנו צריכים לשחרר אתכם לחופשי ולהפסיק עם הליטופים וההתנצלויות. מי שפוגע במדינה ובביטחונה צריך להיענש: יש להפסיק את הפנסיות התקציביות, יש להוריד בדרגות ולהדיח במקרים מסוימים, ובוודאי יש לשלול אפשרויות טיסה.
לכל שאר עם ישראל, לכו בכל שנה ביום הכיפורים לבית הכנסת הקרוב לביתכם. וקחו את הילדים, שיבינו מהו יום הכיפורים באמת. שנה טובה וחג שמח.
