השבוע דיברתי לפני בנות סמינר מתוקות שהגיעו לשבוע מארצות הברית. כרגיל, אם אנחנו לא בסלולרי

נולדנו לדור שמחפש דבקות, דור שמחפש שייכות לדבוקת מעריצים ענקית: מעריצים של זמר מפורסם ולהבדיל

"וחדש ניסן הוא חודש הראייה, והוא כנגד שבט ראו-בן, כי ראו בנים גבורתו. אבל באייר

כְּשֶׁתֵּל אָבִיב מְדַמֶּמֶת רוֹאִים לָהּ אֶת הַיְרוּשָׁלַיִם כְּבִישׁ אֶחָד חֶבֶל טַבּוּר קוֹשֵׁר וּמְחַבֵּר בֵּין הַשְּׁתַּיִם

"וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר" תאמר לנו הפטרת שבת הגדול, והרב וולבה זצ"ל ישאל

הרב יונתן זקס, בספרו החדש 'מוסריות', קובל על התופעה שהוא מכנה "דת הסלפי". הוא מצטט

מעולם לא פירשו חז"ל שתיקה כשם שפירשו את שתיקתו של אהרן לאחר מות בניו. האם

הנה היא באה, השבת שלאחר הפורים, מְצווה עלינו את מנוחת הנפש אחרי החג הסוער הזה,