"וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר" תאמר לנו הפטרת שבת הגדול, והרב וולבה זצ"ל ישאל שאלה מתבקשת: הרי מילים כאלה הן בדיוק המילים שמתאימות לשבת שובה, לפני יום המשפט, יום הכיפורים! ולא זו בלבד, בהפטרת שבת שובה יהיו מילים שמתאימות בדיוק לשבת הגדול: "שוש אשיש בה', תגל נפשי בא־לוהי, כי יום נקם בליבי ושנת גאוליי באה!" מה הקשר שבין שתי השבתות?
מתברר שהן קשורות מאוד.
"בעשור לחודש" ייקחו בני ישראל קורבן לפסח, מה שמייד יזכיר לנו את יום העשור בסופם של עשרת ימי תשובה.
שבת הגדול תהיה דומה לשבת שובה, שתיהן קרויות על שם ההפטרה המיוחדת להן.
חיפוש העוונות וחשבון הנפש יזכיר בדיוק את החיפוש בחורים ובסדקים.
הנוסח "כל חמירא וחמיעא" יעורר מייד אסוציאציה למילים הקאנוניות של פתיחת יום הכיפורים: "כל נדרי ואסרי… לא שרירין ולא קיימין!" ובביעור חמץ :" לבטיל ולהווי כעפרא דארעא".
לבוש לבן יאפיין את ליל הסדר כמו את יום הכיפורים.
גם בליל הסדר וגם ביום הכיפורים נפגוש את 'סדר העבודה' שאין לסטות ממנו. אחת ואחת, קדש ורחץ.
הפיוט "חד גדיא חד גדיא" יזכיר את שני השעירים של יום הכיפורים – אחד לה', אחד לעזאזל.
פסגת ליל הסדר תהיה במילות הפיוט :"שלושה עשר מי יודע", וביום הכיפורים נפרט בפינו את אותן "שלושה עשר מידיא", הלא הן 13 מידות של רחמים…
מה מחבר בין שני הימים האלה?
נדמה לי שרק סביב שני המועדים, יום הכיפורים וליל הסדר, שורר קונסנזוס בעם ישראל. מבלי להבין למה, שני הימים האלה מקלפים מאיתנו שכבות עבות של ציניות. עם ישראל מצביע ברגליו לרעיון שלפיו אנחנו רוצים להיות קשורים. קשורים לעם, קשורים למשפחה, קשורים למסורת, וכן, גם קשורים לאב המשותף לכולנו, קשורים בגדול, ואולי זה הרעיון שמגולם ב'שבת הגדול'. נכון, לא כל מי שמציינים את הימים אלה נחשבים 'דתיים' ברזולוזציות של דקדוק במצוות. גם בני ישראל לא נחשבו 'דתיים' בשבת ההיא, המיתולוגית. נכון שהקשר בינינו ליהדות הוא לעיתים 'בגדול', אבל דווקא המועדים האלה יגלו את הלב הגדול הזה שפועם בכולנו, הלב שמשיב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
ההחמצות שהחמצנו יהיו בטלות כעפר הארץ, כל נדרינו ואסרינו לא יהיו שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל העם, בגדול.
בליל הסדר נאמר את מילות שיר השירים "עלמות אהבוך!" ובחז"ל יבארו ש"עלמות" הן אנשים שנראים מעולמות שונים כל כך מהעולם 'שלנו', ובכל זאת, הם יבואו מקצה העולם אל שולחן הסדר, אל בית הכנסת ביום הכיפורים.
יום הכיפורים הוא 'היום הנורא'. השבת הקרובה תהיה 'היום הגדול', ונדמה לי שעם ישראל כבר ראוי שיתקיימו בו המילים: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא, לפני בוא יום ה'". והם יעמדו שם, היום הגדול והיום הנורא, ויעידו לפני הקב"ה כ"עד ממהר" ויאמרו: "שנת גאוליי באה!"
