ככל שחולפים השבועות מפרוץ המלחמה נראה שההלם הראשוני שאחז בציבור הערבי ביו"ש, בעיקר בזכות היד הנוקשה והסרת הכפפות שהפגינו לוחמי המילואים, הולך ונעלם, ואיתו שבה שגרת פיגועי הטרור, שרק הולכת ומתגברת. שורת הפיגועים האחרונה, שהגיעה לשיאה בפיגועי הירי הרצחניים במעלה אדומים ובתחנת הדלק בעלי, הלמה בכל תושב יו"ש וערערה את שרידי תחושת הביטחון האחרונים.…

אחת לכמה חודשים, וביתר שאת בתקופה האחרונה, יצא לכם מן הסתם להיתקל בכותרות על עלייה ב"אלימות המתנחלים". כתב חמור סבר מדווח בדרמטיות על "זינוק באירועי טרור יהודי", מגיש התוכנית מהנהן בפרצוף מודאג, ומייד לאחר מכן, כמו בקמפיין מתוזמן, מצטרפים למקהלה ראש השב"כ, הרמטכ"ל וארגוני השמאל הקיצוני ופוצחים בשורת גינויים, ואחריהם כמובן דורשים לנקוט יד קשה נגד אותו ציבור אלים, שאם לשפוט על פי היקף הסיקור השלילי שהוא מקבל, הוא המקור לכל הבעיות במדינה.…

בבוקר חג שמחת תורה האחרון השתנו החיים של כולנו. כל אחד במקומו עזב את סידור התפילה, את סעודת החג, את ילדיו ומשפחתו ורץ להצטרף למאמץ המלחמתי. מי בעזה, מי בצפון, מי בהגנה על היישובים ביו"ש ומי בהענקת תמיכה לכוחות הלוחמים.…

את המשפט "היום זה אנחנו – מחר זה אתם" אני זוכר עוד מהפגנות שהשתתפתי בהן בימי ילדותי כל אימת שדורסנותן של מערכות המדינה הופנו כלפינו, ציבור הגבעות. היה ברור לכולנו שאנחנו קו המגן של ציבור הימין בישראל, ואם ניכנע, הרדיפה תתפשט חיש מהר עד לקבוצות המתונות ביותר.…

זה כמעט ארבעה שבועות מגיעים אליי עוד ועוד סיפורים מקוממים הקשורים בהתנהלות הפיקוד הבכיר ביהודה ושומרון. לא נוח להתעסק בביקורת במהלך מלחמה, אבל נדמה שבמקרה הזה מדובר בדברים שחייבים להגיע דווקא עכשיו לידיעת הציבור כדי לתקנם בהקדם. אחרי המלחמה זה עלול להיות מאוחר מדי.…

מדיניות השקט וההכלה שהתמכרנו אליה שנים התנפצה בחג שמחת תורה האחרון לרסיסים מדממים על קיבוצי העוטף. מערכת הביטחון והממשלה, שסירבו עד היום בכל תוקף לצאת לפעולת מנע לצורך הכרעת האויב בתירוצים של "הימנעות מהבערת השטח", מצאו את עצמן יוצאות למלחמת אין ברירה לאחר ששילמנו מחיר דמים יקר מדי.…

תארו לכם שהייתם יודעים שצבא אויב שבו עשרות אלפי לוחמים מתאמן ומתכונן ליום פקודה כמה קילומטרים מהבית שלכם, ואין איש שיוכל לעצור אותו ברגע האמת. מישהו מכם היה מצליח לישון בלילה? סביר להניח שלא ממש.

בבוקר שמחת תורה, עת שטפו את הארץ במתקפה מתוכננת אלפי מחבלי חמאס נאצו-אסלאמיסטים, תפסנו את ראשנו בתסכול ותהינו איך לא הגיע שום מידע מודיעיני על המלחמה.…

את כמות הזעם, התסכול שעוברים לי בגוף, את היקף המחדל, את מספר הפעמים שזעקנו והתרענו, את רשימת האשמים – שלא לומר הפושעים – גם מאה גיליונות לא יצליחו להכיל. אבל כרגע אין לנו זמן לזה. זה יחכה לאחרי המלחמה. עכשיו צריך לנצח, להשמיד ולסלק את האויב על כלל זרועותיו אחת ולתמיד.…