הקונספציה ביו"ש חיה ובועטת

ככל שחולפים השבועות מפרוץ המלחמה נראה שההלם הראשוני שאחז בציבור הערבי ביו"ש, בעיקר בזכות היד הנוקשה והסרת הכפפות שהפגינו לוחמי המילואים, הולך ונעלם, ואיתו שבה שגרת פיגועי הטרור, שרק הולכת ומתגברת. שורת הפיגועים האחרונה, שהגיעה לשיאה בפיגועי הירי הרצחניים במעלה אדומים ובתחנת הדלק בעלי, הלמה בכל תושב יו"ש וערערה את שרידי תחושת הביטחון האחרונים.

המחבלים כאילו נוחתים במפתיע משום מקום, חמושים ברובי M16 תקניים, עושים טבח חסר הבחנה, והוא נעצר פעם נוספת הודות לגבורתם של אזרחים שמסתערים בגבורה ועוצרים את מסע הרצח. אחרי כל פיגוע כזה מנקרת בחלל האוויר התהייה הקשה היכן הייתה מערכת הביטחון. איך הצליחו מחבלים להתחמש בארסנל נשק כזה, לצאת מכפרם באין מפריע ולנוע בחופשיות על הציר קילומטרים רבים בלי שאפילו עוכבו במחסום.

אבל למען האמת, שום דבר כאן לא מפתיע. מי שיעקוב אחר שגרת הפיגועים ביו"ש, התעצמות המחבלים בקיני הטרור, ההשתקה של דובר צה"ל וההתעלמות המוחלטת של התקשורת מרובם המוחלט של הפיגועים, יגלה שהתוצאות המדממות היו צפויות וגלויות לעיני כל מי שרק הסכים להביט במציאות.

נתחיל מפיגועי הירי. נסו רגע להיזכר אילו פיגועי ירי התרחשו ביו"ש בחודש האחרון. סביר להניח שרובכם לא תדעו לציין יותר מחמישה פיגועים. בפועל התרחשו בחודש שחלף עשרות רבות של פיגועי ירי ביו"ש, וגם השימוש במטעני חבלה זינק במאות אחוזים לאחרונה.

מה חשבתם שמחבלים יעשו כאשר פיגוע ירי שלהם ממרחק ייענה בחוסר תגובה, ישתעממו וילכו הביתה? כל ילד שיש שכל בקודקודו ידע להגיד שבפעם הבאה הפיגוע יהיה נועז יותר, מתוחכם יותר ומקצועי הרבה יותר

בלי שבת לפני שבועיים, לאחר הפיגוע המשולב בחומש שבו נפצעו שבעה חיילים, יצאו מחבלים רבים לשורת מוקדים בגזרת השומרון, ופשוט טיווחו בזה אחר זה יישובים, מחסומים ועמדות צבאיות באזור. וכשאני כותב 'טיווחו' אני מתכוון לירי מסיבי, לעיתים מכמה כלי נשק, של עשרות רבות של כדורים לעבר המחסום, היישוב או העמדה.

במקומות שאליהם ירו המחבלים נמצאים היישוב אבני חפץ, שסובל זה תקופה ארוכה מפיגועי ירי חוזרים ונשנים מצד ארגוני הטרור בטול כרם ופרבריה, מחסום גנות, בשער האחורי של שבי שומרון, שבו נרצח לוחם גבעתי עידו ברוך הי"ד לפני כשנה, מחסום ג'ית, שנפתח לתנועת ערבים רק בשבוע שעבר, מחסום ניצני עוז ולפחות עוד חמישה מחסומים ומוצבים.

על מרבית הפיגועים הללו, אם לא על כולם, מן הסתם לא שמעתם. אם תשאלו את הדרג הפיקודי בצה"ל, יתרצו לכם שלא היו נפגעים, ובכלל שאלו "סתם ילדים שיורים בשביל לעשות דאווינים". אין מה לחשוש מהם, צה"ל ערוך וידע להתמודד עם כל תרחיש בכל מצב.

איני חושב שצריך להרחיב על המסוכנות של סיסמאות הרהב האלו ושל הזלזול באויב שהביאו עלינו את טבח שמחת תורה. אבל גם למי שמתקשה לעשות את החיבור המתבקש בין לקחי עזה ליהודה ושומרון, מוטב שייזכר בהצהרות שסיפקו קציני צה"ל בשומרון רק לפני שנתיים, בימיו הראשונים של פלג 'גוב האריות' בשכם.

היהירות שהפגינו הקצינים והזלזול ביכולותיו של האויב דמו להפליא לאותן סיסמאות שאנו שומעים היום כאילו כלום לא אירע בינתיים. "חבורה של ילדים עם טיקטוק", כינו אותם. קצינים אחרים אפילו גרסו שיש להתעלם מפיגועי הירי הראשונים שביצעו מחבלי גוב האריות בירי ממרחק כדי שלא "להעניק להם יחס שייתן להם מוטיבציה".

הסוף ידוע לכולנו. אחרי חודשים ארוכים של הכלה, שבהם צמח גוב האריות לגדוד טרור מחומש ומסודר והצליח להוציא שורת פיגועים, ובהם רצח הלוחם עידו ברוך הי"ד, נאלץ צה"ל לצאת לסדרת מבצעים נגד קיני הטרור בשכם.

על רמת ההרתעה, או נכון יותר על היעדרה, אפשר ללמוד משיטוט קצר בערוצי הטלגרם של גדודי חללי אל-אקצא וגדוד הג'יהאד האסלאמי בכפר, שלועגים תדיר ל'קפטן חאלד', רכז השב"כ האזורי, ומקדישים לו פיגועים

הכול מתועד בזמן אמת

גם בגזרת חומש מתנהל צה"ל בחודשים האחרונים בדיוק לפי אותן תפיסות שכשלו, ככלב השב על קיאו. פיגוע המשיכה המשולב שהוציא הג'יהאד האסלאמי נגד כוחות צה"ל בפאתי חומש, שכלל ירי מסיבי ופיצוץ מטען חבלה, ממש לא הגיע בחלל ריק.

זו תקופה ארוכה מתרחשים פיגועי ירי ומטענים בגזרה מכיוון סילת א-דהר, הכפר השוכן בין היישובים חומש ושאנור, ובציר העלייה לחומש, הסמוך לכפר בורקא. הפיגועים הללו, שהחלו בירי מרחוק, עברו מהר מאוד להשלכת מטעני חבלה מאולתרים, נמשכו בפיצוץ מטען שהופעל מרחוק בעזרת חוט על רכב של אברכים מישיבת חומש שעשה את דרכו לשבי שומרון, והגיעו לפני שבועיים לפיגוע משיכה איכותי מתועד היטב שאינו מבייש את מחבלי חמאס בעזה.

בלא מעט מהפיגועים הללו אף היו נפגעים. לוחמי צה"ל נפצעו פעמיים בבורקא ממטען חבלה שפוצצו מחבלים, אברך מישיבת חומש נפצע בפיגוע המטען שפוצץ על רכבם, לוחם צה"ל נפצע קשה מזירת מטענים ממולכדת שהטמינו המחבלים שרצחו את אלחנן קליין הי"ד בכפר ראמין הסמוך, וכמובן בפיגוע האחרון בפאתי חומש נפצעו שבעה לוחמים ופונו במסוק לבית החולים. אם נשפוט על פי צירי התנועה שנותרו פתוחים לתנועת ערבים וסירוב צה"ל להציב מחסומים למרות תחנוני התושבים, נראה כי בצה"ל מתעקשים להמשיך במדיניות ההכלה ולאפשר לצפון השומרון להפוך לעזה2.

במערכת הביטחון מופתעים בכל פעם מתעוזת המחבלים, אבל הכול צפוי כמו השמש: מה חשבתם שמחבלים יעשו כאשר פיגוע ירי שלהם ממרחק ייענה בחוסר תגובה, ישתעממו וילכו הביתה? כל ילד שיש שכל בקודקודו ידע להגיד שבפעם הבאה הפיגוע יהיה נועז יותר, מתוחכם יותר ומקצועי הרבה יותר, אחד לאחד מה שעשה חמאס שנים על הגדר. המחבלים כבר התרגלו לחוסר התגובה, והם אף מתעדים רבים מהפיגועים הללו בזמן אמת.

כמעט בכל יום, לעיתים אף כמה פעמים ביום, מפרסמים גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת פת"ח, או גדודי אל-קודס של הג'יהאד האסלאמי תיעוד של פיגועי ירי שביצעו. הדפוס כמעט קבוע: כמה מחבלים מגיעים לנקודה קרובה ליישוב או למחסום חמושים ברובי M16, עוד מחבל מתעד מהצד, והם יורים ירי מסיבי ונעלמים בחזרה לכפר.

גלריית הטלפון שלי עמוסה בעשרות סרטוני פיגועים כאלו שבוצעו בתקופה האחרונה לעבר אבני חפץ, שבי שומרון, מחסום ניצני עוז, בת חפר, שבתחומי הקו הירוק (!), קיבוץ מירב שבגלבוע, מעבר סאלם ומעבר ג'למה הסמוכים, המוצב הצבאי בהר גריזים, פסגות שבבנימין, בת עין וכפר עציון, היישוב המתחדש חומש וכמובן כרמי צור שבגוש עציון, שספג ב-15 החודשים האחרונים מספר בלתי נתפס של פיגועי ירי ומטענים שבנס הסתיימו בלי נפגעים ובמעט נזק.

בכל פעם שחוליה כזאת מחוסלת נערכת למחרת הלוויה המונית ברחובות העיר, ומשתתפים בה עשרות מחבלים חמושים שצועדים בלי פחד תחת כיפת השמיים

גדודי טרור מתחת לאף

לפחות 36 פיגועי ירי ומטענים ספג היישוב כרמי צור מדצמבר 2022, שאז החל לפעול באופן רשמי בכפר בית אומר הסמוך, השוכן על כביש 60 ונמצא בשטח B, בשליטה ביטחונית ישראלית מלאה, 'גדוד' של ארגון הטרור גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת פת"ח. הגדוד החל בביצוע פעולות טרור באזור, ובהן ירי לעבר סייר הביטחון של כרמי צור, וכבר שבועיים לאחר הקמתו החל לקבל עליהם אחריות רשמית לפיגועים בגזרה, שהלכו והתגברו.

מאז הספיק גדוד בית אומר של גדודי חללי אל-אקצא לקבל עליו אחריות ללא פחות מ-29 פיגועי ירי לעבר כרמי צור, האחרון שבהם לפני כמה ימים, נוסף על שורת פיגועים נוספת לעבר בת עין וכפר עציון, עמדות צבאיות באזור וקרבות ירי ומטענים נגד כוחות צה"ל שפעלו בכפר.

בכפר אף פועל סניף טרור של גדודי אל-קודס, שמאז הקמתו באוגוסט האחרון הספיק לבצע גם הוא שלושה פיגועי ירי ומספר דומה של פיגועי מטענים לעבר כרמי צור. חלק מהפיגועים בוצעו עם מחבלי גדודי חללי אל-אקצא בכפר, שפועלים בשיתוף פעולה של כלל הפלגים.

משיחות עם גורמי ביטחון באזור מתברר שפעמים רבות מערכת הביטחון אף איננה יודעת כלל שהיה פיגוע. חיילי צה"ל או רכזי הביטחון מקבלים באמצע הלילה דיווח על שמיעת ירי, ואחרי סריקות ובדיקות לא נמצא המקור לירי. האירוע נסגר תחת הכותרת "ירי כללי במרחב", ורק בבוקר ארגוני הטרור עצמם מפרסמים תיעוד של הירי לעבר היישוב.

העובדה שכפר קטן כמו בית אומר, שבשונה מהערים הערביות נמצא בשליטה ביטחונית ישראלית מלאה וסמוך ליישובים יהודיים ולכבישים ראשיים, מצליח להפוך לאקס-טריטוריה פלשתינית שבה פועל כמעט בחופשיות גדוד טרור, מעיד כאלף עדים על רמת התגובה של מערכת הביטחון על הפיגועים.

על רמת ההרתעה, או נכון יותר על היעדרה, אפשר ללמוד משיטוט קצר בערוצי הטלגרם של גדודי חללי אל-אקצא וגדוד הג'יהאד האסלאמי בכפר, שלועגים תדיר ל'קפטן חאלד', רכז השב"כ האזורי, מקדישים לו פיגועים ומתרברבים כי למרות איומיו החוזרים ונשנים פעולות הטרור נמשכות כסדרן.

קצרה היריעה מלפרט את אין-סוף הפעולות המתבקשות והפשוטות שיכול צה"ל לעשות לצורך מיגור הטרור לו רק רצה לנצח באמת ולא לשמור על ה'שקט' הלא קיים ביו"ש

שום דבר לא השתנה באמת

וכעת לשורש העניין. מפרוץ המלחמה רווחת בציבור התחושה כי משהו השתנה לטובה בהתנהלות מערכת הביטחון ביו"ש. נעשים יותר מבצעים חטיבתיים בערים הערביות, יש יותר כניסות מסיביות של דחפורים לרחובות, ומפעם לפעם אפילו סיכולים ממוקדים מהאוויר של חוליות טרור.

"תראה איך האלוף פוקס נותן להם בראש, סוף-סוף צה"ל חזר לרצות לנצח", אומרים לי לא מעט אנשים לאחרונה. ברשותכם, הרשו לי לצנן את ההתלהבות ולא להיות שותף לרגשות האיפוריה. זה אולי יישמע קנטרני או מוגזם, אבל האמת היא שמה שאנחנו רואים בכל התקופה האחרונה ביו"ש הוא עוד מאותו דבר, רק במינון גבוה יותר. אין שינוי בשורש, רק הגברה של הפעולות הקיימות כדי להתמודד עם ההיקפים האדירים של הטרור שצמח כאן בשלוש השנים האחרונות.

בואו ניקח לדוגמה את הסיכולים הממוקדים מהאוויר, אולי הצעד החריג ביותר. אחת לכמה שבועות מודיע דובר צה"ל על חיסול חוליית מחבלים בג'נין, בשכם או בטול כרם באמצעות ירי כטמ"ם. אלא שכאן תמיד מגיעה שורת התנצלויות והבהרות של דובר צה"ל, שממהר להדגיש כי מדובר בחוליה שהייתה בדרכה לבצע פיגוע, רוצה לומר פצצה מתקתקת, ולא היה מנוס מלחסלה מהאוויר. כלומר, לא חיסלנו אותה כמו שנעשה לכל חוליה שניתקל בה, בלי התנצלויות ובלי גמגומים, כי ככה אנחנו נלחמים בטרור, לחימה עוצמתית ללא פשרות, אלא מדובר במקרה חריג וחד-פעמי שהצדיק חיסול מהאוויר.

ומה ההוכחה הטובה ביותר לכך שאפילו המחבלים מבינים היטב שלא מדובר בשינוי שורשי? הלוויות המחוסלים עצמם. בכל פעם שחוליה כזאת מחוסלת נערכת למחרת הלוויה המונית ברחובות העיר, ומשתתפים בה עשרות מחבלים חמושים שצועדים בלי פחד תחת כיפת השמיים. את החמושים מלווים עוד מאות מחבלים אחרים, שמגיעים לתמוך ומוכנים להיכנס תחת האלונקה כשיצטרכו.

כל שדרת הפיקוד של גדודי המחבלים צועדת בהלוויות הללו. עשרות המחבלים שעתידים לבצע את הפיגועים הבאים מרוכזים יחד, מצהירים בפומבי על כוונותיהם הרצחניות. אף לא באחת מהם קטע את שאגות ההסתה מטוס קרב שהגיח מן השמיים והשמיד את ההמון הנאצי לפני שיספיק לבצע את הטבח הבא.

קצרה היריעה מלפרט את אין-סוף הפעולות המתבקשות והפשוטות שיכול צה"ל לעשות לצורך מיגור הטרור לו רק רצה לנצח באמת ולא לשמור על ה'שקט' הלא קיים ביו"ש. לו רק רצה שלא להרתיע, לא לכסח את הדשא וגם לא "לתת מכה אנושה", אלא להכריע עד הסוף את האויב – ולנצח.

לפני הכול השינוי צריך להתחיל בהפסקת ההכלה. כל פיגוע, קטן כגדול, צריך להיענות בתגובה חסרת פרופורציה. כל פיגוע צריך להימדד לא לפי תוצאותיו אלא לפי פוטנציאל הנזק שלו, ובהתאם אליו צריכה להיות התגובה.

שינוי מערכת הביטחון עשוי לארוך עוד הרבה מאוד זמן, אבל השינוי יכול להתחיל בנו. אם אנחנו התושבים נשים סוף להשתקה, ובעזרת הרשתות החברתיות נציף שוב ושוב את הפיגועים, לתקשורת לא תהיה ברירה אלא להצטרף ולסקר. אם אנחנו התושבים נתייחס לכל פיגוע באזורנו לפי פוטנציאל הנזק שלו, נעצור את שגרת היום ונרד לחסום את כפר המרצחים, למערכת הביטחון לא תהיה ברירה אלא לפעול בנחישות ולהראות תוצאות גם אם לתפיסתה היה אפשר להכיל את האירוע.