שני אירועים חמורים התרחשו במהלך השבועיים האחרונים.
האחד, סבב נוסף, השלישי במספר, של סנקציות שהטילו ארה"ב והאיחוד האירופי על שורת עמותות ימין ופעילי התיישבות, והשני – שיא חדש נוסף של כל הזמנים במספר המעצרים המנהליים כנגד מתיישבים ששברה הממשלה הנוכחית.
שני האירועים הללו קשורים זה בזה ונובעים בין השאר כתוצאה מהפקרות ורפיסות של שרי הממשלה הנוכחית המתהדרים בתואר "ממשלת ימין על מלא", אך בפועל רושמים תחת כהונתם שיאי רדיפה כנגד מצביעיהם שלא נראו כאן מעולם.
נתחיל מהסנקציות.
ביום שישי לפני שבועיים הודיע האיחוד האירופי כי הטיל סנקציות על חמישה פעילי ימין, ביניהם כותב שורות אלו שזכה להיכלל ברשימה. זמן קצר אחריו מיהר ממשל ביידן להצטרף לחגיגת "הכה ביהודי" והודיע כי יטיל אף הוא סנקציות על מספר עמותות ימין שסייעו בין השאר לבעלי החוות עליהם הוטלו סנקציות בשבועות הקודמים.
הסנקציות שהוטלו כוללות בין היתר איסור כניסה לשטחי ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי, החרמת נכסים באותן המדינות – וחמור מכל עיקול של חשבונות הבנק בישראל על ידי איום בנקיטת צעדים כנגד הבנקים באם לא יישרו קו עם הסנקציות ההזויות.
כך מצאנו את עצמנו רגע לפני החג מצטרפים לרשימה המכובדת של תושבי החוות והגבעות שמתנהלים כבר שבועות ארוכים ללא כרטיס אשראי או חשבון בנק.
הביקורת הציבורית הייתה נוקבת וחריפה, אך נראה שנבחרי הציבור לא התרשמו ולמעט מספר גינויים לקוניים המשיכו בשגרת יומם.
בממשל ביידן ראו כי טוב והפרת הריבונות הבוטה מצידם מתקבלת בהכנעה ורפיסות, וכעבור ימים בודדים הסתערו על השלב הבא בקביעת המדיניות הישראלית. על המוקד הפעם הועלו שלושה גדודים בצה"ל, אך כדי לבחון את התגובות בשטח הודלף לעיתונאים מטעם רק שמו של גדוד נצח יהודה שנכלל ברשימת הגדודים עליהם התכוון ממשל ביידן להטיל סנקציות קשות באמצע המלחמה.
הפעם, באיחור טראגי, הבינו בממשלה כי למרות תקוותם הנואלת שתופעת הסנקציות תישאר בגזרת הגבעות, בממשל ביידן לא מתכננים לעצור עד להתערבות מלאה במדיניות הישראלית וסנקציות על שרי הימין עצמם הם רק שאלה של זמן.
מאותו רגע החל בליץ של גינויים מראש הממשלה ועד אחרון חברי הכנסת, שביקרו בחריפות את הפרת הריבונות הבוטה בעיצומה של המלחמה. משרד החוץ החל בהפעלת לחץ מסיבי על ארה"ב, ומדינות ידידותיות נרתמו לסייע במאמצים לביטול הסנקציות.
ואכן כצפוי בתוך מספר ימים הודיע ממשל ביידן כי חזרה בה מכוונתה להטיל סנקציות על היחידות הצה"ליות.
הידוע מראש הוכח שוב: בכל מקום שמדינת ישראל עמדה על שלה והבהירה למדינות העולם כי לא תקבל בשום צורה התערבות בעניינים ישראלים, ההתקפלות מיהרה לבוא.
הצעד הדרקוני נבלם ברגע האחרון, אך אם בממשלה ינשמו לרווחה לאחר ביטול הסנקציות המתוכננות על היחידות הצה"ליות וימשיכו בשגרת החיים מהר מאוד הם יופתעו לגלות כי התופעה שחשבו שנעצרה שבה והגיעה עד אליהם ממש.
כל אזרח הוא אזרח גם אם מדובר בנער גבעות, ופגיעה בו על ידי גורם זר משמעותה פגיעה בריבונות הישראלית שהולכת ונסדקת.
הלחץ המדיני חייב להימשך עד לביטול מלא של כלל הסנקציות שהוטלו, אך במקביל עומדים לרשות המדינה ובפרט לשר האוצר סמוטריץ' סל כלים גדול להתמודדות עם התופעה – סל שכולל לא מעט כלים שיכולים להכאיב ביותר לדורשי רעתנו ולהבהיר להם שהעסק איננו משתלם.
נתמקד ב2 הכלים אולי האפקטיבים ביותר.
מבין המגבלות שמוטלות במסגרת הסנקציות עיקול חשבונות הבנק ואי היכולת לנהל עסקים בצורה נורמלית הם המגבלות הקשות מכולן. הצעד הדרסטי הזה מצד הבנקים בישראל נובע מהחשש להיותם חשופים לסנקציות בעצמם מצד מדינות זרות בשל שיתוף הפעולה עם בעלי הסנקציות.
לכך יש פתרון מתבקש ביותר שהעובדה שלא נעשה עד היום מבישה ומקוממת.
במדינת ישראל ובמדינות רבות אחרות ברחבי העולם קיים חוק איסור מימון טרור וכמובן איסור הלבנת הון. על שני החוקים הללו כמובן, הבנקים ברשות הפלסטינית שמחזיקים חשבונות רבים של חמאס וארגוני טרור אחרים מצפצפים באופן בוטה. לאור העובדה הזאת בנקים רבים בישראל שמנהלים מסחר ושיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית בעצמה ובנקים פלסטינים אחרים היו עלולים לספוג קנסות כבדים ואף הליכים פליליים שיפתחו כנגדם, דבר שהיה גורם באופן מיידי להפסקת היחסים הכלכליים עם הרש"פ.
כדי למנוע את ה"אסון" הזה שהיה עשוי להביא בסבירות גבוהה לקריסת הרש"פ, הגה אז צוות מומחים מטעם משרד האוצר רעיון שאושר על ידי הקבינט המדיני ביטחוני, לפיו תעניק המדינה חסינות מפני תביעות בישראל, ושיפוי על תביעות העלולות להיות מוגשות נגדם בחו"ל, בחשד למעורבות במימון טרור.
מי שדרשו בין היתר את רשת ההגנה הזאת היו הבנקים הפועלים ודיסקונט שהודיעו למשרד האוצר כי בכוונתם להפסיק להעניק שירותים בנקאיים לבנקים הפלסטיניים, בשל חשש להגשת תביעות פליליות נגדם על ידי רשויות בחו"ל. במקרה הנוכחי של הטלת הסנקציות על פעילים בהתיישבות מיהרו אותם בנקים לנעול את חשבונותיהם של הפעילים, אך כמעט חודשיים חלפו מאז ובממשלת הימין הנוכחית לא התנדב אפילו שר אחד להציע את רשת ההגנה הזאת שהוענקה ליישות טרור רצחנית – גם לטובת אזרחי המדינה החלוצים.
הצעד השני והמתבקש שלא יהווה רק עזרה ראשונה לנפגעי הסנקציות אלא גם יבהיר לחורשי רעתנו שהפגיעה בריבונות הישראלית איננה משתלמת, הוא הסרת החסינות ורשת הביטחון לשיתוף הפעולה של הבנקים הישראלים עם הרשות הפלסטינית בתגובה לסנקציות האמריקאיות. בנוסף, צריכה לגבש הממשלה רשימה של גורמי טרור ברשות הפלסטינית (לא עבודה קשה במיוחד) עליהם תטיל המדינה סנקציות בעצמה, ותמליץ לידידותיה בעולם לנהוג בעקבותיה.
צעד כזה שייושם אפילו לזמן קצר, יביא לסדקים משמעותיים ברשות שעומדת גם כך על כרעי תרנגולת ויגרום לאיחוד האירופי וממשל ביידן שחרדים מנפילת שלטונו של אבו מאזן להבין היטב את המסר החד.
וכעת למעצרים המנהליים.
בערב חג שביעי של פסח פשטו בלשי ימ"ר ש"י ורכזי המחלקה היהודית בשב"כ על שורת ישובים וגבעות ביו"ש ועצרו חמישה פעילים שהשתתפו בחיפושים אחר בנימין אחימאיר הי"ד במהלך היממה שהוגדר נעדר.
שעות בודדות לאחר מכן, עוד לפני שאפילו הספיקו לעבור חקירת ראווה ראויה לשמה בגין העבירות שלכאורה נעצרו, חתם שר הביטחון גלנט על מעצרים מנהליים לחמשת העצורים – שלושה מהם נשואים ובעלי משפחות. גם פה, למרות שמספר המעצרים המנהליים – 22(!) מתחילת הממשלה הנוכחית שבר שוב שיא חסר תקדים מקום המדינה, שרי ממשלת הימין אפילו לא התאמצו להפגין אכפתיות. סמוטריץ' וחברי מפלגתו התעלמו כרגיל, בן גביר הוציא הודעת גינוי לקונית וחברי הליכוד למעט אולי טלי גוטליב לא טרחו להשמיע הגה אל מול הרדיפה המטורפת שמתרחשת תחת כהונתם. רק לשם ההשוואה, מקום הממשלה הנוכחית הוצאו 22 צווי מעצר מנהלי כנגד מתיישבים – כפליים מממשלת רבין שיאנית המעצרים המנהליים עד כה שהחזיקה בנתון הלא מחמיא של 11 צווי מעצר מנהלי כנגד יהודים בכל כהונתה.
ההתעלמות/חוסר המאבק של שרי הימין בתופעת המעצרים המנהליים חמורה ומסוכנת פעמיים. לפני הכל כי בחסות שתיקתם גלנט והמחלקה היהודית בשב"כ משתוללים באופן חסר תקדים, וחמור מכך הכלי הדרקוני הזה שגם בממשלות שמאל מובהקות נעשה בו שימוש במשורה (גנץ 4 צווים, עמיר פרץ 1 ואהוד ברק 0), הולך ומנורמל מיום ליום.
בממשלה הבאה יוכל בקלות שר הביטחון להתגונן: מה אתם רוצים, אפילו אצל סמוטריץ' ובן גביר נעצרו עשרות מתיישבים במעצרים מנהליים.
לרשות כל ח"כ בקואליציה, קל וחומר לרשותם של השרים וסיעות הימין בשלמותן עומד סל כלים ענק שיכול היה להפעיל לחץ במקומות הנכונים ולהביא לעצירת הרדיפה. זה לא נעשה, ואפילו את הכלי הקל ביותר כמו היעדרות מהצבעות למשך שבוע ימים או עיכוב חוקים בועדות השונות לא הפעיל עד היום אף אחד מהח"כים שנבחרו בקולות המתיישבים. בכל פעם כשניתכת עליהם ביקורת בנושא הם ימהרו לתרץ ולהשיב בדמגוגיה "מה אתם רוצים, שנפרק את הממשלה על זה?", אבל זהו תירוץ שפל שמנסה לכסות על העובדה הפשוטה: שרי הימין שנבחרו בקולות הציבור שנרדף כעת פשוט לא מתכננים להיאבק כנגד הרדיפה הזאת.
הם יגנו, אולי ינסו לדחוף קצת מאחורי הקלעים, אבל את התותחים הכבדים שידעו להפעיל במאבק על תקציבי החמ"ד, משכורות לשוטרים או פיתוח הנגב והגליל, הם פשוט לא מתכננים להפעיל.
אינני יודע מה עובר בראשם, אך בדיוק כמו בסנקציות שהתרחבו חיש מהר אל לב המיינסטרים הישראלי, גם את הרדיפה הזאת יחלו בעוד לא הרבה זמן להרגיש גם בציבורים אחרים.
עם ישראל איתן ורק יצא מחוזק מכל האירועים הללו, אך אנו לא נשכח ולא נסלח למי שנבחר בקולות הימין אך שבר שיאים חדשים של רדיפה תחת כהונתו בלי לנקוף אצבע בנידון.
