פרשת במדבר- ירושלים, אני נשבע!
השבועה, היא מוסד מטורלל. הרי אילו הייתה הפעולה, שעליה מדברת השבועה, פעולה צפויה והגיונית, לא היה צורך להישבע עליה! איש לא יאמר :"אני נשבע לקום בבוקר", זה צפוי. הוא יישבע כשהוא מקבל על עצמו משהו שלכאורה אין בו היגיון.
בחג השבועות יישבעו ישראל ויאמרו "נעשה ונשמע".…
סליחה, טעינו
השבוע דיברתי לפני בנות סמינר מתוקות שהגיעו לשבוע מארצות הברית. כרגיל, אם אנחנו לא בסלולרי עצמו, אנחנו מדברות רק עליו. על ההתמכרות, על הרצון להיגמל, על היכולת להביט שוב פנים בפנים.
בסוף ההרצאה ניגשה אליי נערה מתוקה בת 19 ואמרה לי שהיא לא מצליחה לראות את עצמה ממשיכה אחרי נפילה מסוימת בענייני צניעות.…
על הזוהר והזהירות- הרבנית ימימה פרשת בהר
נולדנו לדור שמחפש דבקות, דור שמחפש שייכות לדבוקת מעריצים ענקית: מעריצים של זמר מפורסם ולהבדיל – של תורה רוחנית מסוימת. אני מעריצה את המעריצים. בעוד שאנחנו גודלנו להיות מנהיגים ומנהיגות, פורצי דרך חדשה, ירצה הדור העניו הזה רק לעקוב… לעקוב אחרי מי שעוקבים כולם, להיכנס לפוסט הכי ויראלי ופשוט לסמן לייק.…
עצמאי בשטח וגם צריך טובות- פרשת אמור
אנחנו כל הזמן מחכים, ממש כמו המדינה בתחילת דרכה, שמישהו יעניק לנו עצמאות. שמישהו יאמר "yes" לשאיפתנו העמוקה ביותר אולי. אבל עצמאות שצריכה אשרור מתמיד מבחוץ עלולה להפוך לתלות נוראה, להתמכרות. היום החליף ה-yes את מקומו ב-like, ומיליוני אנשים יצפו לעצמאות שיעניקו להם העוקבים.…
לקדושים אשר בארץ המה
"וחדש ניסן הוא חודש הראייה, והוא כנגד שבט ראו-בן, כי ראו בנים גבורתו. אבל באייר נסתר האור, ונשאר מהראייה של הבן רק חשק וגעגועים אל הבן. ועל זה נאמר: זכרתי לך חסד נעורייך… לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה".
הפרי צדיק, ר' צדוק הכהן מלובלין, הגדיר בהגדרה מדויקת את יום הזיכרון: הבן, הזרע, לא נראה עוד, ולא נותר לאם או לאב אלא הזיכרון בארץ ללא זרע.…
הרבנית ימימה- הסיפור המשותף
כְּשֶׁתֵּל אָבִיב מְדַמֶּמֶת
רוֹאִים לָהּ אֶת הַיְרוּשָׁלַיִם
כְּבִישׁ אֶחָד
חֶבֶל טַבּוּר
קוֹשֵׁר וּמְחַבֵּר בֵּין הַשְּׁתַּיִם
אִמָּא וּבַת מַרְדָנִית
עַל הַיָּם מִשְׁתַּקְּפַיִם הַשָּׁמַיִם
עִיר עִבְרִית
יָגוֹן יְהוּדִי
לִשְׁתֵּיהֶן יֵשׁ אוֹתָן הָעֵינַיִם
רועי שלום־זמיר
בחודש הזה חברו להם יחדיו נרצחי בני ברק ונרצחי תל אביב.…
הרבנית ימימה מזרחי- פתח קטן, שבת גדולה
"וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר" תאמר לנו הפטרת שבת הגדול, והרב וולבה זצ"ל ישאל שאלה מתבקשת: הרי מילים כאלה הן בדיוק המילים שמתאימות לשבת שובה, לפני יום המשפט, יום הכיפורים! ולא זו בלבד, בהפטרת שבת שובה יהיו מילים שמתאימות בדיוק לשבת הגדול: "שוש אשיש בה', תגל נפשי בא־לוהי, כי יום נקם בליבי ושנת גאוליי באה!"…
רק אני ואנוכי
הרב יונתן זקס, בספרו החדש 'מוסריות', קובל על התופעה שהוא מכנה "דת הסלפי". הוא מצטט מחקר שלפיו בשירים פופולריים בעולם הולך ומתמעט השימוש במילים אנחנו, אותנו, לנו ושלנו, וגובר השימוש במילים אני, אותי, לי, שלי. "התהליך הלשוני הזה משקף את תנועת העומק הזו, ממבנים של צוותא אל העצמי הבודד".…
אחי, אחי שלי!
מעולם לא פירשו חז"ל שתיקה כשם שפירשו את שתיקתו של אהרן לאחר מות בניו. האם שתק מפני שהבין שנענש על חלקו בעגל? האם שתק מפאת כבוד השמיים? האם השתתק פשוט מצער?
זה ככל הנראה חשוב פחות. האבל הנורא הוא על מות שני בני אהרן, אבל לא פחות מכך על מות הדיבור של איש השפתיים הזה.…
ולשדך הבנות
הנה היא באה, השבת שלאחר הפורים, מְצווה עלינו את מנוחת הנפש אחרי החג הסוער הזה, פורים. כך גם תופיע השנה השבת, בשמלתה הלבנה, בליל הסדר. שבת מנוחה.
ודווקא השבתות האלה ידירו את המנוחה מעיני זו שטרם מצאה מנוחה בית אישה, מעיני זה שעיניו כלות לכלתו שטרם הגיעה.…
