השבוע הייתי עם קבוצת נשים גדולה על קברה של הרוגת המלכות סוליקה חגואל הצדקת בפז

  השל"ה הקדוש הנהיג לומר בערב ראש חודש סיוון את מה שנודע לימים בשם 'תפילת

היא עמדה בסוף השיעור בסוף התור, בתלתלים ארוכים ועיניים גדולות, לחות. "מה רצית?" שאלתי, והיא

פרשות אחרי מות-קדושים מבקשות איזוני קרבה ומרחק, או בעברית: קדושה. כך התקרבו מדי אל הקודש

  הפעם הראשונה שהשורש שכ"ל מופיע בתורה היא כאשר רבקה ממהרת לשלוח את יעקב "עד

השבוע, בהפגנת הימין הגדולה, החזיקו כמה בחורות שלט קטן שעליו נכתב: "מה שווה חקיקה אם

  הרבנית ימימה מזרחי כמה קשה להאמין באהבה. פעמים רבות כל כך נראה שהשקענו ואיש

קשה להתמיד וללכת למילואים כשמרגישים שהתרומה שלנו לא נספרת. כך בדיוק הרגישו בני ישראל בימים

  הרבנית ימימה מזרחי את ערב תענית אסתר, יום האישה היהודי, 'ביליתי' במקלט לנשים שהוכו.

נדמה לי שעם שני הבחורים המוארים שנקברו השבוע, וכמוהם גם עם יתר שנים עשר קורבנות