"ובני קרח לא מתו". אחרי האסון הנורא, הבולען שנפער באדמה, מדווחים חז"ל כי "בני קרח לא מתו. זיז נתבצר להם בגיהינום". בין השאול לבין האדמה הם אוחזים חזק בזיז שאינו נותן להם להיעלם כמו כל משפחתם. מה הזיז הזה? איך שורדים בתנאים כאלה?
כל השבוע אני עסוקה בשאלה הזו: איך שרדו ביערות קולומביה הסבוכים ארבעה ילדים צעירים, שהגדולה שבהם בת 13 והקטנה בת 11 חודש?! ארבעה ימים, הם סיפרו, הם ישבו ליד אימם הגוססת, ואחר כך התחילו ללכת ביער. הילדה הגדולה היא שנלחמה על חיי אחיה: היא שרה להם בלילה שירים שאימא הייתה שרה, היא זכרה שבטיולים ביער הייתה אימא מראה להם איך ממוללים צמח ושותים את המיץ שלו ומתי אסור בשום אופן לקטוף, מפני שהצמח רעיל. היא נלחמה כמו לביאה, כמו שראתה את אימא.
בני קרח לא מתו מפני שהם ראו את אבא. אבא שסוחב משא קדוש וכבד בתנאי דרך לא פשוטים. פורק ושוב מעמיס, נזהר שלא להביט כשדברים נבלעים, "ולא יראו כבלע את הקודש ומתו". ילדיו, ממש כמוהו, לא ראו את ההיבלעות שלהם באדמה, הם ראו את משימת הקודש, "עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו".
אין לנו מושג עד כמה משפיעים על ילדינו השיעורים הלא כתובים שמסרנו להם. איך דווקא כוח העמידה המתסכל הזה של קרח, העבודה הקשה ולכאורה לא מתגמלת שעשה שנים רבות כל כך, דווקא היא שלימדה את ילדיו לשרוד. "בית מלא ספרים למה צריך מזוזה?" שאל קרח המתוסכל. אני מלא בחוכמה! אני נושא על כתפיי את ספר הברית! למה צריכים גם מזוזה, טקסט מקוצר, מנהיג לאנשים שגם הם חכמים מאוד? מי צריך את אהרן הכוהן כשכולנו ממלכת כוהנים?
מפני שהטקסט הארוך בספר איננו תמיד העיקר. לפעמים המזוזה, הסגולה הקצרה הזו שזיקקו מתוך הספרים, היא הזיז שיחזיק את הבנים שנשרו לגיהינום. בית, כמו ישיבה וכמו אולפנה, יכול להיות מלא בספרים. אבל עכשיו הילדים על סיפו של הבית, יוצאים אל היער הסבוך, המבהיל. עכשיו הם יצטרכו את המזוזה כמו הכוהן המשיח לפני המלחמה, שאומר כמה מילים לחיים: "שמע ישראל! אל תפחדו ואל תערצו!" הם רוצים בדלת את הנשיקה של המזוזה הזו, של אימא, כשהם מתרחקים ממנה ומתחילים לצעוד לבדם בדרך מבהילה. קרח מזלזל בתפקיד של עצמו כנושא כלים. הוא אינו מבין שההישרדות שלו כל השנים האלה היא ההישרדות של ילדיו ביער.
רבי נחמן תיאר איך אחרי אסון נותרים שני ילדים לבד ביער. הם פוגשים שבעה קבצנים, ואלו מלמדים אותם לכל החיים איך דווקא החיסרון והנכות שבחייהם הם לא רק הישרדות, הם גם לימוד מופלא של אהבה.
ושם, ביער, בבור שבתוך האדמה, תיאר רבי נחמן בסיפור 'מעשה בשבעה קבצנים', עומדים ילד וילדה ששרדו ביער הנורא, ומתחתנים. את האהבה הם למדו מאנשים שידעו להתמיר משא כבד לאהבה.
כמה פעמים אתם ההורים מתוסכלים על שלא ישבתם איתם מספיק ללמוד, שאתם עסוקים כל כך בעבודה, שלא הספקתם לנהל איתם שיחת עומק. אבל לפעמים עצם העובדה שהם רואים אתכם נושאים עוזרת להם להיות ילדים נוסעים, נושאים באחריות לאחיהם בחופש כשאימא בעבודה, נזהרים בעצמם מצמחים רעילים בדיוק כמו שראו בבית.
