הרבנית ימימה מזרחי
נפיל בעברית הוא ענק. חז"ל מתייחסים לנפילים בחומש בראשית ומתארים מין מלאכים שהוצנחו לעולם הזה. כך נוצר הביטוי דור הנפילים. כך ספדו השבוע לרב גרשון אדלשטיין הגדול: "האחרון לדור הנפילים", והכוונה ככל הנראה היא לומר שלאחר שהסתלקו ענקי רוח ומנהיגי הדור האחרון, הוא האחרון שנותר. ענק.
נדמה לי שעל אף הכוונות הטהורות של מי שהשתמש בביטוי הזה, היה הרב אדלשטיין רוצה להיזכר כרבם של הנופלים. הנערים והנערות של הדור הזה, כך אמר, ירגישו מוקטנים עוד יותר במחיצת נפילים. אנחנו נהיה רבותיהם ורבניותיהם של הנופלים.
בפרשת בהעלותך משה מתמודד עם דור הנופלים, מי שבורחים מבית הספר, מי שגורמים למשה להרגיש שאינו יכול לשאת עוד, מי שמדברים רעות על המן ועל משה. דור הנו"נים. בפרשה מופיעה אות הנפילה, נו"ן, והיא הפוכה משני צידי הפסוקים "ויהי בנסוע".
המהרש"א מבאר שהנו"ן הפוכה מפני שיבוא דור שדווקא מתוך ההיפוך וההפיכה יתהפך לטובה! בהפטרה לבוש הכוהן, יהושע, בגדים צואים. הוא אינו יודע את נפשו. שני בניו נשואים לנוכריות, והוא רואה לנגד עיניו אבן. האבן שהחל לבנות בה את בית המקדש, אבל כורש ציווה לפתע להפסיק את הבנייה. כך נראה הבית שלו. משהו שהחל כתקווה גדולה ונעצר.
דווקא לאב המבויש הזה אומר הקב"ה: הסר את הבגדים הצואים! אל תקשיב לדברי המשטינים שלועגים לך ולבית שניסית לבנות! אתה לא אמור להיות מלאך, אתה מהלך: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים". הנפילים, המלאכים, תמיד עומדים במקום. אבל יבוא דור שנצטרך ללכת לקראת ילדינו שנפלו, לקחת את האבן הזו, שמאסו בה הבונים, ובכוח למצוא בה חן: "תשואות חן חן לה!" (מן ההפטרה).
אב לשבעה ילדים סיפר לרב אדלשטיין זצ"ל שיש לו בת אחת שאינה הולכת בדרך שחונכה בה, והוא רוצה לשכן אותה ביחידת דיור ליד הבית כדי שתרגיש אהובה. "ושאר הילדים בסדר?" שאל הרב. "כן", ענה האב. "אז הם אינם זקוקים לך", אמר הרב, "שכור להם יחידת דיור, ואת הבת תשאיר איתך. היא זקוקה לך".
אתם לא רוצים ילדים נפילים, אמר הרב אדלשטיין בתובנה שממלאת אותנו בענווה, אתם חושבים שאתם הורים נפילים. אבא אינו מלאך, הוא מהלך, והוא ייפול כשייפלו ילדיו ויקום כשיקומו. הנפילים אינם זקוקים לה'. אנחנו דור הנופלים, ו"סומך ה' לכל הנופלים".
נפל מאיתנו רב השבוע. רבם של דור הנופלים. זכר צדיק לברכה.
