כמו אש (ממש!) התפשטה ברשת האמירה השקטה "שתיים, שלוש, ש-גר!" היה בה, למרבה הפלא, משהו מרגיע, מדויק, הבנה שמה ששוגר ממקום אחד יגיע בדיוק אל המטרה, רחוקה ככל שתהיה. בכל ההפתעה הנוראה שחווינו הקול הבוטח הזה נסך בנו שלווה. הרגשנו מושגחים.…

הסתר פנים. אין לזה שם אחר. הקב"ה הסתיר מפנינו את החמס. הגדרת חז"ל לחמס בפרשתנו מחכימה ומהדהדת: "מלאה הארץ חמס: היה אדם מוכר תורמוסין בשוק, והיו אנשים לוקחים ממנו בפחות משווה פרוטה, שאינו יכול להביאו לדין, עד שראה שנלקח הכול".…

זה הזמן להתנהל לאט. "ואני אתנהלה לאיטי", אומר יעקב לעשו אחרי העימות האחרון עם אחיו, עימות שהסתיים בחיבוק דווקא.

היינו מצפים לאיחוד מוחלט בין האחים, לישיבה משותפת בסוכה, אבל יעקב מבין שלפעמים מפגש יהיה נפיץ והליכה משותפת היא מופלאה, אבל לשם כך צריך לברוא געגוע.…

בכ"ה באלול נברא העולם, ונדמה לי שאין אם שלא שאלו אותה ילד או ילדה חכמים: "ומה היה לפני כן?" התשובה היא, ובכן, התשובה. "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ותאמר שובו בני אדם". לפני שחולל הקב"ה את השמיים ואת הארץ הוא ברא את התשובה.…

השבוע, בח"י באלול, שוב יספרו על הבעל שם טוב שלא התחיל את תפילת 'כל נדרי' כשכל הציבור מחכה. בסיפור אחד זה מפני שיש תינוק בוכה בבית שאימו הלכה להתפלל, סיפור אחר מתאר ילד יהודי שגילה את יהדותו, מגיע לבית הכנסת וליבו נשבר על שאינו יודע את מילות התפילה, וכך חוזר ונשמע הסיפור בווריאציות רבות ומגוונות.…

"תנה לנו אחוזה!" אומרות בנות צלפחד למשה רבנו. הן לא האמינו עד כמה דברים פשוטים כל כך – בית בארץ ישראל, חלקת אדמה פורחת, איש וילדים – עלולים להיות משאת נפש שבירה כל כך! הן מבקשות את היום-יום הפשוט ביותר, וכשיקבלו אותו, כל יום יהיה אצלן לחג, למועד ראוי לציון.…

הרבנית ימימה מזרחי

נפיל בעברית הוא ענק. חז"ל מתייחסים לנפילים בחומש בראשית ומתארים מין מלאכים שהוצנחו לעולם הזה. כך נוצר הביטוי דור הנפילים. כך ספדו השבוע לרב גרשון אדלשטיין הגדול: "האחרון לדור הנפילים", והכוונה ככל הנראה היא לומר שלאחר שהסתלקו ענקי רוח ומנהיגי הדור האחרון, הוא האחרון שנותר.…

"למה לנסוע לסיני בשבועות?!" שאלתי אותה, והיא ענתה לי בחיוך עצוב: "את לא יודעת שדתל"שים נוסעים בשבועות לסיני כדי להחזיר את התורה?"

לפעמים היא מעייפת, הסצנה של "אלכה ואלקטה בשיעורים" בליל שבועות. לפעמים היא מעצימה את תחושת חוסר השייכות, לפעמים את הנערה בשדה שמהלכת אחרי הקוצרים ולא ממש מבינה מה יוצא מכל המאמץ הזה, מכל השנים האלו.…

השבוע הייתי עם קבוצת נשים גדולה על קברה של הרוגת המלכות סוליקה חגואל הצדקת בפז שבמרוקו. סוליקה היא מהנשים היחידות שהמונים עולים לרגל לקברן, כמו רחל אימנו ואימהות המכפלה. אוהבים מאד לספר על מותה הנורא כשסירבה להתאסלם והוצאה להורג באכזריות, אבל סבי הגדול, הרב חיים שושנה זצ"ל, דיין ופייטן, התעקש להתרגש דווקא מהאופן שבו חייתה סול.…