הסתר פנים. אין לזה שם אחר. הקב"ה הסתיר מפנינו את החמס. הגדרת חז"ל לחמס בפרשתנו מחכימה ומהדהדת: "מלאה הארץ חמס: היה אדם מוכר תורמוסין בשוק, והיו אנשים לוקחים ממנו בפחות משווה פרוטה, שאינו יכול להביאו לדין, עד שראה שנלקח הכול".
חמס הוא פגיעה קטנה, התפרעויות מקומיות בגבול שכל פעולת תגמול מולן תיחשב בלתי מידתית. עד שבוקר נורא אחד, ביום שמיני עצרת, מסתבר שהפשעים ה'קטנים' פשטו על הכול, ותימלא הארץ חמאס.
המדרש הזה הוא גם רפואת הימים הקשים שכולנו עוברים: אין מעשה קטן! כל פעולה קטנטנה של חסד, כל מילת נחמה, כל חיבוק, ממלאים את הארץ כולה! אם הסתר הפנים היה רגע נורא, "ברגע קטון עזבתיך", יהיו הרחמים ענקיים: "וברחמים גדולים אקבצך!"
אין מעשה קטן! כל פעולה קטנטנה של חסד, כל מילת נחמה, כל חיבוק, ממלאים את הארץ כולה! אם הסתר הפנים היה רגע נורא, "ברגע קטון עזבתיך", יהיו הרחמים ענקיים: "וברחמים גדולים אקבצך!"
כשאימא רחל מאופקים מכינה עוגיות למחבלים אין לה מושג שיש שכר לפעולתה ותקווה לאחריתה. אין לנו מושג מה עושה בימים טרופים אלו כל פעולת בישול, אפייה והאכלה. המדרש לפרשתנו מספר על חמישה אנשים (גברים! שימו לב!) שראו עולם נכחד וקם שוב לתחייה רק מפני שהאכילו אנשים! "ארבעה ראו עולם חדש… משה, איוב, מרדכי ונח".
משה מתבשר שהקב"ה רוצה להשמיד את העם, חלילה, מרדכי חי בזמן גזרת שמד, איוב רואה בהכחדת משפחתו, לא עלינו, נח רואה עולם שנמחה, וכולם מאכילים: משה מאכיל מן, מרדכי מאכיל את אסתר, איוב מאכיל את העניים, נח מאכיל את החיות.
עוגייה אחת, סיר אחד, תורמוס אחד, ונראה אותם בעזרת ה', מבעד לצוהר ביתנו, חוזרים אל התיבה, מוצאים מנוח לכף רגלם.
