בפרשתנו אנו מוצאים חילוקי דינים בין סוגי הקורבנות, שנובעים מהבדלים עמוקים ביניהם. כל

  בציץ, באפוד ובחושן מופיע עניין השמות, שמות ה' ושמות בני ישראל. שם ה' היה

עניין מיוחד מצינו במזבח שלא מצינו בשאר כלי המקדש. במקדש היו שני מזבחות, המזבח החיצון

    על אבני החושן נאמר "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל

  בפרשתנו הקב"ה מצוונו בעשרת הדיברות "זכור את יום השבת לקדשו". לזכור את השבת ולקדש

  שירת הים היא התנוצצות מהמדרגה העתידית שתאיר באחרית הימים. לכן הוזכרה השירה בלשון עתיד,

  חכמים מלמדים אותנו (ראו רש"י תחילת פרשת יתרו) שיציאת מצרים עצמה, עצם העובדה שעם

  התורה מצהירה כי תכלית גאולת מצרים היא זו: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם

מבואר שיעקב אבינו בירך את בניו לפי הברכה השייכת לכל אחד, כאומרו "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ

    מבואר בספרים הקדושים שלכל שבט יש כישרון מיוחד, וכוחו של יהודה הוא הדיבור,