בפרשתנו אנו מוצאים חילוקי דינים בין סוגי הקורבנות, שנובעים מהבדלים עמוקים ביניהם. כל קורבן וקורבן מיועד לתיקון אחר בעולם, ופרטי דיניו מכוונים בהתאם לתיקון המיוחד שלשמו הוא בא.

שני קורבנות מרכזיים ועליונים הם העולה והשלמים. קורבן העולה כשמו כן הוא, עליון ונעלה מאוד.…

בציץ, באפוד ובחושן מופיע עניין השמות, שמות ה' ושמות בני ישראל. שם ה' היה מגולה בציץ, ונסתר וחבוי בתוך החושן, שכן בין כפלי החושן היו שמים את האורים והתומים, שהם שמות של הקב"ה כמבואר ברמב"ן. כמו כן שמות בני ישראל היו כתובים פעמיים, פעם אחת בחושן, שבו כל שבט היה חקוק באבן אחת, ופעם נוספת על כתפות האפוד, שם היו שתי אבנים שעל כל אחת מהן שמות שישה מהשבטים.…

עניין מיוחד מצינו במזבח שלא מצינו בשאר כלי המקדש. במקדש היו שני מזבחות, המזבח החיצון והמזבח הפנימי, וצריך להבין עצם סיבת הכפילות, וכן מדוע האחד ממוקם בהיכל והשני מחוצה לו.

ישנה משמעות עמוקה מאוד לכלי המקדש וסדרי עבודתו. כלי המקדש מקבילים לשיעור קומת האדם.…

על אבני החושן נאמר "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח, כט). העובדה שהכוהן הגדול נושא את שמות בני ישראל טומנת עומק גדול, שהרי השמות הם גילוי העצם והמהות של כל דבר.…

בפרשתנו הקב"ה מצוונו בעשרת הדיברות "זכור את יום השבת לקדשו". לזכור את השבת ולקדש אותה. ואכן, "מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה" (פיוט לשבת). מה נעמה עת בואה של השבת, שהיא מקור הברכה, אור החיים, עדן הנפשות המתענגות בדבקות הקודש בה' א-לוהינו ביום קדוש זה.…

שירת הים היא התנוצצות מהמדרגה העתידית שתאיר באחרית הימים. לכן הוזכרה השירה בלשון עתיד, "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א). הזוהר הקדוש מלמד ששירה זו הייתה דבר פלא, ששרתה שכינה על כולם ושרו את שירת הים בלי שידעו והכינו את מילות השירה קודם לכן, אלא שרוח ה' האירה בכל ישראל, ומייד שוררו את השירה.…

חכמים מלמדים אותנו (ראו רש"י תחילת פרשת יתרו) שיציאת מצרים עצמה, עצם העובדה שעם ישראל יצא ממצרים, גדולה יותר מכל הניסים שנעשו. והדבר צריך הבנה, לכאורה עצם היציאה הפיזית של עם ישראל ממצרים אינה דבר פלא, לעומת כל הניסים, שהם פלאי פלאות של שבירת הטבע.…

התורה מצהירה כי תכלית גאולת מצרים היא זו: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו, ז). ובתחילת הפרשה ה' מבשר למשה שבניגוד לאבות, שלא זכו להתגלות שם הוי"ה, עם ישראל עתידים לזכות לכך בגאולת מצרים: "וידעתם כי אני ה'".…

מבואר שיעקב אבינו בירך את בניו לפי הברכה השייכת לכל אחד, כאומרו "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מט, כח), כי כל אחד נברא בסגולת נשמה מיוחדת לו, ועניין הברכה הוא שתהיה סגולה אישית זו מרכיב התורם להצלחה הכללית של עם ישראל, שכל אחד ואחד יתרום את חלקו לברכת האומה כולה, כך שסגולת נפשו הייחודית תהיה מרכבה לשכינה, לאור ה' הכללי של ישראל, שתופיע דרכה.…

מבואר בספרים הקדושים שלכל שבט יש כישרון מיוחד, וכוחו של יהודה הוא הדיבור, וכן שמו מעיד עליו, שנקרא על שם הודאה, שהיא פעולת דיבור. ממילא יובן שעיקר הכוח של מלכות ישראל, שהיא שייכת ליהודה, היא בפה, כמאמר הכתוב "דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן" (קהלת ח, ד), כלומר 'דבר המלך' הוא כוח ה'שלטון'.…