חכמים מלמדים אותנו (ראו רש"י תחילת פרשת יתרו) שיציאת מצרים עצמה, עצם העובדה שעם ישראל יצא ממצרים, גדולה יותר מכל הניסים שנעשו. והדבר צריך הבנה, לכאורה עצם היציאה הפיזית של עם ישראל ממצרים אינה דבר פלא, לעומת כל הניסים, שהם פלאי פלאות של שבירת הטבע. מדוע אם כן עצם יצירת מצרים גדולה מכל הניסים שנעשו? תשובת הדבר טמונה בהבנת המשמעות העמוקה של יציאת מצרים, ונבאר את הדברים בקצרה.
למעשה עצם יציאת מצרים היא הופעת ישראל בעולם. כי נערכת יציאת מצרים כמו לידה, כמבואר הפסוק "לקחת לו גוי מקרב גוי", שהמשילו זאת חכמים לעובר במעי אימו, שהיו ישראל כעובר במעי מצרים. ויציאת מצרים היא לידת עם ישראל, שהופיעו בעולם. אומנם יש מקום לשאול מדוע יציאת מצרים נחשבת כמו לידה, והלא גם קודם לכן היו האבות והשבטים, ומדוע נחשבת יציאת מצרים ללידה, שהיא הופעה חדשה בעולם?
התשובה היא שאף על פי שהיו קודם לכן זרע ישראל, שכן האבות היו בעולם, והשבטים, מכל מקום עם ישראל כאומה שלמה לא הופיע בעולם, וכל משך שעבוד מצרים היו נחשבים אז כעובר במעי אימו ולא כאומה שקיימת ומופיעה בעולם. ובמובן זה האבות והשבטים הרי הם משולים לטיפה שממנה נוצר האדם, שאף על פי שהיא בוודאי השורש לוולד, מכל מקום כל עוד שלא עבר היריון ועיבור אזי אין זה אלא גרעין פוטנציאלי בלבד, ובוודאי שלידת הילד היא צורה חדשה ופנים חדשות לגמרי.
ואין לומר כלל שהיות שקודם לכן כבר היה לו שורש, אזי אין כאן חידוש משמעותי בלידת הילד לעולם. כי ההיריון והעיבור הם ממש יצירה גדולה, שהתהווה העובר והתפתח. כך אנו רואים, כמו שהעיבור הוא פיתוח עצום של הגרעין, שמתרבים התאים ונבנה הגוף של הילד, כן אנו רואים בשעבוד מצרים, כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ונתרבו מאוד, שהוא משל לעובר שהולך ונוצר במעי אימו. ולאחר מכן באה הלידה, ובמובן הזה יש כאן פנים חדשות לגמרי, שהופיע הילד לעולם, שלא היה כלל קודם לכן ילד.
ובאמת יש כאן עומק עצום וגדול, וכדי להבין זאת יש להקדים – עם ישראל הוא כמו אדם, שיש לו גוף ונשמה. כך כל נפשות בני ישראל הן כמו תאים בגוף אחד גדול, והם מהווים ביחד גוף שלם. לגוף זה יש נשמה אדירה, והנשמה האדירה הזו היא השכינה, שהיא נשמת עם ישראל. ומכאן ליציאת מצרים – בספרים מבואר שהלידה היא הרגע שבו הגוף נעשה מוכן ושלם, ובצאתו לעולם נכנסת בו נשמה.
כך גם בנוגע לעם ישראל – בשעה שעם ישראל סיים להתרבות במצרים, והגיע למספר שישים ריבוא, אז הגוף נעשה שלם. ובשעה שהגוף נעשה שלם – אז הגיעה השעה שתתגלה בו הנשמה, וזה היה בזמן יציאת מצרים. היינו שברגע היציאה הופיעה הנשמה האדירה על כלל עם ישראל. זהו סוד גילוי השכינה שהיה ביציאת מצרים, שכן השכינה היא היא נשמת עם ישראל, והיא נופחה ונכנסה והאירה בכללות עם ישראל, ברגע היציאה, שהוא כמו רגע הלידה.
לאור זאת יובן היטב מפני מה עצם יציאת מצרים הוא הדבר הגדול ביותר, ואף יותר מכל הניסים שנעשו ביציאת מצרים, שכן עצם הלידה של עם ישראל והופעתו בעולם היא הדבר הגדול ביותר, שעומד במעלתו למעלה מכל הניסים והנפלאות שנעשו במצרים. וכל כך למה? מפני שעם ישראל בעצם מציאות חייו מהווה את ההתגלות הא-לוהית העליונה ביותר, ועצם הלידה היא התגלות השכינה בעולם כולו. אכן, גם הניסים והנפלאות מבררים ומראים את מציאות ה' ואת כוחו, אך עם ישראל הוא בעצמו מרכבה לשכינה, וכל הווייתו היא התגלות א-לוהית עצומה, מעל ומעבר לכל התגלות אחרת. השכינה היא נשמת העולם כולו, והיא ההתגלות הא-לוהית עליונה ביותר, המבררת גם את התכלית ואת הסיבה לכל קיום העולם כולו. על כן רגע יציאת מצרים הוא רגע התגלות השכינה, והוא עומד מעל ומעבר לכל מדרגות אחרות של התגלות בניסים ונפלאות.
העולם בלא ישראל הוא עולם בלא מגמה ותכלית, כי נשמת ישראל היא נשמת העולם כולו, ובהיעדר ישראל בעולם, הרי זה כגווייה בלא נשמה. נמצא שהופעת ישראל בעולם הרי היא למעשה לידת הפנימיות של העולמות כולם, כי נכנסה הנשמה בגוף והופיעה התכלית העליונה של העולמות כולם. ודבר זה הוא הפלא הגדול ביותר שיכול להיות, אפילו יותר גדול מכל קריעת ים סוף וכל הניסים הנפלאים.
