מבואר בספרים הקדושים שלכל שבט יש כישרון מיוחד, וכוחו של יהודה הוא הדיבור, וכן שמו מעיד עליו, שנקרא על שם הודאה, שהיא פעולת דיבור. ממילא יובן שעיקר הכוח של מלכות ישראל, שהיא שייכת ליהודה, היא בפה, כמאמר הכתוב "דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן" (קהלת ח, ד), כלומר 'דבר המלך' הוא כוח ה'שלטון'.
יש כאן חידוש עמוק מאוד. בנוהג שבעולם, תוקף דברי המלך נובע מהצבא והמשטרה שעומדים לרשותו, ובלעדיהם אין שום כוח לדבריו. לא כך אצל מלכות ישראל כשהיא במצב השלם – התוקף שלה הוא הדיבור בעצמו. ומה מקור הכוח של הדיבור? האמת. כי כשהדיבור מבטא בצורה בהירה את האמת, הוא מתמלא תוקף ועוצמת השפעה עד שאי אפשר לעמוד בפניו. הטעם לכך הוא מפני שהאמת היא מקור הכוח שמעמיד את הכול. היא חותמו של הקב"ה, כדברי חז"ל (ירושלמי, סנהדרין א, א), וכמו שהחותמת נותנת 'קיום' לכל שטר, כך האמת. השקר הוא כמו שטר הלוואה ללא חתימות, שאין לו שום תוקף. החותמת היא נציגת הבעלים, והאמת היא ה'נציגות' של הקב"ה במציאות. כל מקום שיש אמת, יש א-לוהים בתוכו, וממילא יש לו קיום, כי ה' מחיה ומקיים את הכול.
כשהאמת מופיעה בבהירותה היא מלאת עוצמה עד שאי אפשר לעמוד בפניה. זהו כוחו של יהודה. נשמתו מושרשת באור האמת, וכוחו המיוחד הוא היכולת לדבר את האמת לכול וליישבה על לבבות כולם, וכדברי חז"ל” "כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד" (בראשית רבה צ,ג ג). זהו כוח מלכותו. יהודה מנכיח את האמת במציאות. זו מהות שמו, יהודה, לשון הודאה, וההודאה היא על האמת. "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי ומודה על האמת".
כשהדיבור מתנתק מהאמת הוא מאבד את כוחו. זוהי נפילתו של יהודה, שהציג ליעקב סיפור לא אמיתי – את כתונת הפסים של יוסף טבולה בדם עיזים — ואמר לו "הַכֶּר נָא" (בראשית לז, לב). לא בכדי התיקון של יהודה היה בכך שיצטרך להודות על האמת, ודווקא סביב חותמת, כשאמרה לו תמר "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת.." (שם לח, כה), ונעשתה כמי ששואלת את יהודה היכן היא האמת, 'החותם', הרי בלעדיה מהו כוחך?! ורמז רמזה לו, האמת היא חותמו של הקב"ה. וכשיהודה מתרחק מהאמת עולה שאלה קשה” למי החותמת? היכן האמת, שהיא 'חותמו' של הקב"ה?
לא תמיד האמת יכולה להתבטא, ולפעמים השקר לוקח את המיקרופון ומצייר לאנושות מציאות שקרית ומסולפת. זהו שורש הגלות, שמתוארת כאִילמות, גלות של הדיבור, כפי שנרמז במשה, שהיה "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (שמות ד, י). כשהשקר מתגבר בעולם נעשה פירוד בין הדיבור ובין האמת, האמת מסתלקת למרומים, אנשי האמת משתתקים, והשקר לוקח את הדיבור ומזהם את העולם בטומאת שקרו.
כל אדם נברא בצלם א-לוהים, ומתוך כך בעומק לבבו קיימת הכרה פנימית שהשקר אינו דבר שיכול לעמוד, ויש הכרח להודות על האמת. אלא שפעמים רבות הכרה זו טמונה רק במעמקים, והשקר החיצוני משתלט ומושך את לב האדם. לפעמים האמת נעדרת ונעלמת מהמציאות. תפקיד ישראל בעולם הוא גילוי האמת, שהיא גילוי נוכחות ה' בעולם. והדבר בא לידי ביטוי בדמותו של יהודה, מלך ישראל.
הדרך להתחבר אל האמת היא התורה, שכן התורה בעצמותה היא האמת, והיא מקנה לאדם את נקודת ההסתכלות הנכונה על המציאות. התורה 'מספרת' את הסיפור האמיתי של המציאות כולה, של עם ישראל ושל כל יחיד ויחיד. הרבה אנשים 'מספרים כל מיני סיפורים', מתארים בכל מיני צורות את המציאות, ומכאן נולדים השקרים ותנועות מעוותות. התורה היא הבהירות, היא מפוגגת את ערפילי השקר ומאירה את תמונת המבט הנכונה על הכול. דוגמה לדבר היא סוגיית היחס לארץ ישראל, שהתורה מספרת את 'הסיפור האמיתי', "בראשית ברא א-לוהים", והמסר פשוט: הכול של א-לוהים, הוא ברא הכול, הוא קבע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, נקודה. אין עוד מה לדון בדבר.
לפיכך התוקף של מלכות ישראל הוא התורה, החיבור לאור האמת. על כן ציוותה התורה למלך ישראל לכתוב לעצמו ספר תורה שיהיה עימו בכל עת, כדי שמלכות ישראל, הדיבור, תהיה מחוברת אל האמת. רק החיבור התמידי אל האמת נותן את העוז והקוממיות למלכות, הוא המקנה את העמדה הנפשית, המקרינה בעצם ודאותה הפנימית את האמת, ודווקא מתוך תוקף פנימי זה יתאפשר גם להוציא אותה בפה בדיבור ברור וחד שאיש לא יוכל לעמוד בפניו. שנזכה להופעת מלכות ה' באמת ובצדקה במהרה, אמן ואמן!
