בפרשתנו הקב"ה מצוונו בעשרת הדיברות "זכור את יום השבת לקדשו". לזכור את השבת ולקדש אותה. ואכן, "מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה" (פיוט לשבת). מה נעמה עת בואה של השבת, שהיא מקור הברכה, אור החיים, עדן הנפשות המתענגות בדבקות הקודש בה' א-לוהינו ביום קדוש זה.
טוב להודות לה' על שנתן לנו את השבת, אותה מתנה טובה מבית גנזיו של הקב"ה, כמאמר חז"ל: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם" (שבת י ע"ב).
מהי מתנה זו? מה היא טומנת בחובה? את המפגש השבועי עם ה' א-לוהינו. השבת היא עת הייחוד, דבקות נשמות ישראל בה' יתברך, שמשרה שכינתו על עמו ישראל באהבה וברצון. בכל שבוע ושבוע זוכים אנו להארת פני ה', לשפע טובו ולגילוי עוצם אהבתו אלינו בבואו אלינו, אל ארצנו וקהילותינו, ואל ביתו של כל אחד ואחד מאיתנו.
אין הפה והלשון יכולים לבטא את גודל אהבת ה' לישראל, ואין מילים שיכולות לתאר את עוצם געגועי הנשמות אל דודן. וביום השבת מוצאים הדודים מרגוע ומנוח יחדיו. זהו יום השמחה, יום מתק הידידות, אשר עם ישראל בקבלת פני השכינה, בעת בין השמשות, משוררים את שיר השירים בניגון ונעימה כדי לבטא את עמקי האהבה המתגלים בעת המפגש, מזמרים בלב מלא הודיה ורננה על כי "מָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" (שיר השירים ג, ד), "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ"! (שם א, ד).
כל סדר יום השבת – ההכנות לשבת, מלבושי כבוד ותפארת, הדלקת הנרות, סדרי התפילות ולימוד התורה, מצוות עשה של הקידוש, עונג הסעודות וזמירות השבת, וכמו כן כל איסורי מלאכות מהתורה ומדברי חכמים – כולם יחדיו הם רגעים ועניינים מקודשים הנותנים ביטוי ממשי לאור המופלא שמאיר ביום השבת, לשמחת ההתייחדות עם ה' א-לוהינו ביום קדוש זה. כל פרט מהם מבטא בחינה אחת מהדבקות המקודשת, ויחדיו מצטרפים לרצף של אהבה בתענוגים שממשיך את שפע החיים והאור לכל השבוע כולו.
כך מבאר אור החיים הקדוש את הפסוק בפרשתנו "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ", היינו שבמעשה בראשית ה' נתן כוח קיום לעולם רק לשישה ימים, והיינו שאת השמיים ואת הארץ עשה ה' לשישה ימים בלבד. ואם כן, כיצד מתקיימים מכאן ואילך? אלא שבכל שבת נמשכת חיות חדשה לעולם המקיימת אותו לשישה ימים. וכך בכל שבת ניתן שפע החיות והקיום לעולם מחדש. על כן השבת היא מקור הברכה, היא הרגע שבו ה' מחיה את עולמו, מוריד שפע אורו, המקיים ומעמיד את כל ההוויה כולה. ככל שיהא האדם דבוק בקדושת השבת, כן כל חייו יוארו באור ברכת ה' ובשפע טובו.
תוספת נשמה יתרה בשבת מרוממת את רוחו של האדם לראות בטוב ה', להיפגש באופן חי ועמוק עם משפחתו, בניו ובנותיו, חבריו, קהילתו וכל עמו. הרוח הנדיבה שממלאת אותנו ביום השבת נותנת בנו יכולת לחוש את עומק החיים ומתיקותם, להביט בעין טובה ובלב אוהב על האנשים שסביבנו ולהעמיק את קשרי האמת המשפחתיים והלאומיים.
שולחן שבת וזמירותיו, המלא וגדוש במטעמים ערבים ומתובל בדברי תורה ובשיחת ידידות, הוא רגע שיא של המפגש המשפחתי, החוקק ומקשר את הלבבות יחדיו זה לזה. הקידוש שנעשה במקום סעודה מרומם את סעודות השבת אל הקודש ומטמיע בנו את ההכרה שמרכז חיי המשפחה הוא נקודת הקודש, הופעת ה'. זוהי השכינה השרויה בתוך ביתנו, המייחדת ומקשרת אותנו באהבה בינינו ובין עצמנו ובינינו ובין ה' א-לוהינו.
השבת מעוררת בנו אור וחיים של קודש. על כן ראוי מאוד להכניס לבבנו אל אור קדושת השבת, לרומם את עבודת הקודש שלה. בייחוד בדורות הגאולה, שהצימאון לה' ולחיים הא-לוהיים הולך ומתבקש להופיע גם ברגש ובחוויה, יש צורך ממשי לסגל את רוחנו אל חיי הקודש של שבת המלכה. ככל שנזכה לטעום ממתק קדושתה ונועם זמירותיה, עונג תפילותיה ושמחת סעודותיה, כן יימשכו הלבבות אחריה ויתרגלו בממשות של חיי הקודש ורגשי טוהר שיעמיקו את החיבור והדבקות עם ה' יתברך. הטעם העמוק והעשיר של מתיקות קדושת השבת הוא שיבהיר היטב עד כמה דלילות הן החלופות הזרות, המנסות להציע רגש וחוויה שמנוכרים לקדושת הנשמות ולעומק בקשתן האמיתית.
ככל שנרומם את קרנה של השבת בקרבנו, ככל שנאיר את חיינו באור שפעת קדושתה ונרגיל עצמנו בסדר עבודת הדבקות בה' ביום שבת קודש, כך נרומם את כל מרחבי קהילותינו לחיות חיים א-לוהיים, חיי גודל ואור, ונשוב יותר ויותר אל עצמנו ואל ה' א-לוהינו. שנזכה!
