בציץ, באפוד ובחושן מופיע עניין השמות, שמות ה' ושמות בני ישראל. שם ה' היה מגולה בציץ, ונסתר וחבוי בתוך החושן, שכן בין כפלי החושן היו שמים את האורים והתומים, שהם שמות של הקב"ה כמבואר ברמב"ן. כמו כן שמות בני ישראל היו כתובים פעמיים, פעם אחת בחושן, שבו כל שבט היה חקוק באבן אחת, ופעם נוספת על כתפות האפוד, שם היו שתי אבנים שעל כל אחת מהן שמות שישה מהשבטים.
שם ה' הגלוי שבראש, הוא בחינת אור ה' שמאיר בגילוי בעולמות העליונים. שם מתגלה שמו בלי שום הסתר, צמצום והתלבשות. אך בירידת האור למטה, לעולמות התחתונים, שם ה' נסתר ונעלם, מתלבש ומתגלה בקרב עם ישראל. זהו היחס בין הציץ לחושן – הציץ כנגד האור העליון, בו שם ה' מגולה, והחושן כנגד גילוי האור על ידי ישראל. זהו החושן, שבפנים היו שמות ה', ובחוץ שמות בני ישראל. להורות וללמד, שעם ישראל מהווים גילוי של שם ה' בעולם. "שמנו קראת בשמך", שמו יתברך חקוק בעומק שמותיהם של ישראל.
כאמור, שמות בני ישראל הופיעו פעמיים – בשתי האבנים שעל כתפיו של אהרון הכהן, בכתפות האפוד, ולמטה, במקום ליבו, על החושן, היו י"ב אבנים. מהי משמעות הדבר?
הראש רומז על השורש הרוחני בגבהי מרומים, והגוף על ההתגלות בעולם הזה. לכן, ברום גובה הראש, היה אך ורק שם ה', הכתוב בציץ, להורות שאין עוד מלבדו. אך בירידת האור למטה, מתחילים ישראל להופיע, ולגלות אורו יתברך. אך יש כאן שתי מדרגות של התגלות – בכתפיים ובגוף עצמו. הכתפיים הן סוד נקודת החיבור בין הראש ובין הגוף, ונמצא שבכתפיים מרומז שיא העילוי של ישראל, שרומז על מקום מוצאם של ישראל, כפי שהם משתלשלים ממרומי מרומים. הכתפיים, נקודת החיבור בין הראש ובין הגוף, רומזים על שורש הקשר העליון בין ישראל לה', שנשמתם חצובה מתחת כיסא הכבוד, ומשם יורדת למטה, להתלבש בגוף
לכן נבין מדוע באפוד נתכללו ישראל בשתי אבנים, לעומת התכללותם בשתים עשרה אבנים בחושן אשר על הלב. כי שנים עשר הוא בחינת הריבוי, שמתגלה כל אחד בגוון הייחודי שלו, והוא סוד העולם הגלוי. אך בשורש, בבחינה הפנימית, שהיא נקודת הקודש, הרי שכל ישראל שווים, כי כולם קדושים וטהורים, וכולם בני א־ל חי. והיינו שבנקודה העליונה, שהיא נקודת הקודש של ישראל, יש השתוות והתכללות, כי כל ישראל כולם קדושים, וערכם שווה מצד סגולתם. אך מצד ההתגלות, יש הבדלים כל פרטי ישראל, שכל אחד הוא נשמה ייחודית שמגלה את ה' יתברך לפי ייחודיותה. ולכן בסוד הרובד הגלוי נמצא פירוט של כל השבטים, כל אחד באבן בפני עצמה. והוא דבר גדול, ללמדך שלכל אחד יש גוון ואור ייחודי שאִתו הוא מגלה את ה' יתברך, וצריך כל אחד לשמור על תכונותיו ולגלות את ייחודיותו כדי שיעבוד את ה' לפי אופי נפשו ולפי הגוון הייחודי שלו.
כאמור, בחושן היו שתים עשרה אבנים שונות בגווניהן, והוא סוד הגוונים הייחודיים שיש בישראל. אך הצד השווה שבהן שכולן היו אבנים יקרות וחשובות מאוד. ומכאן נלמד שבאמת אם נראה הבדלים בין אדם לאדם בעם ישראל, אל נטעה ונזלזל חלילה באחר, כי נחשוב שאין בו מעלות שיש בחברו. לא כן הדבר, אלא שגם האחר הוא אבן יקרה מאוד, אלא שהיא שונה, ויש בה מעלות ייחודיות לה.
כללו של דבר, כל איש ישראל הוא אבן יקרה, וההבדל בין אדם לאדם אינו בערכו, אלא בסוג האבן היקרה. זה סוד אבני החושן, שהיו אבנים שונות זו מזו, אך כולן כאחת הינן יקרות מאוד, שיופיין וחשיבותן לא יסולאו בפז. ולכן צריך האדם להרחיק מלבבו כל קנאה וצרות עין, כי אלו נולדות אך ורק מחמת שאינו יודע להעריך נכון את מה שיש לו, כי הוא מסתכל רק על חשיבות תכונותיו של חברו, ומרגיש עצמו ריק. אך אם יסתכל על תכונותיו באור חיובי, ימצא בהן יקרת ערך שאין אצל אף אחד אחר, וישמח מאוד בחלקו.
שמות ה' שעל בגדי כהונה מלמדים אותנו שני יסודות חשובים מאוד, שהם בעצם יסוד אחד – קדושת ה' שורה בתוך עם ישראל, ועם ישראל בשורשם הם אחד, וכל הגוונים השונים, הם אבנים יקרות המגלים את הקדושה העליונה. ככל שנישא עינינו למעלה, נראה על כתפות האפוד את שמותינו כולנו יחדיו, בשתי אבנים, ומשם נעלה עוד, ונראה על הציץ את שם ה', ונדע שה' הוא חיינו, ומתוך דבקות בו, נמצא את האחדות שבנו, ואת הערך והיופי שכל אחד ואחד מאיתנו מופיע בעצם נשמתו. שנזכה לקדושה ואחדות שלמה במהרה, אמן ואמן!
