את הטור הזה אני כותב בסערת רגשות. זעם וכעס מעורבבים עם השראה והתפעמות מהגיבורים

  ככל שחולפים השבועות מפרוץ המלחמה נראה שההלם הראשוני שאחז בציבור הערבי ביו"ש, בעיקר בזכות

    אחת לכמה חודשים, וביתר שאת בתקופה האחרונה, יצא לכם מן הסתם להיתקל בכותרות

  בבוקר חג שמחת תורה האחרון השתנו החיים של כולנו. כל אחד במקומו עזב את

  זה כמעט ארבעה שבועות מגיעים אליי עוד ועוד סיפורים מקוממים הקשורים בהתנהלות הפיקוד הבכיר

  מדיניות השקט וההכלה שהתמכרנו אליה שנים התנפצה בחג שמחת תורה האחרון לרסיסים מדממים על

  תארו לכם שהייתם יודעים שצבא אויב שבו עשרות אלפי לוחמים מתאמן ומתכונן ליום פקודה