שני מעשי רצח קשים התרחשו במערב השומרון בשבוע האחרון. שני יהודים נרצחו באכזריות באותו מקום בתוך ימים אחדים רק בשל היותם יהודים, אולם סיפור רציחתם זכה בקושי לסיקור דל של כמה שעות בתקשורת ולא גרם אפילו לשינוי קל שבקלים במערכת הביטחון, שהמשיכה בסדר יומה כאילו לא אירע דבר.
ביום רביעי שעבר נרצח משה דדוש הי"ד, תושב קריית אונו כבן שבעים, שנכנס לקלקיליה לתקן את רכבו, ומחבלים ערבים היכו אותו קשות ושדדו את רכבו. דדוש לקה בליבו מהפחד ומהמכות שספג, וערבים פינו אותו למעבר אליהו הסמוך. שם הוא טופל בידי כוחות רפואה, אך הם נאלצו לקבוע את מותו.
שלושה ימים בלבד לאחר מכן, בבוקר יום השבת, נרצח בקלקיליה אמנון מוכתר, תושב פתח תקווה, שנכנס גם הוא לעיר, ככל הנראה כדי לערוך קניות. האירוע החל כשמוכתר זוהה כיהודי על ידי ערבים מקומיים, ואז החל להיקהל סביבו אספסוף של מחבלים ויידה לעברו אבנים. מוכתר ניסה להימלט, אולם נורה מטווח קצר בידי מחבלים. הם השאירו אותו לדמם ברכבו לעיני המצלמות.
בכל אותו זמן שתמונותיו של מוכתר מדמם ברכבו מופצות כאש בשדה קוצים ברשתות הערביות תחת הכותרת "קלקיליה נוקמת", עדיין נמנעו כוחות צה"ל מלהיכנס לעיר והעדיפו ליצור קשר עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים כדי לתאם את פינויו של הפצוע. רק אחרי שפונה מוכתר על ידי הסהר האדום לבית החולים בקלקיליה, והועבר משם לכוחות רפואה ישראליים מחוץ לעיר, נכנס צה"ל לחקור את פרטי האירוע.
רק לפני כשבועיים הודיע צה"ל כי יפתח ואפילו יעודד כניסת ערבים ישראלים לערים הערביות כדי לחזק את הכלכלה הפלשתינית. במילים אחרות, הכניסה אליהן אסורה ליהודים בלבד
נכון לכתיבת שורות אלו, למעט מעצר ותחקור של כמה חשודים עדיין לא הגיבה מדינת ישראל שום תגובה על שני הפיגועים הרצחניים. אפילו את היציאות מקלקיליה, שנחסמו לשעות אחדות בבוקר יום השבת, מיהר צה"ל לפתוח כדי שלא לשבש את שגרת חיי האויב.
התגובה של משטרת ישראל הייתה מבישה אפילו יותר. ביום ראשון הוציאה המשטרה הודעה שבה נכתב: "אנו שבים ומדגישים כי כניסת ישראלים לשטחי A אסורה על פי חוק עבור אזרחי ישראל, ועלולה לעלות בחיי אדם". לפני הכול זה שקר, ואפילו שקר בוטה, משום שרק לפני כשבועיים הודיע צה"ל כי יפתח ואפילו יעודד כניסת ערבים ישראלים לערים הערביות כדי לחזק את הכלכלה הפלשתינית. במילים אחרות, הכניסה אסורה ליהודים בלבד, זהו שטח ערבי נקי.
אך חמורה מכך היא ההכשרה של המשטרה לפיגועים הרצחניים. בהודעתה לציבור המשטרה אומרת למעשה כי הבעיה כאן איננה עשרות אלפי מוסלמים רצחניים שמתגוררים חמש דקות מכפר סבא, אלא דווקא שני היהודים הללו, שנכנסו לערוך קניות בעיר ולא נזהרו דיים מחיות הטרף שהתקשו לגבור על יצרן.
נדמה שמערכת הביטחון עשתה השבוע כל שביכולתה להשאיר על כנה את המציאות המדממת שאליה התרגלנו. התרגלנו לשלטים האדומים שמוצגים בפתחם של מחצית מהכבישים ביו"ש ובהם הכיתוב המזהיר "הכניסה לישראלים אסורה" ו"הכניסה לישראלים מסוכנת". התרגלנו שאין בעיה בצעדות חמושים ובהסתה לרצח יהודים כל עוד זה מתרחש בשטח "שלהם". התרגלנו שכל יהודי שייקלע לאחת מהערים הערביות ביו"ש ימצא את מותו או לכל הפחות יחווה לינץ' אכזרי. והחמור מכול: התרגלנו לחוסר המשילות הישראלית ברוב שטחי יהודה ושומרון כאילו הייתה זאת גזרת גורל במקום להבין שאפשר ואפילו חייבים אחרת.
התרגלנו שאין בעיה בצעדות חמושים ובהסתה לרצח יהודים כל עוד זה מתרחש בשטח "שלהם". התרגלנו שכל יהודי שייקלע לאחת מהערים הערביות ביו"ש ימצא את מותו או לכל הפחות יחווה לינץ' אכזרי. והחמור מכול: התרגלנו לחוסר המשילות הישראלית
חווארסטן זה כאן
לפני כחצי שנה נפתח כביש עוקף חווארה, שנועד לדברי מערכת הביטחון לפתור את בעיית הפקקים אך גם את בעיית פיגועי הטרור נגד הנוסעים היהודים בכפר. כצפוי, מאז פתיחת הכביש העוקף נוסעים פחות ופחות יהודים בכביש הישן שעובר במרכז הכפר. והנה הפלא ופלא, לא רק שפיגועי הטרור לא פסקו, אלא מהר מאוד העתיקו את מקומם לכביש העוקף. ואם לא די בכך, הכביש המרכזי בחווארה, שהיה פעם בשליטה ישראלית מלאה, הופקר לחלוטין. בשבוע האחרון מתנוסס לו באין מפריע דגל חמאס סמוך למקום הרצח של הלל ויגל יניב הי"ד בחווארה, כן, אותו דגל של מי שרצחו, אנסו ושחטו את אחינו בדרום. צה"ל אפילו לא טרח להסיר אותו, קל וחומר שלא לעצור או לחסל את הנאצים שתלו אותו.
מחבל חמאס המתועב שביצע את הפיגוע שבו נרצחו האחים יניב כדי לערער את האחיזה היהודית במקום יכול כעת לחכך את ידיו בהנאה. הכיבוש הושלם, מבחינת צה"ל זה שם רחוק בחווארה, בשטח שיהודים כבר אינם מסתובבים בו, ומה שקורה בשטח כזה הוא פשוט לא מעניין. אין מנוס מלהגיד זאת, אבל מדינת ישראל מעודדת בפועל את הטרור ומיישרת קו עם האנטישמיות הערבית ששואפת למזרח תיכון נקי מיהודים.
לאחרונה ניטש דיון סוער על המלחמה בחמאס בשאלה אם אפשר לחסל רעיון. הדעות בנושא חלוקות, אבל לפני הכול, כדי שרעיון יתפשט צריך שהאנשים שיכולים להחזיק ברעיון הזה יבינו שהוא אפשרי ומשתלם. את הרעיון של האנטישמיות הערבית מדינת ישראל מתדלקת בעצמה זה שנים ארוכות. תליית השלטים המתריעים מפני "אזור מסוכן לישראלים" (יהודים) ומעבירים מסר ברור לאויב שאם קצת יהיה אלים ורצחני, ישיג את מטרתו בקלות, ממחישים זאת בצורה הטובה ביותר.
הכביש המרכזי בחווארה, שהיה פעם בשליטה ישראלית מלאה, הופקר לחלוטין. בשבוע האחרון מתנוסס שם באין מפריע דגל חמאס
עד כמה האנטישמיות שמיישמת המדינה הרחיקה לכת והפכה לממוסדת? אחרי מלחמת ששת הימים אשררה מדינת ישראל אפילו את החוק הירדני שאוסר על מכירת קרקעות ובתים ליהודים. כך נוצר מצב שיהודים אינם יכולים לקנות בית בחווארה, בפונדוק או בשכם, ולכן נשארו המקומות הללו בשליטה ערבית מוחלטת.
ההיסטוריה בארץ ישראל לימדה אותנו שיש רק דרך אחת לרסן את האנטישמיות הערבית, והיא להרגיל אותה לקיומם של יהודים במרחב. לא סתם יהודים אלא יהודים גאים שמתנהגים כבעלי הבית. גם ערביי העיר העתיקה היו אנטישמים, וגם הם הסתערו על שכונת מאה שערים. גם בפרעות תרפ"ט השתתפו בטבח רבים מערביי הכפרים והערים, אבל כעבור זמן הם הורגלו והפנימו שהיהודים כאן כדי להישאר.
בעולם מתוקן יום אחרי הרצח בקלקיליה היה צה"ל מפנה את הרחוב שבו התרחש הפיגוע וחונך בו שכונה יהודית חדשה כדי להבהיר לאויב שיהודים יכולים להסתובב בכל מקום, וכל ניסיון לדחוק את רגלינו ממקום כלשהו ישיג בדיוק את התוצאה ההפוכה.
מפעל ההתיישבות עשה פלאות בשטח, אבל הייתה לו נקודת תורפה אחת, והיא מורגשת היטב עד היום: הוא לא הצליח לתקוע יתד בערים ההיסטוריות ביו"ש מלבד גטו בחברון. מדינת ישראל סילקה את היהודים משכם ומיריחו, ואפילו קבר רחל בבית לחם הפך למבצר מבודד. על שאר הערים המרכזיות ופרבריהן אין אפילו על מה לדבר.
יש רק דרך אחת לרסן את האנטישמיות הערבית, והיא להרגיל אותה לקיומם של יהודים במרחב. לא סתם יהודים אלא יהודים גאים שמתנהגים כבעלי הבית
זמן לעלות קומה
הגיע הזמן לעלות קומה במערכה על הארץ. נחמד לאשר מאחזים בדיעבד אחרי עשרים שנה, אבל שינוי אמיתי במצב ביהודה ושומרון יהיה כשיהודים יגורו בחווארה, בשכם ובקלקיליה ותהיה להם דריסת רגל יהודית בכל כפר ועיר ביו"ש. נשמע לנו הזוי? גם כשרצו להתיישב בחבל עזה אמרו שזה מעשה מטורף ובלתי שפוי, אך כל אדם ששכל בקודקודו מבין היום שזאת הדרך הריאלית היחידה להצליח להמשיך להתקיים פה בארץ אבותינו.
יספרו לנו על האוגדות השלמות שצה"ל יצטרך להקצות כדי להגן על היהודים המטורפים שיגורו בערים הערביות, אבל ההפך הוא הנכון. לפני פרוץ השלום בהסכמי אוסלו יכלו יהודים לעלות על אוטובוס אגד בתל אביב, לרדת שני רחובות מקבר יוסף וללכת ברגל בנחת לישיבה שפעלה במקום. יהודים היו נופשים באין מפריע במלונות ביריחו, וטירונים היו הולכים ברחובות עזה נושאים אמצעים לפיזור הפגנות, התרחיש הגרוע ביותר שעימו נאלצו להתמודד.
כשמדינת ישראל מאפשרת את הימצאותם של גדודי הטרור בערים הערביות, מערכת הביטחון צריכה אוטומטית להשקיע באופן שוטף משאבים גדולים במניעת זליגתם אל מחוץ לעיר. לעומת זאת בימים שהייתה נוכחות יהודית קבועה במרכזי הערים הערביות, לא היה צורך במאבק נגד גדודי הטרור, משום שהם לא היו קיימים כלל. השליטה הצבאית בעיר מיגרה התארגנויות טרור קטנות בהרבה בעודן באיבן, והרחוב הערבי הבין היטב את המסר.
אחרי שלושים שנות נסיגה ורפיסות ויותר משמונה חודשים של מלחמה שבה הניצחון והשמדת האויב עדיין אינם נראים באופק, חובה עלינו לחשב מסלול מחדש ולחזור לערכים ששררו כאן והיו נר לרגלינו בימים שעוד טעמנו את טעם הניצחון. דווקא מה שנראה לנו היום חלום רחוק ובלתי אפשרי ליישום עשוי להתגלות קל לביצוע, ובעיקר להביא כאן שקט וביטחון אמיתיים אחרי עשרות שנים.
