על משמר החוות

ודאי שמעתם על הירי הבלתי פוסק של מחבלים מטול כרם לעבר יישובי השרון, על אימוני השריון והארטילריה של חיילי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית ועל הימלטות המחבל שביצע את הפיגוע בשומרון אחרי שבמערכת הביטחון סמכו על הרשות הפלשתינית שתסגיר אותו. מסתבר שבשב"כ מוטרדים בתקופה הזאת דווקא מתופעה אחרת, שהם מגדירים "סכנה", לא פחות.

ביום שישי שעבר פורסמה ב-ynet כותרת דרמטית שחשפה מסמך שהפיקו בשב"כ ויועד לדרג המדיני. אם חשבנו שבתקופה כזאת שירות הביטחון הכללי יעסוק מסביב לשעון אך ורק בשיקום ההרתעה הישראלית ובתיקון נזקי המחדל הגדול ביותר מקום המדינה שהתרחש באחריותו, בא המסמך הזה והוכיח כי לא השתנו האג'נדות המסוכנות בקרב אנשי השב"כ שגרמו למחדל ועיוורו את עיניהם של מי שהיו אמורים לעמוד על המשמר.

אנשי השב"כ שמגיעים לכל גבעה אחת לכמה חודשים הם תמיד רכזי המחלקה היהודית, שמופנים אך ורק נגד הצד היהודי, וההגעה לגבעה היא לצורך שיחות איומים, איסוף ממצאים או חלוקת צווים מנהליים

"תופעת החוות הלא חוקיות ביו"ש מתרחבת, ובשב"כ מוטרדים", התריעה הכותרת. בשבועות האחרונים הוכנה בשב"כ תמונת מצב בנושא האיום על תושבי החוות ביהודה ושומרון. היא נשלחה באמצע מאי לדרג המדיני, והביעה חשש מהסכנה הקיימת מתופעת החוות הלא-חוקיות שם, שמתרחבת ומתפרסת בתקופה האחרונה, המשיכה הכתבה לתאר.

כדי להשלים את המחשת הסכנה החמורה המתרגשת ובאה התריעו 'גורמי ביטחון' בכתבה: "הדרג המדיני יצטרך להחליט האם להסדיר את עניין החוות ואת ההגנה עליהן כך שיוקצו לכך כוחות צבא, אולי ממשימות אחרות, או לייצר פתרון אחר ולפקח על הקמתן כך שלא יוקמו במוקדים ביטחוניים בעייתיים בסמוך לכפרים פלשתיניים בלי יכולת אבטחה ראויה".

ואם לא הזדעזעתם עד כה ממזימתם המסוכנת של המתנחלים להקים בחוסר אחריות עוד ועוד נקודות התיישבות, דאגו בשב"כ לשלוף את נשק יום הדין, שכבר הספיק לשמש לכמה וכמה עלילות דם מפרוץ המלחמה. "להערכת גורמי ביטחון", צוטט בכתבה, "הקצאת כוחות לטובת אבטחת החוות עלולה לבוא על חשבון משימות נוספות בצפון או ברצועת עזה". רוצה לומר, שוב המתנחלים האלה, שלא לומר נערי הגבעות, הולכים לגרום למחדל הבא. עלילת הסטת הכוחות לחווארה הופרכה שוב ושוב? לא נורא, תמיד אפשר ליצור אחת חדשה ואפילו להתריע מפניה מבעוד מועד.

מי שיחשוש להתקדם ולנצח ויעדיף להכיל ולא להרגיז את האויב בצעדי ריבונות "מיותרים", יקבל גם חרפה וגם מלחמה

הכנה לוועדה

למען האמת, התלבטתי רבות אם להתייחס פומבית למסמך ההזוי הזה, אולם בסופו של דבר החלטתי שנכון בכל זאת לנפץ את הטענות המופרכות הללו משתי סיבות: האחת, כי זוהי הזדמנות להתייחס לנושא תרומת ההתיישבות לביטחון, והשנייה, משום שבעיניי המכתב שהוציא השב"כ הולך להיות חלק מרכזי מוועדת החקירה שתוקם ביום מן הימים, הפוך בדיוק ממטרתו המקורית.

באמצעות המכתב הנ"ל, שמצא את דרכו שלא במקרה לכלי התקשורת, ביקשו בשב"כ להשיג שתי מטרות. הראשונה שבהן היא פינוי הגבעות ומניעת הקמה של נקודות חדשות כדי להפקיר את השטח לצורך הקמת מדינה פלשתינית באצטלה של סיבות ביטחונית.

המטרה השנייה של המכתב היא זריקת אחריות מראש, כסת"ח בלעז, מאירועים שיקרו בעקבות ההפקרה המתמשכת שהופכת את המכתב הזה ממופרך למרושע ונבזי הרבה יותר.

ברשותכם נפרק את הטענות במכתב אחת לאחת. נתחיל מעניין הקצאת הכוחות להגנה על הגבעות והחוות ועל הקשר (הלא קיים) של שב"כ לעניין. שנים ארוכות סופגות נקודות ההתיישבות ביהודה ושומרון התקפות טרור מתמשכות מכל הסוגים, פיגועי ירי, מטענים, הצתות ותקיפות אלימות של רועי צאן על בסיס קבוע. בדומה למקרים הרבים שהבאתי כאן במדור זה לא מעט פעמים, רוב אירוע הטרור אפילו אינם זוכים לתגובה כלשהי של מערכת הביטחון. יתרה מכך, בלא מעט אירועים אף מוצאים את עצמם הפעילים בשטח נחקרים בעצמם בחשד לתקיפה כאילו היו הם הצד התוקף בסיפור.

אך גם אם נניח בצד את אלפי האירועים שאינם זוכים אפילו לטיפול בסיסי ונתמקד במעט האחוזים שכן מטופלים במערכת הביטחון, הדבר יישאר תמיד ברמת תחנת המשטרה המקומית, לכל היותר ברמת המחוז. חווית לינץ' קשה במרעה ועשרות ערבים ניסו לרצוח אותך? לך תעמוד בתור להגשת תלונה בתחנת המשטרה הקרובה עם אזרחים אחרים שבאו להתלונן על סכסוך חנייה. הגבעה כמעט עלתה כליל בלהבות משורת מוקדי הצתה של ערבים? מוזמן לשכנע את השוטר בתחנה למה חשוב שאגף החקירות יירתם לעניין.

היכן השב"כ בכל הנושא הזה? הוא כלל לא נמצא באירוע. אנשי השב"כ שמגיעים לכל גבעה אחת לכמה חודשים הם תמיד רכזי המחלקה היהודית, שמופנים אך ורק נגד הצד היהודי, וההגעה לגבעה היא לצורך שיחות איומים, איסוף ממצאים או חלוקת צווים מנהליים. בעיני השב"כ, כל לינץ' במרעה, הצתה בגבעה או תקיפה קשה של תושבים, בהנחה שהצד היהודי הפעם אינו מואשם בעצמו בתקיפה, נכנסים בגדר אירועים פליליים ומועברים לטיפול המשטרה.

ומה קורה במקרה ההפוך, אם נניח למשל יהודי כלשהו חשוד בהצתה או בתקיפת ערבי? ובכן, מהר מאוד הוא ימצא עצמו מובל למרתפי החקירות במתקן השב"כ בקישון, ושם יזכה למסכת חקירות מטלטלת ואינטנסיבית, אזוק בידיו לכיסא עשרים שעות ביממה. האפשרויות שיוצעו תמיד לקורבן התורן יהיו אחת מן השתיים: או שתודה במה שנדרש ממך או שתמשיך מכאן ישירות למעצר מנהלי ארוך בציר עוקף בית משפט. התוצאה הבלתי נמנעת של המדיניות המחפירה הזאת מסוכנת ומופקרת.

כל תחנת משטרה, גם אם תרצה מאוד, לא תצליח במשאבים העומדים לרשותה להביא לידי פיענוח אירועי טרור, בטח ובטח לעומת ההיקף הקיים בשטח. השב"כ לעומת זאת בהחלט יכול להביא לידי פיענוח אירועים כאלו ולמיגור התופעה. כפועל יוצא מכך, 99 אחוזים מהפורעים הערבים אינם נעצרים כלל, ומי שכן לרוב משוחררים כעבור כמה ימים מחוסר ראיות. תושבים בגבעות לעומת זאת מוצאים את עצמם השכם והערב בחדרי חקירות, עומדים בפני כתבי אישום הזויים ומופרכים ונאלצים להתמודד עם הוצאה סיטונאית של צווי הגבלה מנהליים למיניהם.

בשב"כ יודעים היטב שמרבית אירועי הטרור בנקודות ההתיישבות אינם זוכים לטיפול ומביטים כמונו על העלייה הדרסטית בהתקפות בתקופה האחרונה, אך במקום לנקוט צעדי מנע הם מכינים לעצמם מראש את האליבי שינקה את שמם מהאחריות לאסון הבא.

לו היה זה תלוי בקציני הצבא, שום יישוב יהודי לא היה מוקם מחוץ לגדרות, והתוצאה של רצף טריטוריאלי ערבי ומדינה פלשתינית דה-פקטו כבר הייתה מתממשת בשטח

טבעת ביטחון

וכעת לטענה השנייה, ואולי אף החמורה יותר, שהופיעה במכתב ונשמעת מפי "גורמים ביטחוניים", ולפיה נקודות ההתיישבות החדשות הן סיכון ביטחוני ומסיטות כוחות מהגנה על יישובים.

נתחיל ברמה הישירה והפשוטה: הטענה הזאת היא פשוט שקר מוחלט. יעיד כל יישוב ביהודה ושומרון שסביבו הוקמו בשנים האחרונות חוות וגבעות כיצד ביטחון התושבים השתפר פלאים. ניקח לדוגמה את היישוב כוכב השחר, שסביבו הוקמו בשנים האחרונות בטבעת רחבת היקף שורת גבעות וחוות. זכיתי ללמוד בישיבה הקטנה 'אורחות מרדכי' ביישוב ואף להיות שותף להקמת גבעת מעוז אסתר הסמוכה, ולחזות בתהליך הזה מקרוב.

אך לפני פחות מעשור היו מתרחשות חדירות ליישוב על בסיס קבוע. ערבים מכפרי האזור בסיוע המאהלים הבדוויים הסמוכים היו פורצים ליישוב, לעיתים אף בשעות היום, ומעמיסים מכל טוב. אקדחים מבתי תושבים, מכשירי טלפון, ציוד יקר ערך מאתרי בנייה, מוצרים למכירה מחנויות ביישוב, מפתח של הכבאית, סוסים, כבשים ועוד. חקלאים מכוכב השחר היו מספרים שנמנע מהם אפילו להשאיר מזמרה במטעים החקלאיים בלי שזו תיגנב כבר שעות אחדות לאחר מכן.

הקמתן של הגבעות והחוות באזור גרמה שינוי של 180 מעלות בתוך פחות מעשור. היישוב כוכב השחר כיום הפך ליישוב הבטוח ביותר, וסביבו ברדיוס של חמישה קילומטרים כמעט מכל כיוון לא רק שאין ערבים, אלא יש נוכחות יהודית קבועה בשטח של משפחות חלוצות ורועי צאן שחולשים על המרחב.

כמו בכוכב השחר קורה בכל מקום אחר ביו"ש. נקודות ההתיישבות שקמו והפכו ברבות הימים ליישובי קבע שיפרו לאין ערוך את הביטחון באזור. אז כן, לא מעט פעמים לוותה הקמת הגבעה בהתפרעויות של תושבי הכפרים הסמוכים, שהבינו טוב מכולנו עד כמה הנקודה היהודית עשויה לגרום מהפך בשטח, אבל כמו שלמדנו על בשרנו בטבח האחרון, הדבר המסוכן ביותר הוא הימנעות מהשמדת האויב מחשש לעימות והסלמה. מי שיחשוש להתקדם ולנצח ויעדיף להכיל ולא להרגיז את האויב בצעדי ריבונות "מיותרים", יקבל גם חרפה וגם מלחמה.

וכעת לשורש העניין. השב"כ, וכמוהו גם צה"ל ושרר הגופים במערכת הביטחון בעשורים האחרונים, אינם מחפשים ניצחון והכרעה, בטח לא כזה ש"יערער את היציבות באזור". העיקרון הקדוש להם ביותר הוא שמירה על הסטטוס קוו, השקט הקדוש שיש לשמור בכל מחיר. כל מפקד שנכנס לתפקיד רק מתפלל לסיים את המשמרת בכמה שפחות אירועים ולהמשיך הלאה בסולם הדרגות. מדד ההצלחה הוא רמת השקט שנשמר בגזרה בתקופתו. תפיסת העולם הזאת התנפצה לנו עד היום בפנים מאות פעמים, ובשמחת תורה האחרון קרסה לגמרי.

לו היה זה תלוי בקציני הצבא, שום יישוב יהודי לא היה מוקם מחוץ לגדרות, והתוצאה של רצף טריטוריאלי ערבי ומדינה פלשתינית דה-פקטו כבר הייתה מתממשת בשטח. בזמן שבצה"ל חוששים מעימותים שיפרו את השקט, האויב הערבי כובש עוד ועוד שטחים, מקים תשתיות ומתכונן ליום פקודה, שאליו הוא מייחל להגיע כשהוא כבר שולט בשטח שליטה מלאה.

הגבעות לעומת זאת מחזיקות בתפיסה הפוכה לגמרי, הגורסת שסטטוס קוו הוא למעשה כבילת ידיים של הצד היהודי אף שהאויב שמנגד לא הפסיק לרגע את המלחמה. במקום לחשוש מעימות הבינו התושבים מזמן שהגיע הזמן להסתער קדימה ולהכריע את המערכה. כל ניצחון שהושג עד היום עלה בהרבה עמל, דם ויזע שהקריבו התושבים, אולם הביא בתוך לא הרבה זמן גם ביטחון בגזרה, גם חיזוק של השליטה הישראלית ביו"ש ברמה האסטרטגית, ובעיקר סיכל עוד חלק בהקמת המדינה הפלשתינית.

כמו בחזית עזה גם בחזית יו"ש עומדות לפנינו שתי אפשרויות: לבחור בשבירת הסטטוס קוו הרצחני והמסוכן, לצאת למערכה שלא תהיה פשוטה אך תביא לידי ניצחון ולידי הכרעת האויב, או לבכר את המשך החרפה שבה יהודים נרצחים על בסיס קבוע והארץ נכבשת דונם אחרי דונם, ולקבל בסופו של דבר גם מלחמה עם אויב מבוסס וחזק מאי-פעם.

דומני שאחרי שמונה חודשים של מלחמה התשובה ברורה מתמיד.