אחת הרעות החולות שהביאו עלינו את הטבח בשמחת תורה הייתה ההרגל המגונה של מערכת הביטחון לשווק לציבור בישראל מציאות חלופית לזאת שמתרחשת בפועל בשטח. מציאות שתעניק תחושת ביטחון גם כשהביטחון איננו, תיצור מצג שווא של פעילות נחושה נגד הטרור. אם תרצו, לוחמה פסיכולוגית וזריקות הרדמה לנו, אזרחי ישראל. כלי התקשורת המרכזיים, בדגש על הכתבים הצבאיים, שתפקידם לתווך לנו את המציאות, לא רק שלא יצאו נגד ההתנהלות הזאת של מערכת הביטחון, אלא יישרו קו עם דף המסרים ופשוט דבררו מילה במילה את התדרוכים שהולעטו בהם.
מצעדי החמושים בערים הערביות, שנערכים תחת כיפת השמיים במצעדי הסתה או בהלוויות מחבלים, נמשכים כסדרם באין מפריע. המחבלים, שמקצתם אף גלויי פנים, יודעים בבירור ששום כלי טיס לא יגיח מן האוויר, משום שכעת הם אינם מוגדרים פצצה מתקתקת
כך הגענו למצב שבו בבוקר שמחת תורה תפסנו כולנו את הראש בתסכול ובתהייה איך הגענו למצב הזה, אף שמי שרק פקח את עיניו וסירב לקנות את ההרגעות ואת הפרשנויות המנותקות שנשמעו בתקשורת ידע היטב שלא ירחק היום שבו יתפוצץ סיר הלחץ.
אחרי הטבח ציפיתי שדובר צה"ל יפסיק לזרות חול בעיני הציבור וידווח על המצב לאשורו. רציתי להאמין שכלי התקשורת יגלו אחריות, יחשפו את הכשלים ויעמדו על המשמר. אבל מהר מאוד נאלצתי לגלות שכמעט שום דבר לא השתנה. כפי שכתבתי כאן בעבר, מתחילת המלחמה חיסל צה"ל מהאוויר בשורת מקרים חוליות מחבלים בשכם, בטולכרם ובג'נין. אלא שלא כרושם הראשוני, לא מדובר בשינוי אמיתי מהשורש אלא בהעצמת הפעילות במסגרת המדיניות הקיימת של סיכול פצצות מתקתקות בלבד או חיסול מחבלים רק לאחר שכבר ביצעו את הפיגוע.
ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שמצעדי החמושים בערים הערביות, שנערכים תחת כיפת השמיים במצעדי הסתה או בהלוויות מחבלים, נמשכים כסדרם באין מפריע. המחבלים, שמקצתם אף גלויי פנים, יודעים בבירור ששום כלי טיס לא יגיח מן האוויר, משום שכעת הם אינם מוגדרים פצצה מתקתקת גם אם מחר יצאו לבצע פיגוע.
קחו למשל שתי דוגמאות בוטות מהשבוע האחרון. ביום שישי שעבר מת מפצעיו מעאוויה דרע'אמה, תושב העיר טובאס שבצפון-מזרח השומרון ופעיל בגדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת פת"ח, שנפצע כמה ימים קודם לכן מפיצוץ מטען חבלה שתכנן להשליך לעבר כוחותינו.
המשפט "הכתובת הייתה על הקיר" מתגמד לעומת מה שקורה לנגד עינינו. אתם באמת מסרבים להפנים שחייבים להחליף דיסקט? לא הבנתם שנגד האויב צריך להילחם בצורה העוצמתית והחזקה ביותר?
לא צריך להיות מומחה צבאי עולמי כדי להבין שהלווייתו של פעיל בזרוע הצבאית תזכה להשתתפות של עשרות מחבלים חמושים משורות הגדוד. ובכל זאת, למען הספק שמא הפרט הנ"ל נעלם מעיניה של מערכת הביטחון, החלטתי לעשות בשבילם את העבודה. כבר בדקות הראשונות למסע הלוויה, שכלל, כמה מפתיע, מחבלים חמושים שהתהלכו בנחת תחת כיפת השמיים, איתרתי עם עוד חבר את המקום המדויק שממנו הצעדה יוצאת ואת מקום בית הקברות אנבוסי בעיר, שבו לפי הערבים תיערך קבורתו של ה'שהיד'.
את התיעוד ממסע הלוויה בצירוף המיקומים המדויקים מיהרתי לפרסם בחשבון הטוויטר ובערוץ הטלגרם שלי, וקראתי למפקד פיקוד המרכז לנצל את ההזדמנות ולהעלות לאוויר מל"ט חמוש שיחסל את עשרות המחבלים הללו מבעוד מועד בלי לסכן את כוחותינו. יותר משעה וחצי ארך מסע הלוויה, ונשמעו בו נאומי הסתה ממיטב מחבלי גדוד טובאס, אך ניחשתם נכון, שום כלי טיס לא נראה בשמיים.
רק למחרת בבוקר דיווחו בטובאס על טיסת מזל"טים אינטנסיבית בגובה נמוך מעל העיר וקראו למחבלי הגדוד לנקוט אמצעי זהירות. תגובה מאוחרת או סתם איסוף מודיעין שגרתי בתקווה נואלת שיצליחו לתפוס את המחבלים בדקה התשעים? לפוקס פתרונים.
חשבתם שזה מחדל נקודתי? מתברר שזו התנהלות שיטתית וקבועה. ביום ראשון, יומיים בלבד לאחר מכן, חוסל בטולכרם המחבל סעיד ג'אבר, ממפקדי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בעיר. על פי הודעתו של דובר צה"ל, ג'אבר חוסל מהאוויר באמצעות מטוס קרב, כיוון שעמד מאחורי שורה ארוכה של פיגועים בשנה האחרונה בגזרת טולכרם וקלקיליה, ובהם פיגועי ירי לעבר היישוב בת חפר ורצח אמנון מוכתר הי"ד.
הכתבים הצבאיים מיהרו לשבח את "המדיניות ההתקפית של מערכת הביטחון", כלשונם, אך שוב הסתבר שמדובר במחדל עצום שנגמר רק לאחר שעלה במחיר דמים כבד. בכמה דקות של חיפוש פשוט איתרתי בנקל שלושה תיעודים מהשנה האחרונה שבהם נראה ג'אבר צועד בהלוויות מחבלים בטולכרם ובג'נין כשהוא חמוש וגלוי פנים. ג'אבר, שהיה כאמור מבכירי המחבלים בטולכרם, צעד פעם אחר פעם בפומבי ובמיקום ידוע מראש, אך לא חוסל עד תחילת השבוע הנוכחי. יתרה מכך, ג'אבר היה דומיננטי ופעיל מאוד מצד אחד אך התהלך בפומבי ובגלויה מהצד השני, עד שאני הקטן, שאין לי כל קשר לאמצעי מודיעין חסויים ומשוכללים, הכרתי היטב את פניו, הכול נטו מתיעודים שהופצו פעם אחר פעם ברשתות הערביות של טולכרם.
ליתר ביטחון, אולי חל שינוי במדיניות מאז השבוע שעבר, החלטתי לבדוק שוב. איתרתי את מיקומי הלוויה הצפויה, יציאה ממסגד אבו בכר בשעה 19:00 וצעדה לעבר בית הקברות של השהידים בטולכרם, ופרסמתי זאת, הפעם שעה מראש, כדי לאפשר למערכת הביטחון להיערך מבעוד מועד.
מקום המדינה ועד הקמת הממשלה הוצאו צווי מעצר מנהלי נגד 25 יהודים בכל הממשלות יחד, לעומת 19 יהודים שנעצרו במעצר מנהלי מקום הממשלה הנוכחית לפני פחות משנתיים, וכמה מהם אף קיבלו צו נוסף להארכת מעצרם
תופתעו כמובן לשמוע, אולם שוב לא הופיע שום כלי טיס באוויר, וההלוויה, שכללה נוכחות חמושים גדולה בהרבה מזו שהייתה בטובאס, כיאה למפקד בכיר כמו ג'אבר, הסתיימה בשלום. כלומר שלום למחבלים, פחות למי שעתידים להיפגע בקרוב מהפיגועים שתוציא תשתית הטרור הזאת, שכבר הבטיחה לנקום את מותו של "המפקד האמיץ".
וכאילו כדי לאמת את מה שכתבתי כאן, בעודי בא לחתום את הטור קיבלתי את הידיעה על מותו של לוחם צה"ל יהודה גטו מפיצוץ מטען בטולכרם שהטמינו מחבלי הזרוע הצבאית של אבו מאזן, יממה בלבד לאחר מצעד החמושים שנערך בעיר.
אני מנסה למצוא מילים שיתארו את הזעם והתסכול, ולא מוצא. המשפט "הכתובת הייתה על הקיר" מתגמד לעומת מה שקורה לנגד עינינו. אתם באמת מסרבים להפנים שחייבים להחליף דיסקט? לא הבנתם שנגד האויב צריך להילחם בצורה העוצמתית והחזקה ביותר? ואתה, גלנט, כשאתה אומר למפקד פיקוד המרכז החדש בטקס מינויו שיש להשתמש בטרור ביו"ש "במינימום הכוח הדרוש", לא אכפת לך שזה עולה בדם חיילינו? בדם של סרן אלון סקאג'יו, שנפל בג'נין מפיצוץ מטען, ושל רס"ל יהודה גטו, שנפל בטולכרם?
על בשרנו למדנו רק לאחרונה שאם אנחנו לא נשמיד את האויב, האויב ינסה להשמיד אותנו. אם לא נכבוש את ג'נין, שכם וטולכרם, גדודי המחבלים שם יכבשו אותנו. מערכת הביטחון והדרג המדיני צריכים להחליף דיסקט בדחיפות ולהורות על כיבוש מלא של הערים הערביות. לא פעילות כירורגית, לא סיכול טרור ולא מעצר מבוקשים. כיבוש מלא בכוחות שריון ברחובות וחיפוי אווירי וארטילרי.
הגיע הזמן להפסיק לסכן את כוחותינו בכניסות נקודתיות ברכבים עם מיגון קל לצורך פעולות נקודתיות שלא נועדו להכריע. האויב מזמן לא מה שהיה לפני כמה שנים. הידע, מספר המחבלים והאמצעים שעומדים לרשות גדודי הטרור ביו"ש השתפרו לבלי הכר, ובעיקר המוטיבציה והאמונה שביכולתם להכריע את מדינת ישראל.
אם קציני צה"ל הנוכחיים אינם מסוגלים להכריע את האויב, מוטב שיפנו את מקומם למפקדים ראויים מהם שיובילו מכת מנע למיגור יסודי של תשתיות הטרור ביו"ש.
בתחילת השבוע עברה בוועדת השרים לחקיקה, בתמיכתם של השרים בן גביר ולוין, הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת שמחה רוטמן, שנועדה לרסן את תופעת המעצרים המנהליים נגד מתיישבים, ששברה שיאים חסרי תקדים בממשלה הנוכחית ולהחזיר את השימוש בהם לייעודם המקורי. לפי הצעת החוק שהגיש רוטמן, יוכל שר הביטחון להטיל מעצרים מנהליים על אזרחים ישראלים רק במקרה שאלו חברים בארגון טרור המבקשים לפגוע בעצם קיומה של מדינת ישראל.
זו הצעת חוק מבורכת, ואם היא אכן תעבור בסופו של דבר, ייתכן שתגרום לצמצום של ממש בשימוש הציני נגד יהודים בכלים שנועדו לפצצות מתקתקות, אך זוהי תגובה מאוחרת ועדינה למספר המעצרים המנהליים, ששבר שיאים חדשים תחת כהונתה של ממשלת הימין הנוכחית.
רק לשם ההמחשה, מקום המדינה ועד הקמת הממשלה הוצאו צווי מעצר מנהלי נגד 25 יהודים בכל הממשלות יחד, לעומת 19 יהודים שנעצרו במעצר מנהלי מקום הממשלה הנוכחית לפני פחות משנתיים, וכמה מהם אף קיבלו צו נוסף להארכת מעצרם.
זהו נתון בלתי נתפס שהוא כתם בל יימחה על נבחרי הציבור הימני, שכמעט לא נקפו אצבע נגד התופעה שיצאה משליטה. הצעת החוק הזאת כאמור מבורכת, אולם זה מעט מדי ומאוחר מדי. מעט מדי משום שגם אם היא תעבור בסופו של דבר בשלוש קריאות, הדבר יארך עוד זמן רב, והסיכוי שתצלח את כל המשוכות הפוליטיות והמשפטיות בדרך נמוך מאוד, ומאוחר מדי משום שהרדיפה הזאת הייתה צריכה להיעצר בצו הראשון, לפני שהותר הרסן ו-19 יהודים חוו על בשרם התעללות ארוכה.
במצב היום, שגלנט והשב"כ חשים כי ביכולתם לבצע כל פעולה שירצו נגד המתיישבים בלי שישלמו על כך כל מחיר שהוא, נדרשים צעדים דרסטיים בהרבה בשביל לבלום את התופעה. על נבחרי הציבור שנבחרו בקולותינו מוטלת החובה לעשות זאת ולא להמתין יום אחד נוסף.
