פעם יכולנו לדבר. פעם היה שיח. פעם יכולנו לצחוק על שלכל ארבעה יהודים יש לפחות שמונה דעות. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי תוהה מתי זה נגמר. מתי הגיע פתאום השלב שבו אנחנו כבר לא מסוגלים להקשיב לצד השני, שאנחנו לחלוטין לא מסכימים איתו, ולהתווכח כמו בני אדם מתורבתים.…

האמת היא שהתקופה עכשיו קצת נעה לי בין לחוץ-לחוץ לסופר-כיף. יש המון עומס, בכל זאת סוף י"א, אבל אם לומדים איך לעבוד נכון, התוצאה בסוף מדהימה. אחד הפתרונות שמצאתי לעצמי הוא לעשות לעצמי בין הריצה ממתכונת לבגרות עצירות קטנות וסתם לעשות דברים שאני אוהבת, להיפגש עם חברות (המון), להכין אוכל, לדבר עם אימא וגם לתת זמן לדברים שכיף לי לעשות.…

השבוע הייתי עם קבוצת נשים גדולה על קברה של הרוגת המלכות סוליקה חגואל הצדקת בפז שבמרוקו. סוליקה היא מהנשים היחידות שהמונים עולים לרגל לקברן, כמו רחל אימנו ואימהות המכפלה. אוהבים מאד לספר על מותה הנורא כשסירבה להתאסלם והוצאה להורג באכזריות, אבל סבי הגדול, הרב חיים שושנה זצ"ל, דיין ופייטן, התעקש להתרגש דווקא מהאופן שבו חייתה סול.…