רשות הדיבור במדבר

ירושלים

טליה אביעד

 

יְרוּשָׁלַיִם

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

אַלְפֵי דְּמָעוֹת אֵלַיִךְ זוֹלְגוֹת

אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ הֵן נוֹשְׂאוֹת

לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם

אֶל גַּן הָאֱ-לֹהִים.

 

יְרוּשָׁלַיִם

בַּשְּׂרִי נָא בְּשׂוֹרוֹת

הָאִירִי לָנוּ בְּאוֹר הַיְּקָרוֹת

שֶׁעָלַיִךְ זֹהֵר

וּמֵאִיר לַתְּפוּצוֹת.

 

יְרוּשָׁלַיִם

זֶהוּ יוֹם חַגֵּךְ

הָסִירִי עַצְבוּתֵךְ

פִּתְחֵי שַׁעֲרֵי שִׂמְחָתֵךְ.

 

יְרוּשָׁלַיִם

עִיר הָאֱמֶת

מְכֻנֶּסֶת בְּעַצְמֵךְ

דּוֹמֶמֶת.

 

יְרוּשָׁלַיִם

כּוֹחֵךְ הֶעָצוּם לֹא יִגָּדַע

אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יֵדַע

כַּמָּה עוֹד עָלַיִךְ נִצְטָרֵךְ לְהִלָּחֵם

אָנָּא, אַבָּא רַחֵם.

 

יְרוּשָׁלַיִם

אֵלַיִךְ עֵינֵינוּ נוֹשְׂאִים

עוֹלִים אֵלַיִךְ וּמִתְפַּלְּלִים

שֶׁאַתְּ, הַיְּקָרָה לָנוּ מִכֹּל

תִּבָּנִי

בְּקָרוֹב..

 

הגיע הזמן לחזור הביתה

ברוך שרבף

 

תשע עשרה שנים עברו בין היהודי האחרון שהילך ברחובות הרובע היהודי ובין הצנחן הראשון ששב לשחרר את בירתו של עם ישראל מידי האויב. תשע עשרה שנים שבהן לא דרכה רגל יהודית על אדמת ירושלים העתיקה.

כמעט שמונה עשרה שנים עברו מאז החריבו את אחרון גן הילדים בגוש קטיף. כמעט שמונה עשרה שנים שקולם של ילדים יהודים לא הדהד ברחובות עזה. עזה של אברהם אבינו, עזה של אבותינו, עזה שלנו.

רצה המקרה, וסבב המלחמה שבו עסוקה כעת כל מדינת ישראל נפל כמו פור בימים אלו, הימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים.

אין סמלי מזה כדי לאותת לנו, עם ישראל, ולממשלה העומדת בראשנו, על החובה המוסרית לשוב הביתה. הפעם אין צורך להשלים עוד שנה, במקרה הזה לא אויב הוא שכפה עלינו לנטוש, אלא אנו שבגדנו במולדת בעצמנו. ועל בגידה צריך לכפר מוקדם ככל האפשר.

ממשלת ישראל היום יכולה לתקן את חטאיה של ממשלת ישראל הפושעת דאז. בידינו הזכות, בידינו הכוח. אין צורך להמתין עוד, חבל עזה מחכה שנשוב.

ממשלת ישראל, אנחנו מוכנים!

 

ירושה א-לוהית

אור-יה טסה

ירושלים

אהבה שלא נגמרת

רגשות, צבעים ואווירה מסחררת

קדושה וניחוחות מיוחדים

שם כל עם ישראל מתאחדים

ירושלים

לשם כולם לרגל עולים

תמיד שם עושים אירועים

בירת היהודים, בירת ישראל

בה כל אדם מתפלל

ירושלים

עיר של זהב ושל אור

תלך אליה ותרגיש טהור

משם תבוא הגאולה

הלוואי שבית המקדש כבר יבוא במהרה

 

נשארנו מאחורי חומה

א"ב

פעם שמעתי סיפור על החיילים שכבשו את הר הבית, ישבו שם בהר וכתבו פתקים לכותל המערבי. כששמעתי את הסיפור הזה צחקתי, היום אני נזכרת בו ובוכה. חמישים ושש שנים עברו מאז, ושום דבר לא השתנה. הכרזנו שהר הבית בידינו, ונשארנו מאחורי חומה.

נראה לי שלא סתם יום העצמאות ויום ירושלים כל כך קרובים, כל כך קרובים, אבל ביניהם תהליך שאורך כבר שנים. ביום העצמאות אנחנו שמחים שיש לנו מדינה, שעם ישראל בארץ ישראל, שאנחנו בדור של גאולה. אבל מתי כבר נתקדם ליום ירושלים? מתי נתקדם כבר לשלב הבא?

כל הדרכים מובילות לירושלים שבלב, אבל איזו ירושלים יש לנו בלב?! ירושלים של גשר המיתרים? ירושלים של מגדל דוד? ירושלים של חומת אבנים או ירושלים שבה הבית של ה', ירושלים שאליה היו מגיעים מכל העולם לראות בהתגלות הא-לוהים, ירושלים של תכלית העולם שנתאווה הקב"ה לבנות לו דירה בתחתונים?

אז מה עם הדירה הזאת? למה היא לא מעניינת אף אחד? למה לא מדברים עליה? למה לא לומדים עליה?

בואו נדבר על לב ירושלים, בואו נדבר.

 

ותכין לבבנו לעובדך באמת

יעל לוין

 

וְתָכִין לְבָבֵנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת

וְתִתֵּן לָנוּ

לֵב אוֹהֵב, לֵב אֶחָד

לֵב בּוֹטֵחַ, לֵב בָּשָׂר (על פי יחזקאל יא, יט)

לֵב גָּבוֹהַּ בְּדַרְכֵי ה'

לֵב דּוֹרֵשׁ (על פי קהלת א, יג)

לֵב הֹמֶה

לֵב וַתְרָן

לֵב זַכַּאי (ראו תרגום יונתן ליחזקאל יג, כב)

לֵב חָכָם, לֵב חָדָשׁ

לֵב טוֹב, לֵב טָהוֹר

לֵב יָשָׁר, לֵב יָרֵא

לֵב כָּמֵהַּ ("לִכְמֵהֵי לֵב הוּשָׂמָה עֵינָיִם", מהפיוט 'לְמַעַן תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו')

לֵב לוֹמֵד

לֵב מָלֵא, לֵב מֵבִין

לֵב נֶאֱמָן, לֵב נָדִיב

לֵב סָמוּךְ (על פי תהלים קיב, ח)

לֵב עָמֹק (על פי תהלים סד, ז)

לֵב פָּתוּחַ

לֵב צַדִּיק

לֵב קָרוּעַ (על פי יואל ב, יג)

לֵב רַחֲמָן

לֵב שָׁלֵם, לֵב שָׂמֵחַ, לֵב שׁוֹמֵעַ

לֵב תָּם.

 

מה מורה צריך להיות

שלומית כץ

אם תשאל אותי מה מורה צריך להיות

אגיד לך שכדאי לו

להשלים עם טעויות

לא להיבהל מבעיות.

שיהיה בעל לב רחב ומכיל

וימצא לכל ילד

איזה שביל להתחיל.

שיפתח כל בוקר בתקווה חדשה

ויזכור שהוא פוגש נפש רגישה.

אם תשאל אותי מה מורה צריך לעשות

אגיד לך שכדאי לו

להמשיך לנסות.

לא להתייאש מניסיונות חוזרים

לדעת שיש לו כוח להזיז הרים –

כי כל ילד מחפש שיראו לו איך צומחים

במילים, במבט, בכל מיני דרכים.

כל ילד מחפש רק מישהו אחד

שיאמין בו כל כך

שידע שהוא מיוחד.

אם תשאל אותי מה מורה צריך להיות

אגיד שכדאי לו לתת הזדמנויות

ולפני שהוא נכנס לכיתה לחנך לפי שיטה

יבקש כל יום בשגרה:

עזור לי לגדל

נשמה

טהורה.

 

אז חשבתי

יהושע אודרברג

כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מַעֲרִיךְ אוֹתְךָ

אוֹהֵב

חוֹשֵׁב רַק טוֹב עָלֶיךָ

הִיא הִגִּיעָה, וְרַק הוֹסִיפָה.

 

כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה מֵהַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר

הַמִּתְקַדְּמִים

כַּזֶּה שֶׁלֹּא מְוַתֵּר

הִיא הִגִּיעָה, וְרַק הוֹסִיפָה.

 

כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה מֵהָאוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמָרִים

שֶׁהָרְצִינוּת שֶׁבְּךָ מֻשָּׂא לְהַעֲרָצָה

הִיא בָּאָה, וְהוֹסִיפָה.

 

כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁזִּהִיתִי בְּךָ אֶת הָרֶגֶשׁ

שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ רוֹצֶה בְּתוֹכְךְ לְהֵאָנֵשׁ

לְקַבֵּל חִזּוּק

לֹא לְהֵחָלֵשׁ

הִיא שׁוּב הִגִּיעָה, וְרַק הוֹסִיפָה.

 

רַק דָּבָר אֶחָד אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתֵּדַע בְּוַדָּאוּת

שֶׁהָיְתָה זוֹ אִמְּךָ

שֶׁאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ

בְּכָל לִבָּה.

 

בואי הרוח

 אב"ד

יהיו ימים שלמים בהם אבדתי בעוניי

בם אשב לכתוב שירים אך ייבש מעייני

ואצפה ואייחל לשיר מתי יבוא

לכתב אמת אחד אשר רוחי תנוח בו

ואתפלל לרגע קט בו תבוא אליי הרוח

באשר תרצה תלך, וכאשר תחפוץ תנוח

וכאשר תנוח בי אזי תהיה לי מנוחה

ואגש לכתוב שירי ותצלח המלאכה

וחוט עדין של חסד יחברני עד שמיים

ותוכה של נשמתי אל הדף יזרום כמים

בואי רוח, בואי ושכני בתוך חיקי

בואי, מהרי, ולמה תחכי.

 

 

אנחנו שלמים

קולמוס הלב

עולם מושלם א-לוהים ברא

בא האדם ויופיו לו חר.

הילך האנוש על התבל אימים

אבל תמיד ייוותרו דברים שלמים.

 

חומר הנפץ והאש החריבו

מלחמות את תקוות הא-ל הכזיבו

ביקש הוא את עולמו להשמים,

אבל אז נזכר שישנם שנותרו שלמים.

 

כי בעוד דם נשפך כמים

וכל כנות ומוסריות נדחקו לירכתיים

הביט הבורא בשמיים משובצי היהלומים

ואמר בחום: "אלה נשארים שלמים".

 

וכשקרב עקוב נערך על שוני קל בצבעים

כששכחו שכל אחד נברא בצלם א-לוהים

חייכו יחד מגוון פרחים לאור הדמדומים

ולחשו לחמה הנעלמת: "אנחנו עוד מושלמים".

 

וגם כשאב, בן או בת עזב

רק בשביל כסף או תאוות כזב

המשיכו להתחבק רכסי ההרים הקדומים

לא בוגדים ביחסים המושלמים.

 

דע שגם חילוקי דעות בטבע רוחשים

הבט בים, גלים זה בזה מתנגשים

אבל אז באהבה הם שוצפים ומסכימים:

הניפוץ בינינו יוצר צלילים מושלמים.

 

ומה תגיד על גדלות המאורות?

בשונותם זה על זה יכלו לשפוך מארות

אבל זה לצד זה ובנפרד הם מתקיימים

ולכל הבריאה קובעים ימים מושלמים.

 

וכעת, כשהצעקות מחרישות אוזניים

וההפגנות הופכות את הקרביים

אנא האזינו אחים שלי, לוחמים

אנא האזינו לקול הנופים המושלמים.

 

צא אח יקר, יהודי שלי אהוב

צא החוצה ואחה קרע ולב כאוב

אל תאמין לעיוורים המציבים מחסומים

כולנו יחד יכולים להיות מושלמים.

 

האמן, יש נקודה בה אדם אינו יכול לפגוע

נקודה ייחודית ששום שר בה לא יוכל לנגוע

כן, זו הנקודה היהודית! זו העמוקה מכל איומים

כי היא מבטיחה שלנצח נשאר מושלמים.

 

כי אתה ואת, בכל צבע ובכל צורה

אתם היפים שבבריאה הטהורה

בידיכם הכוח לזעוק באהבה למרומים:

"אל תדאג, אנו מבטיחים שנישאר שלמים".