1,500 טילים ופצצות מרגמה שוגרו לעברנו בסבב האחרון בחבל עזה. 430 מהם יירטו מערכות היירוט המשוכללות שלנו. חמישית מהכמות המטורפת הזאת נפלה בתוך עזה, והיתר נפלו בישראל. יש הרוג אחד (לא יהודי) ועוד הרוג עזתי.

הנתונים האלה עוברים לנו ליד האוזן שוב ושוב, סבב אחרי סבב, ובמקסימום אנחנו אומרים ברוך ה'.…

אם למישהו היה ספק, הרי שיום הזיכרון והקמפיינים הזוועתיים על גבי הנופלים חידדו עד כמה הכניעה לאלימות מעודדת אלימות ומגבירה את התיאבון לאנרכיזם ולחילול כל הקדוש לכולנו. הכניעה הזאת לא הזיקה רק לימין ולמדינת ישראל אלא בראש ובראשונה פשעה כלפי השמאל.…

מצביעי ימין רבים מסתובבים מעט מתוסכלים בשבועות האחרונים. עד שיש הכרעה ימנית ברורה כל כך, אנחנו שוב מוצאים את עצמנו כמעט מסורסים מכל יכולת לבצע שינויים. גם עכשיו יש טרור, וגם עכשיו המשטרה באוזלת יד, אז למה היה צריך להחליף ממשלה?…

בסוף נגאלים, זאת בכלל לא שאלה. נכון שכל הכוחות הרעים שבחוץ בונים אותנו וכל הקלקולים מתקנים אותנו, אבל אנחנו לא בסוף. אנחנו בעיצומה של עוד מערכה בבניין הממלכה הישראלית שכל העולם בונה על הברכה שהיא תפיץ לכל עבר.

בכל הקשור לצמתים קשים יש לנו תסביך אמוני לא פשוט: לפעול בעצמנו או ליזום?…

הכי היינו רוצים להרים את הרוח ולזרות אופטימיות על המציאות העגומה, אבל לא הפעם. הפעם ננסה קצת לשהות באירוע שהיה כאן השבוע בלי לטשטש. האדונים שוב ניצחו, והעבדים נותרו עבדים. כי אחרי כל הוועדות והבחירות וההכרעות והתעקשויות – ברגע האמת – אין רפורמה משפטית.…

מה קרה לאהבה שלכם – מקשים עלינו מדי פעם מחשובי הציונות-דתית – דווקא בעת הזאת אתם חייבים לחדד עמדות? לא חשוב יותר להזכיר לכול שאחים אנחנו?

אם רוצים להיות נחמדים ולעשות כאילו, אפשר לנסח את הפנייה הציבורית לאחווה בדרישה משני הצדדים שכל אחד יקשיב יותר לעמדות של האחר.…

1. נראה שבתוך חוסר ההידברות יש בכל זאת כמה דברים שהפכו איכשהו למוסכמים. נכון שהצעקות הן אותן צעקות, אבל בתוך הרעש כבר אין הרבה אנשים, גם בשמאל, שאינם מודים שהסיפור שעליו מתקוטטים היום הוא לא רק הביטוי המכובס 'מי מגן על הדמוקרטיה' אלא בתכלס מי ייתן את המילה האחרונה במדינת ישראל, אם ההמון, שנעשה למסורתי, או האליטה, שמחזיקה בערכי המערב, ומה שמכונה העולם הנאור.

כמו הרבה התמודדויות קשות מנשוא, משיכה לבני אותו המין היא חתיכת אתגר. גם בהתמודדות איתה דרושות סבלנות רבה, תפילות ובעיקר הליכה בדרכי ה'. בסוף בסוף גם ההגבלות שה' נתן לנו מביאות טוב. גם טוב לעולם וגם לנו באופן אישי. אחרי הצגת העמדה המוסרית של מסורת ישראל, שמה שהיה אסור יישאר אסור ולא ישתנה גם אם העולם שבחוץ חושב שזה מיושן, אפשר לצאת למסע הלא פשוט.…

 מערכת

אחרי מיני סערת הרשת שהתרחשה בעקבות דבריו של הרב שמואל אליהו נשאלנו כיצד העזנו לפרסם דברים שאינם מסתדרים עם הרחמים והכאב שעולים כששומעים את התיאורים הקשים מטורקייה ומסוריה.

לפני מה שאנחנו הקטנים חושבים או לא חושבים על דברי הרב שמואל אליהו, יש משהו אולי חשוב יותר מהסוגיה עצמה.…