מצביעי ימין רבים מסתובבים מעט מתוסכלים בשבועות האחרונים. עד שיש הכרעה ימנית ברורה כל כך, אנחנו שוב מוצאים את עצמנו כמעט מסורסים מכל יכולת לבצע שינויים. גם עכשיו יש טרור, וגם עכשיו המשטרה באוזלת יד, אז למה היה צריך להחליף ממשלה?
ערב יום העצמאות חשוב לחדד שני דברים מהותיים מאוד שהולכים איתנו בכל המשימה ארוכת השנים הזאת של מדינת ישראל ומתחדדים שוב בשינויים שהממשלה הנוכחית מופקדת עליהם.
ערב מלחמת העולם השנייה, וודאי בשנים שקדמו לה, היהודים שהגיעו ארצה לבנות את המדינה הזאת לא עשו את זה כי היה כאן בטוח יותר וקל יותר משהיה באירופה, ובטח שלא משום שזה היה כלכלי יותר. רוב היהודים שעזבו את אירופה בשנים ההן בחרו בכלל להגר לארצות הברית, שהתפתחה אז התפתחות מטאורית.
מדהים, לא פחות, להתבונן בעובדה שעל כל ספינה של יהודים שהפליגה לארץ ישראל, שהתמודדה עם ביצות ועם תופת ערבית ובריטית, הפליגו לארצות הברית עשרים ספינות מלאות ביהודים. מיעוט של מיעוט הגיע לכאן.
יותר מזה – כמעט חמישים אחוז מהעולים בעליות הראשונות לא שרדו וחזרו לארצות נכר, כי כל מי שרצה שקט וכסף החליף את מזרח אירופה בארצות הברית. לכאן הגיעו רק המשוגעים שבדמם זרם הרצון העז להגשים ייעוד עליון הרבה יותר מביטחון וכלכלה. גם החילונים עשו את זה כי בסוף בסוף הנביא יחזקאל ויתר הנביאים זרמו להם בעורקים. מדינה יהודית. מדינה שהעניין שלה הוא לאסוף יהודים, דווקא יהודים, ולאגד אותם לממלכה אחת שצועדת בהכרח אל בית המקדש. נכון שלא כולם ידעו להגיד את המילים האלה, אבל לפחות הרצל, שנחשב איש החזון, אמר את זה בפירוש. בית מקדש. יהודים ולא גויים.
ערב מלחמת העולם השנייה, וודאי בשנים שקדמו לה, היהודים שהגיעו ארצה לבנות את המדינה הזאת לא עשו את זה כי היה כאן בטוח יותר וקל יותר משהיה באירופה, ובטח שלא משום שזה היה כלכלי יותר. רוב היהודים שעזבו את אירופה בשנים ההן בחרו בכלל להגר לארצות הברית, שהתפתחה אז התפתחות מטאורית
הסיבה שהממשלה הקודמת הייתה שיאו של שבר בציונות ועוררה את העם הזה לשינוי לא הייתה התפקוד שלה. אלו היו אולי הצעקות במליאת הכנסת ובראיונות בתקשורת, אבל הסיבה המרכזית שהיא הייתה ממשלה לא לגיטימית הייתה כי היא חידדה מגמה מושתקת, שמדינת היהודים היא כבר למעשה לא מדינת היהודים.
פתאום התבהר שישיבת מנסור עבאס המוסלמי על תקן מי שכל ממשלת היהודים עומדת עליו, היא רק שיקוף וקדימון למה שהולך לקרות כאן אם לא נתעשת – ומה עלול להיות המחיר של ממשלה שכל תפקידה הוא 'אידאולוגיה בצד למען האזרחים' – כישלונו של בנט.
נכון שלמדנו על בשרנו שכשאנחנו מחוברים למהות ולמטרה היהודית יש כאן גם ברכה כלכלית וגם ביטחון שאין כמותם בכל העולם. אבל אלה הם התוצאה הנלווית ולא המהות.
לפני עשרים או שלושים שנה היו המילים שמאל או ימין בסך הכול ויכוח פוליטי על דרך, על מינונים, על תיעדוף ערכים. אבל בצער הלב ככל שעברו השנים נקלטה התמונה הקשה: השמאל צועד ומקצין, ברצונו או שלא ברצונו, לעבר מחיקת הזהות היהודית של המדינה.
ולכן הממשלה הנוכחית, שהיא יהודית כל כך, יהודית עד שיש בה כיפות וזקנים מעל הממוצע, היא קודם כול תיקון פוליטי שאומר שחייבים לחזור לחזון הקיומי של המדינה הזאת: החזון היהודי ששואף לא רק אל החומר אלא לוקח את הדבר הזה אל ממד של קודש.
ברור שחובה לדבר גם על הביצועים של הממשלה הזאת, אבל גם זה לא יכול להיות מנותק ממה שהתרחש כאן בשנים האחרונות. בחודשים האחרונים התחדד שלמעשה מדינת ישראל עברה המרת דת כמעט מוחלטת, ובכל משרד ובכל זרוע ביצועית של המדינה הדירקטיבה של 'למען כל אזרחיה', כיבוס עדין למציאות של 'מדינה ככל הגויים', נטועה עמוק עמוק במערכות. הרבה יותר ממה שתיארנו לעצמנו.
אין ספק שהליבה של כל האירוע של המרת הדת של מדינת ישראל טמונה בבית המשפט, שערך השוויון שהוא מרים על נס סותר סתירה מהותית והכרחית את המושג המפלה 'מדינה יהודית'. ביום השואה האחרון שוב הזכירה השופטת חיות, נשיאת בית המשפט העליון במדינת היהודים, מה הלקח שלה מהשואה: זכויות אדם ואהבת אדם. לכן הרפורמה המשפטית שנועדה ליטול ממנו את השליטה היא יעד חיוני להמשך קיומה של מדינת ישראל היהודית. נניח כרגע לוויכוח אם היה צריך לעצור את החקיקה או לא, מה שבטוח הוא שהחולי שהתגלה בכל הזרועות עצום.
הממשלה הנוכחית לומדת את עוצמת החולי תוך כדי תנועה, ממש כמו האזרחים המשתוממים. שינויים נעשים ממש ברגעים האלה, אבל אכן מאכזב מאוד ולפעמים מייאש לגלות כמה רחוק ואיטי ממה שדמיינו הולך להיות קצב השינוי.
האם הממשלה הזאת טובה מקודמתה? התשובה היא שהם לא באותה המשוואה. מהותית הממשלה הזאת, עוד לפני בחינת התפקוד, היא קודם כול יהודית, לעומת קודמתה, שבמהותה ובהרכבה לא הייתה כזאת. האם הביצועים שלה גם טובים יותר מקודמתה? בהיותה הפוכה מכל המגמות הטבועות במערכות, ברור שיכולת התפקוד של הממשלה הנוכחית קטנה לאין ערוך מיכולתה של קודמתה.
כל ממשלה מקבלת כמה חודשי חסד כדי להניע תהליכים, ולממשלה הזאת, בטח במציאות שהתנקזה לשנים האחרונות, של שליטה מוחלטת של מגמות לא ציוניות ששולטות בכל פינה, חייב להינתן הרבה יותר קרדיט לשינויים. זה ממש לא אומר שצריך לתת לה מנוח או חלילה לעשות לה הנחות, אבל צריך להביט במבט מפוכח על עבודת השורש המאוד לא פשוטה שעליה לעשות בכל המערכות עד שיחזרו אל תודעה של מדינה יהודית.
המילים 'קמעא-קמעא' היו מעצבנות תמיד בכל הקשור לדיבור על קצב של גאולה, ואחרי כל כך הרבה שנים של המתנה סבלנית לשינוי הן מעצבנות היום אפילו יותר מתמיד. אבל תנועת הנפש הזאת, היכולת לשאוף למימוש יעדים בסבלנות, הכרחית בכל מה שקשור בגאולה. כך לימדונו אבותינו וחכמינו מדור ודור. כך היה תמיד. רק תנועת נפש סבלנית מצליחה גם לראות את כל הטוב הגדול שהתברכנו בו במדינה הזאת וגם לשאוף לרוץ קדימה.
מדינת ישראל היא ממש לא מדינה רגילה. היא לא עוד משפחה במשפחות העמים. מדובר בפרויקט רוחני לאומי שמשנה את פני ההיסטוריה, את העתיד של כל ההיסטוריה, לא פחות. הפרויקט הזה הוא של א-לוהים, על כל המשתמע והלא מובן והנשגב מהעובדה הזאת. זו זכות גדולה מאוד להיות שותפים בפרויקט א-לוהי. מדינה שהיא יסוד כיסא ה' בעולם. מי היה מאמין. חג עצמאות שמח.
