אם למישהו היה ספק, הרי שיום הזיכרון והקמפיינים הזוועתיים על גבי הנופלים חידדו עד כמה הכניעה לאלימות מעודדת אלימות ומגבירה את התיאבון לאנרכיזם ולחילול כל הקדוש לכולנו. הכניעה הזאת לא הזיקה רק לימין ולמדינת ישראל אלא בראש ובראשונה פשעה כלפי השמאל. הכניעה הזאת דרדרה אותו למקומות שלעולם לא הגיע אליהם. הזעזוע ממעשי השמאל לא רק מיותר אלא במובנים רבים גם לא הגון. מי שחשש לאכוף את החוק על מה שהתרחש שם יצר במו ידיו מפלצת מרובת ראשים.
מותר להרהר מחדש על הסיפור של אלטלנה מימין. אולי לא רק ה"רק לא מלחמת אחים" של בגין מנע מלחמת אחים. הולך ומתברר שגם התותח של בן-גוריון, שכולנו שנאנו כל השנים יצר בסוף צה"ל אחד. הוא הבהיר לכל מי שחשב למצמץ שאיש כאן אינו מתארגן לבד ועושה מה שבא לו. מתברר שההכרעה שלו להיות רע חסכה בסוף הרבה מאוד שפיכות דמים.
אולי אלו דברים שאינם פשוטים לאוזן אבל האחריות של ממשלה מכהנת היא לא רק להיראות נחמדה אלא גם להפעיל כוח כנגד איום הפירוק הפנימי. זה כוח שתפקידו לשמור על השלום בינינו. על הגבולות בינינו. ואת זה הממשלה הזאת לא עשתה. כך ברצון להיראות טובים הרמנו את מפלס האיבה. בזמן ששתקנו העיפו פה שרים, סמל ממלכתי, מבתי קברות, מעכו ורמסו כל ערך של המדינה הזו, שכל כך הרבה נלחמו ומסרו את נפשם למענה. את כל אלה לא רק השמאל עשה, אלא הימין איפשר.
האחריות של ממשלה מכהנת היא לא רק להיראות נחמדה אלא גם להפעיל כוח כנגד איום הפירוק הפנימי. זה כוח שתפקידו לשמור על השלום בינינו. על הגבולות בינינו. ואת זה הממשלה הזאת לא עשתה. כך ברצון להיראות טובים הרמנו את מפלס האיבה
תורת המשחקים
חשוב מאוד לשנן לעצמנו שכשכותבים שוב ושוב שאת המערכות, מה שמכנים דיפ-סטייט, כבש השמאל, שזה לא קורה בידי משטר שלטוני מקביל אלא בשלטון אחד: שלטון התודעה.
הקרב שהתחולל כאן היה על מי ימצמץ ראשון, מי מאמין באמת בדרך שלו שהיא הדרך הנכונה והטובה לעם ישראל כולו, ומי מוכן לשלם יותר. תורת המשחקים במיטבה. וצריך לומר ביושר שבינתיים בקרב הזה ידו של הימין על התחתונה. הסיבה שבגללה הימין טרם שולט במה שמכונה דיפ-סטייט היא כי בתודעה שלו עצמו הוא עוד לא השולט. תודעה היא אומנם משהו עמוק, אבל בר שינוי גם כהרף עין.
די במנהיג אחד בימין שרוח א-לוהים תצלח אותו כדי לפקוח את עיני התודעה העצומות, לעורר את החושים הלאומיים הבריאים שקצת נרדמו בדרך, שייגש למטכ"ל ויעשה בו את השינויים הדרושים. יגיד "לא" לבג"ץ כשאין ברירה, יחליף את הנהגת המשטרה, ישנה באמת את מערכת המשפט למערכת משפט שמדינה יהודית ראויה לה, על אפם של כל הטייסים ועל חמתם של כל הכלכלנים.
די במנהיג אחד בימין שרוח א-לוהים תצלח אותו כדי לפקוח את עיני התודעה העצומות, לעורר את החושים הלאומיים הבריאים שקצת נרדמו בדרך, שייגש למטכ"ל ויעשה בו את השינויים הדרושים. יגיד "לא" לבג"ץ כשאין ברירה
שוויון מול 'יהודית'
התודעה שהשתלטה על מדינת ישראל היא תודעת השוויון, והיא החליפה את תודעת המדינה היהודית. מדינת 'כולנו ישראלים' במקום מדינת היהודים. כיום שוויון נתפס כערך צודק, ערך שעליו הכול עומד, ומדינה יהודית כערך לא צודק, כזה שצריך כל הזמן 'להסתדר' איתו. השניים האלה בהכרח מתנגשים, כידוע. אין אפשרות לעשות מדינה ליהודים בלי להתנגש עם ערך השוויון.
המנהיג הימני הראשון שיהיה חדור בכל רמ"ח אבריו בתודעה שמדינה יהודית היא ברכה לעולם, והיא ורק היא תביא גם ברכה לגויים, ואילו מדינת שוויון מדומה תחזיר אותנו לימים אפלים של הרוע האירופי, יצליח לשנות כאן את המציאות ולשחרר אותנו מהכבלים.
המנהיג הזה יעזור לאחינו האבודים בשמאל הקיצוני להתעשת. הם ידעו שהוא ילך עד הסוף בכל פעם שהם יעברו את הגבול.
שמעו סיפור אמיתי מאחד ממפעלי שיחות ההידברות. סיפר לנו אחד המארגנים שלאורך כל הדרך היה קשה מאוד למצוא פרטנרים בשמאל לשיחות האלה. תמיד היו שם ימנים מוכנים לשיח, אבל שמאלנים משורת המארגנים – הרבה פחות. רק פעם אחת היה שיא של ביקוש חסר תקדים מצד השמאל. זה היה ביום שנתניהו הודיע על פיטורי גלנט ממשרד הביטחון. ביממה שאחרי הידיעה הזאת נרשם ביקוש חסר תקדים של אנשי שמאל לשיח.
אבל אז הגיעה גם הנסיגה הדרמטית בביקוש: ביום שנתניהו חזר בו. כי זה טבעו של עולם, כשיש גבול, יש עם מי לדבר. כשהאלימות משתלמת עדיף להמשיך להילחם.
תודעה משחררת
דרוש קמפיין מסיבי שיסביר לעולם ולציבור בישראל מדוע מערכת המשפט היא אחת המערכות המושחתות ביותר במדינה. רק השבוע קיבלנו שוב דוגמאות לכך: עזבו את מה שאתם חושבים על 'חתונת השנאה' ועל הגשת כתבי אישום לחתן ולמשתתפים בחתונה. שבע שנים ארך המשפט, ובסופו נגזרו על הנאשמים… עבודות שירות.
זו מערכת שיודעת לקרב ולצ'פר מקורבים או את האנשים הנכונים, להלביש תיקים למי שצריך להזיז ובעיקר לערוך עינוי דין שלא ייאמן למי שהמערכת אינה רוצה ביקרו. תשאלו את דרעי, תשאלו את ריבלין, תשאלו רבים אחרים שהבדיקה או התיק, החקירה או המשפט בעניינם נמרחו ונמרחו עד כלות כוחותיהם.
תודעת השוויון שמערכת המשפט שבויה בה מוחקת את המדינה היהודית יום אחרי יום. אבל לפני הכול צריך תודעת צדק במאבק חסר פשרות על המדינה היהודית: רק משם יש כוח להתרומם ולהתחיל לעבוד ולתקן בלי מצמוצים שיגבירו את התיאבון לאנרכיה.
כשהאסימון התודעתי הזה ייפול, כשהימין יהיה מוכן ללכת עד הסוף ולהבין שהתותח לפעמים אכן קדוש, לא יהיה צורך להשתמש בו.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שיש בקרבנו לכל אחד מהעם היפה הזה, ונהרות לא ישטפוה. את כל הון ביתנו ניתן להגברת האהבה הזאת.
