האמוג'י שכיכב בהודעות ששלחו לי בשבועיים האחרונים היה זה שבו היד מליטה את

  השבוע התרחש מחזה לא שכיח בחברה המפולגת שלנו. חרדים חברו לסרוגים, חילונים לדתיים, מזרחים

    איך ייתכן שבמשפחה מתנהגים כמו נוכרים? איך ייתכן שבקלות כזו מוכרים אח? איך

אחד הדברים שמסיבים לתלמידותיי אושר צרוף הוא היכולת לבוא אליי לאחר שנה ולומר לי: "נס

השבוע נפטר הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, מגדולי העדינים שבדור. בשיעורו האחרון לתשעה באב, לפני כארבעה

  פרשת ויצא מספרת בלי פילטרים על כל הקשיים בחיי משפחה. זה מתחיל בבדידות של

  "ויבוא עשו הביתה מן השדה והוא עייף". הוא פשוט עייף, ולמי מאיתנו זה לא

  הרבנית ימימה מזרחי איך נדע שזה הוא? איך נדע שזו היא? קרוב לוודאי שלא

  שולחנות ארוכים ייפתחו ערב השבת הזו. שולחנות אלו יגיעו עד ניו יורק, מלבורן, דובאי

  כמה מוזר. נדמה שככל שהעולם מתפתח, כך הגדרות הבסיס הראשוניות ביותר הולכות ומיטשטשות. רק