האמוג'י שכיכב בהודעות ששלחו לי בשבועיים האחרונים היה זה שבו היד מליטה את הפנים, אמוג'י שמשמעותו 'אימאלה, איזה בושות'. האמוג'י צורף כמובן לציטוט מביך של מישהו 'משלנו', חבר כנסת דתי, רב או פוליטיקאית.
ואז התחילו גם אנשי תקשורת להתבייש בנציגיהם בכותרות: "זהירות! אנחנו כבר לא אופוזיציה", "תזכרו להיות ממלכתיים", ואחותם הגדולה של כל אלה: "אל תשניאו את הדת על העם".
האם הייתי חוסכת מעצמי ומהציבור חלק מההתבטאויות המביכות האלה? בהחלט. חשוב להתחשב במה שחושבים עלינו.
כשאחי יוסף באים אליו בחשש ואומרים לו: אבינו ציווה לפני מותו שלא תנקום בנו על שמכרנו אותך, הוא עונה להם: איך אנקום בכם? מה יאמרו עלינו המצרים? אנשים שמכפישים זה את זה ונוקמים בבני משפחתם בוודאי יעשו כך גם כלפי זרים! אי אפשר לתת בהם אמון! (לפי מדרש רבה). במילים אחרות יוסף אומר: מה יגידו עלינו הגויים אם נתנהג ככה?
אבל הרב יונתן זקס אומר: "דתיים, היזהרו בהתנצלויותיכם". ההתבטאויות שמגנות את עצמנו ללא הרף מסוכנות לא פחות לדימוי שלנו. הוא מתייחס בדבריו לאנשים שמקווים לצמצם את ממדי האנטישמיות כשהם מנסים "להתנהג יפה יותר" כדי שיאהבו אותם יותר.
"היהודים אינם יכולים לרפא את האנטישמיות; רק האנטישמים יוכלו לרפא את עצמם, עם החברה שהם שייכים לה. זאת מפני שהיהודים אינם הסיבה לאנטישמיות כי אם מושאים שלה. מושא לשנאה וסיבה לשנאה הם שני דברים שונים! התבוללות וניסיון למצוא מומים בהתנהלותנו סיבה לשנאה כלפינו אינם תרופה לשנאה כלפינו. אם אנשים אינם אוהבים אותך בגלל מה שאתה, הם לא יאהבו אותך יותר כשתעמיד פנים שאתה מה שאינך".
ואו. דווקא הרב זקס, והשבוע גם הרב מירוויס, זכו בעיטור האבירות מטעם מלך אנגלייה. בית המלוכה מעריך את הממסד הרבני גם מפני שהוא זהיר בהתבטאויותיו ואינו משתלח באחרים, אבל בעיקר מפני שהממסד הרבני והדתי שם מעריך כל כך את עצמו ואת ערכיו.
תקנו את מה שפגום בחברה שלנו, אבל חדלו להתבייש במי ובמה שאנחנו מייצגים. לא יאהבו אותנו כך יותר. הסירו את היד שמליטה את הפנים באמוג'י, ופשוט הושיטו אותה לשלום באבירות מלכותית.
