השבוע התרחש מחזה לא שכיח בחברה המפולגת שלנו. חרדים חברו לסרוגים, חילונים לדתיים, מזרחים לאשכנזים, ימנים לשמאלנים ואפילו ביבי לבנט.
כולם נקבצו לספוד לאיש הגדול הזה, הרב חיים דרוקמן זצ"ל. כל המחלוקות נמסו לאורה של האהבה הגדולה שלו לכל אדם מישראל. במדרש רבה על הפרשה מתוארים חז"ל בוכים בכי נורא, בכי מבהיל, כשהם מגיעים לפסוק "אני יוסף! ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ממה הם נבהלים? "מפני תוכחתו, ואוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה". והרי יוסף לא הוכיח את אחיו ולו פעם אחת! הוא בסך הכול אמר: "אני אח"! ממה ניבהל ביום הדין? ממה נבהלו חז"ל?
התוכחה הנוראה ביום הדין תהיה על בזבוז הזמן. זמן יקר כל כך, שנים רבות כל כך שבהן יכולנו לגשת לאחות, לקרוב משפחה, לאימא, ליפול על צוואריהם ולמנוע חורבן ארוך כל כך. זמן אי אפשר להחזיר, יאמרו לנו ביום הדין, וכמה חבל על השנים האלה שבהן יכולתם להתעדכן בשאלות כמו מה נולד למי, מה הוא עושה בחייו, העוד הוא חי.
תוכחת הרב דרוקמן, האיש שלא הוכיח, נוראה: הוא לא בזבז שנים. הוא לא בזבז ולו יום אחד. הוא ניגש.
"ידועות בעולם שתי דרכים להשפעה על הזולת, כלומר, שתי דרכים לגרום לאדם לנהוג בצורה מסוימת מרצונו החופשי: הראשונה היא, ההשפעה הישירה הנעשית באמצעות שיחה ושכנוע. המשפיע פונה אל ליבו ושכלו של המושפע, המושפע מכיר בצדקת הדברים, מזדהה איתם ומשתכנע.
"הדרך השנייה היא, ההשפעה העקיפה. אין שיג ושיח בין המשפיע למושפע ולעיתים המושפע אינו מודע כלל להשפעה. המושפע נפגש עם התנהגות המשפיע, מתרשם ממנו ומבקש לשנות את אורחות חייו. פתאום.
"ההשפעה העקיפה היא התרשמות מדוגמה ומופת חיים, לעומת ההשפעה הישירה המתעוררת עקב מילים ושכנוע. ההשפעה העקיפה, גדולה פי מה מזו הישירה" (הרב חיים דרוקמן, 'לזמן הזה', על תשובת הכלל והפרט).
בפרשה יהודה הוא המשפיע הישיר. הוא ניגש באומץ ומנסה לשכנע את מושל מצרים שירחם עליו: "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?!" הוא שואל ברטוריקה מדהימה. ויוסף בוכה.
אבל מול ההשפעה העקיפה של יוסף חז"ל בוכים. הוא אינו אומר דבר, אבל אי אפשר לעמוד בפני תוכחתו. הוא כולו אהבה, כולו מחילה, כולו אח.
והרב דרוקמן מביא עוד סוג השפעה: "וישנו סוג שלישי: ההשפעה הסגולית. המשפיע עושה מעשים שהמושפע לא מודע להם כלל, המשפיע והמושפע אולי אינם מכירים זה את זה אפילו. המשפיע עושה חסד כשאיש אינו רואה ופתאום העולם הופך למקום טוב יותר… זוהי ההשפעה הסגולית" (שם).
הרב דרוקמן היה כל אלה גם יחד. הוא ניגש ישירות ואמר את דעותיו, התורניות והפוליטיות. הוא היה מופת וחיקוי לתלמידיו ולשותפיו לדרך. אבל כל מי שספדו לו השבוע בלי שהכירוהו הושפעו מתכונותיו הסגוליות. כולנו הרגשנו פתאום רצון להיות טובים יותר. הרגשנו שאין לנו זמן לבזבז על מריבות.
מי יכול לעמוד בפני תוכחתה של האהבה.
