הרבנית ימימה מזרחי

מורן סטלה ינאי, חטופה אמיצה ששוחררה, סיפרה לי שבשבי פגשה שני סוגי התמודדות עם הימים החולפים: היו מי שספרו את הימים שחלפו, והיו מי שהעדיפו שלא לספור. "מי שספרו רצו בכל מחיר שלא לאבד את תחושת הזמן.…

"שלום הרבנית ימימה. בליל הסדר אני מארחת משפחה ששכלה את אבא במלחמה. האלמנה וילדיה מגיעים לביתי, ואני לא יודעת אם יש משהו מיוחד שאני צריכה לעשות או משהו שאני אמורה להימנע מלעשות כדי שלא לצער אותם".

אלה קושיות תשפ"ד. ליל סדר שהשאלות בו רבות מהתשובות, וכמו שכתב הרב סולובייצ'יק זצ"ל, "יהיו שנים שבהן לא נשים סימן שאלה בסוף המילים 'מה נשתנה' אלא נאמר אותן בקריאה של תדהמה, בסימן קריאה, 'מה נשתנה!'…

בשבוע שעבר שבו משפחות רבות הביתה ליישובי העוטף. כששאלתי אחת מתלמידותיי, תושבת שדרות, "איך מצאתם את העיר הנטושה?" היא צחקה וענתה: "מה פתאום נטושה! יש שם פריחה משוגעת שלא ראיתי מעולם, עצים, דשא ויופי עוצר נשימה! הרגשתי ששדרות הכינה מסיבת הפתעה לשובנו".…

הרבנית ימימה מזרחי

"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". צבאות ה' יוצאים הביתה, אבל הם חסרים כל כך! הם חסרי הגדרה עצמית, הם חסרים אנשים רבים כל כך שהשאירו מאחור, הם במובן פרדוקסלי חסרי בית עכשיו, מפני שגם שם הם ידעו סוג נורא של בית: "בית עבדים".…

לראשונה בתורה מוזכר מושג הצוואה בפרשת ויחי. הצוואה היא הדברים שנפטר מבקש קודם מותו, ולפיכך הם מחייבים את קרוביו. אבל לצוואה יש גם משמעות רחבה בהרבה: היא מעידה על השקפת העולם של הנפטר, על הערכתו להתנהגויות מסוימות וכן על גינוי התנהגויות פסולות.…

ומה קורה למי שלא קרה לה שום נס? מה עם מי שהטמינה, כמאמר הסגולה, פתק בחנוכייה של השנה שעברה, ודבר לא השתנה?

מי שלא קרה לה הנס, היא עצמה הנס. היא קמה חדשה מדי בוקר למציאות ישנה. כשמביטים באישה כזו רואים טעות אופטית: החיים זזים, והיא נשארת תקועה במקום!…

הרבנית ימימה מזרחי

בפרשת וישב הכול יושבים. בני יעקב ובנותיו יושבים שבעה על יוסף אחיהם הגם שאין גופה, אבל יש כתונת ועליה דם, "ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו".

יעקב יושב ואינו מפסיק לחשוב על המילים האחרונות שאמר כששלח את יוסף לעמק דותן, לפי המדרש: "לך נא וראה את שלום אחיך!…

"אם אימא בוכה, סימן שאבא מת", לחשה השבוע יתומה 'חדשה' לאחיה הקטן בשבעה על אביה, אחד החיילים שנפלו בעזה. היא אחזה בידו, לקחה אותו למטבח ונתנה לו עוגייה. באותו רגע היא לא חשבה על היתמות שלה וגם לא על אחיה הקטן, שביקש משהו מאימא והיא לא ענתה לו.…

כשיצחק מבין שחי בטעות נוראה, שלא הבין נכון את המציאות, שהוליכו אותו שולל, הוא נחרד חרדה גדולה: "ראה גהינם פתוחה תחתיו" (מדרש רבה).

את הטעות המבהילה הזו מהנדסת רבקה אימנו. למה?! חכמינו מביאים לכך כמה הסברים: רבקה פוחדת מיצחק ולכן לא תאמר לו שטעה (הנצי"ב).…

כמו אש (ממש!) התפשטה ברשת האמירה השקטה "שתיים, שלוש, ש-גר!" היה בה, למרבה הפלא, משהו מרגיע, מדויק, הבנה שמה ששוגר ממקום אחד יגיע בדיוק אל המטרה, רחוקה ככל שתהיה. בכל ההפתעה הנוראה שחווינו הקול הבוטח הזה נסך בנו שלווה. הרגשנו מושגחים.…