בפרשתנו אנו מוצאים חילוקי דינים בין סוגי הקורבנות, שנובעים מהבדלים עמוקים ביניהם. כל קורבן וקורבן מיועד לתיקון אחר בעולם, ופרטי דיניו מכוונים בהתאם לתיקון המיוחד שלשמו הוא בא.

שני קורבנות מרכזיים ועליונים הם העולה והשלמים. קורבן העולה כשמו כן הוא, עליון ונעלה מאוד.…

בציץ, באפוד ובחושן מופיע עניין השמות, שמות ה' ושמות בני ישראל. שם ה' היה מגולה בציץ, ונסתר וחבוי בתוך החושן, שכן בין כפלי החושן היו שמים את האורים והתומים, שהם שמות של הקב"ה כמבואר ברמב"ן. כמו כן שמות בני ישראל היו כתובים פעמיים, פעם אחת בחושן, שבו כל שבט היה חקוק באבן אחת, ופעם נוספת על כתפות האפוד, שם היו שתי אבנים שעל כל אחת מהן שמות שישה מהשבטים.…

עניין מיוחד מצינו במזבח שלא מצינו בשאר כלי המקדש. במקדש היו שני מזבחות, המזבח החיצון והמזבח הפנימי, וצריך להבין עצם סיבת הכפילות, וכן מדוע האחד ממוקם בהיכל והשני מחוצה לו.

ישנה משמעות עמוקה מאוד לכלי המקדש וסדרי עבודתו. כלי המקדש מקבילים לשיעור קומת האדם.…

על אבני החושן נאמר "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח, כט). העובדה שהכוהן הגדול נושא את שמות בני ישראל טומנת עומק גדול, שהרי השמות הם גילוי העצם והמהות של כל דבר.…

הציווי על בניית המשכן בפרשת תרומה מגיע מייד לאחר מתן תורה, כי הוא המשך ישיר של מעמד הר סיני. הקשר בין המשכן ובין מעמד הר סיני הוא עניין עמוק מאוד, וההתבוננות בקשר הזה היא צוהר להבין הן את מהות התורה והן את מהות המקדש ותכליתו.…

דבר פשוט הוא שהקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, משגיח בהשגחה פרטית על כל נברא ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ממילא יש לשאול על עצם קיומו של משפט בישראל: מדוע בני אדם מתערבים בהנהגת ה'? מדוע לגבות תשלומים ממי שהזיק את חברו, הלא היה מקום לומר שהקב"ה ייפרע ממנו?…

בפרשתנו הקב"ה מצוונו בעשרת הדיברות "זכור את יום השבת לקדשו". לזכור את השבת ולקדש אותה. ואכן, "מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה" (פיוט לשבת). מה נעמה עת בואה של השבת, שהיא מקור הברכה, אור החיים, עדן הנפשות המתענגות בדבקות הקודש בה' א-לוהינו ביום קדוש זה.…

שירת הים היא התנוצצות מהמדרגה העתידית שתאיר באחרית הימים. לכן הוזכרה השירה בלשון עתיד, "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א). הזוהר הקדוש מלמד ששירה זו הייתה דבר פלא, ששרתה שכינה על כולם ושרו את שירת הים בלי שידעו והכינו את מילות השירה קודם לכן, אלא שרוח ה' האירה בכל ישראל, ומייד שוררו את השירה.…

חכמים מלמדים אותנו (ראו רש"י תחילת פרשת יתרו) שיציאת מצרים עצמה, עצם העובדה שעם ישראל יצא ממצרים, גדולה יותר מכל הניסים שנעשו. והדבר צריך הבנה, לכאורה עצם היציאה הפיזית של עם ישראל ממצרים אינה דבר פלא, לעומת כל הניסים, שהם פלאי פלאות של שבירת הטבע.…

התורה מצהירה כי תכלית גאולת מצרים היא זו: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו, ז). ובתחילת הפרשה ה' מבשר למשה שבניגוד לאבות, שלא זכו להתגלות שם הוי"ה, עם ישראל עתידים לזכות לכך בגאולת מצרים: "וידעתם כי אני ה'".…