דבר פשוט הוא שהקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, משגיח בהשגחה פרטית על כל נברא ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ממילא יש לשאול על עצם קיומו של משפט בישראל: מדוע בני אדם מתערבים בהנהגת ה'? מדוע לגבות תשלומים ממי שהזיק את חברו, הלא היה מקום לומר שהקב"ה ייפרע ממנו? וכן לגבי הניזק, אם הנזק בא לו בגלל עוונותיו, נמצא שהוא כפרת עוונות, ואם לא, הקב"ה יהפוך את המכה לטובה.
מה גם שחשבון שמיים הוא עמוק מאוד, כי הקב"ה מביא בחשבון גלגולי נשמות ומעשים ומקרים רבים מאוד לאין חקר, מדורות קודמים ומגלגולים עתיקים, עד שאין שום שכל אנוש שיכול לבחון את האמת. נוסף על כך כדי לדון דין אמת צריך לראות את תמונת המצב לפי כל צדדיה העמוקים והמסועפים.
ובאמת לדברים אלו אין חקר ותכלית, כי בוודאי הקב"ה אינו עושה שום דבר סתם, ואם אדם אחד צריך לקבל עונש, לדוגמה לרדת מנכסיו, הרי שגם בני משפחתו סובלים מזה, ולכן החשבון הא-לוהי מדוקדק מאוד. משל לרמזורים בעיר שבהם כל שינוי בזמן הרמזורים בצומת אחד משפיע על צמתים סמוכים, והם משפיעים על אחרים, עד שכמעט אפשר ששכונה שלמה תושפע משינוי ברמזור אחד, על כן צריך לתזמן נכון את כלל המערכת.
כך גם הקב"ה מנהיג עולמו בצדק ובמשפט, הכול לפי חשבון, ואין צער שבא לאחד שאין לו תכלית מאת ה'. נמצא שבאמת כל פסק דין מקיף אינסוף של פרטים, כי האנושות כולה היא כמו רשת שכל חלק בה מושפע מחברו. אם כן, מי הוא זה שיוכל לדעת תעלומות ולסקור נסתרות, וכן להכיל מערכות רבות כל כך כדי לקבל תמונה שלמה ולדון דין אמת לאמיתו?
אלא שכאן אנו למדים יסוד גדול: הקב"ה משרה שכינתו על דייני ישראל ומכוון אותם לפסוק את הדין על פי האמת. זה סוד "אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב, א), שהקב"ה ניצב בתוך בתי הדינים שבישראל. וכשהדיינים מחברים עצמם לה', השכינה שורה בהם, ומכוונים לפי האמת, והקב"ה מלביש הנהגתו דרך הנהגת הדיינים. נמצא שהנהגה מתלבשת בתוך הנהגה, הנהגת הטוב הא-לוהי הגמור מתלבשת בהנהגת המשפט, והיא מתלבשת בבתי הדינים שבישראל.
בנקודה זו של דייני ישראל מופיעה המעלה הגדולה ביותר של מתן תורה – התורה ניתנה לישראל עם כוח הנהגת המציאות, וזה כוח המשפט. היה פשוט הרבה יותר לשתף את ישראל בקיום מצוות ולימוד תורה בלבד ולא בהנהגת התחתונים ממש, כלומר לתת לאיש כדרכיו. אך זאת מה שבאה התורה להורות, שניתן לנו כוח התורה, שהוא כוח ההנהגה ממש של עליונים ותחתונים.
במערכת המשפט מתגלה דבר פלאי, שהוא עוצם דבקות הקב"ה בחכמי ישראל. באמת "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו ע"ב), אך הקב"ה משרה שכינתו על עצם השכל של האדם ומנחה אותו בדרך ישר לפי עומק הדין וכל השלכותיו. בזה מתבאר כוח חכמי ישראל והסיוע הא-לוהי המסייעם, ומתקיימת אף התורה כולה, שהרי בוודאי גם בפסקי ההלכה – מיהו זה שיוכל להבין את התורה האין סופית ולפסוק הלכה? הלא נודע שכל סעיף בהלכה מכוון על פי סודות עליונים מאוד של המשכת אורות מופלאים? אלא שה' משרה שכינתו, וזה סוד הכוח של חכמי ישראל. כמאמר הגמרא, "וה' עמו – שהלכה כמותו בכל מקום" (סנהדרין צג ע"ב).
מכאן נבין את עוצמת משפטי התורה, שהם אינם רק סדר חברתי רגיל אלא מכוונים לפי עומק הנהגת ה' את עולמו. בזה יובנו דברי רש"י על המילים "ואלה המשפטים", שפרשת המשפטים ניתנה מסיני. היות שהמשפטים הם חוקים בין אדם לחברו, היה מקום לחשוב שמקורם בחוכמה האנושית ולא בהתגלות הא-לוהית העליונה בהר סיני. על כן באה התורה להורות שגם המערכת המשפטית של ישראל, בדיני בין אדם לחברו, מקורה בהתגלות ה'. כי כאמור, דייני ישראל הם הצינור שדרכו ה' מנהיג את עולמו ובריותיו.
עוד דבר עמוק אנו למדים מכאן, שגם החיים החברתיים של ישראל הם בעלי ערך א-לוהי, כי קדושת ה' שורה בתוך סדרי חיי החברה בעם ישראל, ולכן ההדרכה כיצד לנהוג בהם באה מסיני. דבר זה מנוגד לתפיסת הגויים, שלפיה הא-לוהות מרחפת בשמיים, מעל מערכות החיים האנושיים, ואילו חיים העולם הזה עזובים לעצמם ואין להם שורש בקודש. "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם" (תהלים קמז, כ), סגולת ישראל היא גילוי קדושת ה' גם במרחבי החיים החברתיים. לכן מוכרח המשפט המסדר את החברה האנושית להיות מיוסד על פי התורה, שהיא המלמדת כיצד ישכון אור ה' בקרבנו. שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.
