אני רואה אותך

א"כ

אם נבלת באמצע יום חורפי

אם נרקבת בייאוש ובריכוז עצמי

אם ביקשת ללכת בלי לשוב

אם גם היום הרגשת כה עצוב

אם שמעת מסוקים בשמיים

אם כך פתאום התמלאו בדמעות העיניים

אם ניסית ואף אחד לא הבין

אם לִמְרק החיים ביקשת תבלין

אני רואה אותך, אני יודע

אני בוכה איתך, אתה לא שומע

אני כואב את כאבך

אני מתפלל פה לשלומך

אני רואה אותך, אני שומע

אם שוב קמת בלי רצון

ושוב בלט החיסרון

ולא רצית גם לא לחדול

אם בכית בלי קול

אני רואה אותך, אני מקשיב

ואני נשרף, כן, זה מכאיב

אני נחנק כאן איתך

אני תפילה שתמצא את דרכך

אם הכול נראה טפל

וחשק אין להתפלל

אם העולם סוגר אותך

רק תזכור, אני איתך.…

אני רואה אותך

א"כ

אם נבלת באמצע יום חורפי

אם נרקבת בייאוש ובריכוז עצמי

אם ביקשת ללכת בלי לשוב

אם גם היום הרגשת כה עצוב

אם שמעת מסוקים בשמיים

אם כך פתאום התמלאו בדמעות העיניים

אם ניסית ואף אחד לא הבין

אם לִמְרק החיים ביקשת תבלין

אני רואה אותך, אני יודע

אני בוכה איתך, אתה לא שומע

אני כואב את כאבך

אני מתפלל פה לשלומך

אני רואה אותך, אני שומע

אם שוב קמת בלי רצון

ושוב בלט החיסרון

ולא רצית גם לא לחדול

אם בכית בלי קול

אני רואה אותך, אני מקשיב

ואני נשרף, כן, זה מכאיב

אני נחנק כאן איתך

אני תפילה שתמצא את דרכך

אם הכול נראה טפל

וחשק אין להתפלל

אם העולם סוגר אותך

רק תזכור, אני איתך.…

נחשון מאיר

סמ"ר במילואים, לוחם בגדוד 8226, חטיבה 11, קשר מפק"ץ

ייתמו ימי חצב

כַּחֲצָבִים שֶׁנָּטַע יְהוֹשֻׁעַ

וְהֶעֱמִידָם בְּקַצְווֹת אַרְצֵנוּ

חֲסִינִים מִפְּנֵי חַיּוֹת הַבַּר

מַעֲמִיקִים שֹׁרֶשׁ

נִצָּבִים חַיָּלֵינוּ בַּגְּבוּלוֹת

כַּחֲצָבִים הַבּוֹקְעִים בְּקֵץ הַקַּיִץ

צוֹבְעִים שְׂדוֹתֵינוּ בְּשַׁלְהֶבֶת לְבָנָה

מְרַצְּדִים נֵרוֹת נִשְׁמוֹת אֲהוּבֵינוּ

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

לוּ נִדְמֶה לֶחָצָב

עוֹד פַּעַם אַחַת

וּבְתֹם טַבְּעוֹת תִּפְרְחוֹתָיו לְהִפָּתַח

מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה כִּסְפִּירָלָה בּוֹעֶרֶת

עֵת רֶדֶת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

הַשּׁוֹטֵף אֶת הָאֵשׁ

יִתַּמּוּ נוֹפְלֵינוּ לַמָּרוֹם

וְלֹא נַדְלִיק עוֹד

נֵרוֹת נְשָׁמָה

נתנאל אלינסון

לוחם במילואים בפלס"ר צנחנים

שיחה מהמילואים

– מָה שְׁלוֹמֵךְ, אֲהוּבָה?…

מלחמה כשאני בת 12

עטרה 

בשבת בבוקר, בשש וחצי, באמצע החלום היפה, הייתה אזעקה. כמה היו? לא יודעת, לא ספרתי.
אבל מה שכן ידעתי זה שאסור לצאת מהבית.
כל החג היינו בתוך הבית, האחים ואבא היו כל היום בכיתת הכוננות, ובערך ב-12 אבא התקשר
(שבת, כן?…

ברגע אחד

יובל חיה

ברגע אחד, את מאמינה?

ברגע אחד תבוא גאולה.

מהמקום השבור הזה.

מהכבדות, מהייאוש, מהפחד, מהחרדה.

מההרגשה הזו של חומה בצורה

ושתיקה רחוקה

מאדישות, מבלבול, מכאב, מהדחקה.

משם.

את מאמינה?

כי היא תבוא

עוד תבוא גאולה.

ברגע אחד שמיים ייפתחו,

ברגע אחד תפציע השמש החמה, כי פשוט הגיע זמנה של הזריחה.…

קדושת המילואים

יהושע אודרברג

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שָׁם

שֶׁאֵין בְּמָקוֹם אַחֵר.

אַתָּה מוּכָן לַחֲטֹף כַּדּוּר,

לַעֲשׂוֹת מִסְפֶּרֶת,

לְהַעֲבִיר מִשְׁמֶרֶת,

וּבְמוֹטִיבַצְיָה לִהְיוֹת חָדוּר.

וְעִם כָּל הַשָּׁנִים,

עִם מִגְוַן חֲבֵרִים,

דָּתִיִּים,

אוֹ לְאֻמִּיִּים

עִם הֶסְדֵּרִים

וְכָאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּמְּטִים.

עִם כָּל הַכּוֹלֵל

יֵשׁ הַרְגָּשָׁה

שֶׁרַק בַּצָּבָא

אֵלּוּ הָאֲמִתִּיִּים.…

הפגנת כוח

יהושע אודרברג

מִתְחַלְּקִים לְגַדְסָ"ר,

לְפַּלְחָה"ן,

לֹא לְקַפְּלָן

וּלְתוֹמְכֵי הַמִּשְׁטָר.

כֻּלָּם יָמִינָה לַנֶּשֶׁק,

שְׂמֹאלָה לַקַּסְדָּה,

זֶה לְצַד זֶה לִלְחֹץ עַל הֶדֶק,

וְלֹא יוֹדְעִים אִם מִתַּחְתֶּיהָ יֵשׁ כִּפָּה.

נֶעֱמָדִים בְּחֵי"ת

לְאַחַר הִתְפַּלְּגוּת רַבָּה,

עַכְשָׁו זְמַן לְהֵעָרֵךְ,

כָּל הַפְּלֻגּוֹת תַּחַת אוֹתָהּ מִטְרִיָּה

שמחה של גבורה

הלוחמים בחזית

מוכנים ודרוכים להילחם בשם ישראל

למסור את הנפש היפה שלנו

למען המשפחות היפות שלנו

על העם היפה הזה

אכן שום דבר לא יכול עלינו

אנחנו שייכים לנצח

אנחנו שייכים לטוב

אנחנו שייכים לד'

הם באים בשם עץ ואבן

בשם מתכת ואבק שרפה

ואילו אנו דוהרים כסוסי אש

נדחפים בכוח מערכות א-לוהים חיים.…

חג הסוכות

י' משה

סֻכָּה –

לְזֵכֶר יְמֵי מְצוּקָה

דַּוְקָא בְּעֵת שֶׁפַע תְּפוּקָה.

דְּפָנוֹת

וּסְכָךְ עֲרַאי שֶׁל אִילָנוֹת –

עַל זֵרֵי הַדַּפְנָה עֲדַיִן מֻקְדָּם לֵהָנוֹת.

אַרְבַּעַת הַמִּינִים –

לַמְרוֹת רִבּוּי הַדִּינִים,

אֲגֻדָּה אַחַת שֶׁל בְּנֵי אָדָם מְגֻוָּנִים.…

מה קרה למסר האחדות של עולם קטן? 2

מ"ב

קראתי את "מה קרה למסר האחדות של עולם קטן", והזדהיתי בצער עם מהותם ועיקרם של דברים. בשבת שעברה קראתי בצער גדול עוד יותר את התגובות, ודומה שהשאלה, שמרחפת כבר זמן רב באוויר, אינה מה קרה לעולם קטן אלא מה קרה לקוראיו, מה קרה לדתיים הלאומיים.…