רשות הדיבור סוכות

 

חג הסוכות

י' משה

 

 

סֻכָּה –

לְזֵכֶר יְמֵי מְצוּקָה

דַּוְקָא בְּעֵת שֶׁפַע תְּפוּקָה.

 

 

דְּפָנוֹת

וּסְכָךְ עֲרַאי שֶׁל אִילָנוֹת –

עַל זֵרֵי הַדַּפְנָה עֲדַיִן מֻקְדָּם לֵהָנוֹת.

 

 

אַרְבַּעַת הַמִּינִים –

לַמְרוֹת רִבּוּי הַדִּינִים,

אֲגֻדָּה אַחַת שֶׁל בְּנֵי אָדָם מְגֻוָּנִים.

 

שִׂמְחַת הַחַג –

לֹא כּוֹחַ וְעֹצֶם הַיָּד

הוֹדָיָה לָאֵ-ל עַל כָּל מָה שֶׁהֻשַּׂג.

 

 

אורות גבוהים
טליה כהן

אני ממש באמצע יום הכיפורים
נכון שאני קצת רעבה ועייפה
אבל בפנים התפילה ענפה
“קרע רוע גזר דיננו” נאמר בקול חנוק
ובלב תחושת סיפוק
מנסות לפעול עם א-ל
להתפלל קצת על עם ישראל
שיהיה תיקון במערכת המשפט
שיחזרו בתשובה ולא לאט-לאט
שכולם יבינו את ערכה של ארץ ישראל הנשגבה
ולא נצטרך בשקט להקים עוד איזה גבעה
כל זה מתוך אורות
אורות אמיתיים ולא פחות
האורות האלה הם מה שבתוכי
ובאמת מה שמאיר דרכי
אולי כל השנה זה טיפה מוסתר
ועכשיו בפנס הכול מואר
אך נשאלת עכשיו שאלה גדולה בשאלות
מה אעשה כשיכבו האורות?
אז אשכח את תיקון המידות?
על עצמי ועל ביתי ועל עמי
איך אצליח להרבות בתפילות?
איך אצליח את האורות לשמר
ולא לחזור לשגרה כה מהר?
התשובה די ברורה
כי היא מופיעה בלוח השנה:
סוכות.
הכלי לאורות
החיים הרגילים הפשוטים
כשהם מחוברים לא-לוהים
סתם כשפוקחים את העיניים ושוכבים במיטה
להיזכר שיש לי מטרה קדושה
ולהשתדל בכל יום לכוון בעלינו לשבח
להיזכר בכבוד ה’ שעליי זורח
ובמשימה הלאומית שלי
להחיות את העולם ממה שבתוכי
וכך בוודאי יהפכו האורות
לטיפות רבות של הארות
לסיכום דברי הרב דרוקמן לזמן הזה:
"מה עושה יהודי בסוכה?
אוכל, שותה וישן. בקיצור, חי
על האדם מישראל לחיות חיי קודש
יהודי עוסק בחיי המעשה:
'באוספך מגורנך ומיקבך'
בכך הוא חי חיים של קודש
בכך הוא עובד את ה'"!

לֹא כָּזֶה מֻרְכָּב

יהושע אודרברג

"אוֹחֵז בִּזְכוּכִית, מַגְדִּיל לִרְאוֹת,

לֹא רוֹצֶה שׂוֹם לַכְלוּכִית אוֹ נְקֻדּוֹת,

מַחֲזִיק בִּזְהִירוּת, מְסוֹבֵב,

בּוֹדֵק הֲלָכוֹת בְּדַיְקָנוּת, שֶׁכֶּתֶם חָלִילָה לֹא יִשְׁתַּרְבֵּב".

 

הַאִם כָּךְ נָכוֹן לִתְהוֹת,

שֶׁמָּא הַנּוֹהֵג כָּךְ נוֹהֵג לִטְעוֹת?

שׁוּב מִגְדָּרִים, סוּגֵי הִדּוּרִים,

בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יֵשׁ גַּם לַחֲבֵרוֹ,

רַק עַכְשָׁו עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים.

 

כַּמָּה רָחוֹק הַמְּתֹאָר מֵהַמְּתָאֵר,

שֶׁלָּחַץ וּמֶתַח אוֹתוֹ לֹא יְעַטֵּר,

יוֹם רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲווֹנוֹת,

רַק שֶׁלֹּא נַקְדִּימֵהוּ,

בְּעַצְבוּת וּבְעֶלְבּוֹנוֹת.

 

רַק בְּשִׂמְחָה מִיּוֹם חֲרָטָה,

מֵאַחַת וָשֶׁבַע,

לַעֲלוֹת מֵעַל הַטֶּבַע, מֵאַחַת לִשְׁמוֹנֶה.

 

עכשיו התור לאהבה

עומר בר

 

במהלך השבוע נזכרתי בשירו הנפלא של עוזי חיטמן ז"ל 'עכשיו התור לאהבה'. מדוע? כי שמו של השיר מאפיין כל כך את הזמן שאליו אנחנו נכנסים, זמן המכונה 'זמן שמחתנו', שבו מידת האהבה היא הדומיננטית, כידוע.

'הימים הנוראים' שסיימנו וחתמנו בתחילת השבוע מסמלים את היראה, הריחוק והדיסטנס מהקב"ה. לא סתם יש שימוש רב במילה 'המלך' בימים אלו.

והשאלה היא מדוע צריך את הימים הללו? הרי היראה והריחוק גורמים לתחושת התכווצות בנפש האדם, זה לא תמיד נעים ונוח.

שאלה זו מתחזקת עוד יותר בדור שלנו, דור שחזק מאוד בתנועת הנפש של האהבה והולך יותר ויותר לכיוון הזה. רואים זאת במגוון תחומים, בין שבחינוך, שיש יותר מקום להכלה ולרגישות, ובין שבצבא, שהקשיחות היא בטח לא אותה קשיחות של ימים עברו.

האמת היא שהתשובה לכך טמונה בחיינו ממש. בחוש אפשר לראות עד כמה הריחוק והכיווץ הנפשי נצרכים ומתבקשים (רק אם הם מגיעים באיזון נכון, כמובן). אנסה לתת לכך כמה דוגמאות.

כל אדם לפני דבר גדול בחייו חש בתנועת נפש זו. ברור לכול שחתן לפני חופתו אם לא ירגיש מעט יראה, כיווץ והתרגשות מגודל המעמד, ייתכן שמשהו פה לא תקין כל כך. כמו כן לפני פגישת עבודה, מבחן גדול וכדומה, המתח והדריכות הגבוהה יעזרו לנו להגיע ליעד הנדרש.

יוצא שתנועת נפש זו תביא בסופו של דבר לדחיפה ולדהירה קדימה. אי אפשר לדלג עליה!

יש משל שמתמצת את העניין בעיניי: אדם שרץ ספרינט, לפני שהוא פותח את הריצה הוא צועד כמה צעדים אחורה כדי לקבל תנופה. דווקא הצעידה אחורנית והתרחקות מהיעד תגרום לריצה מהירה יותר.

אבל כמו שכבר הבנתם, היראה היא רק אמצעי למטרה, והריחוק מטרתו בסוף של דבר להביא לידי קירוב אמיתי.

'הימים הנוראים' היו רק שלב מקדים כדי שנגיע לזמן האהבה, סוכות ושמחת תורה, ראויים יותר וקרובים יותר.

ובקיצור, עכשיו 'התור לאהבה'! מועדים לשמחה!

 

צדקה

יעקב סימן טוב

פתח את הלב ואת היד ותן צדקה

כמו שהבורא מנשים אותך ללא הפסקה

וכך יקבלו חייך משמעות והצדקה

כי בדרכי הבורא אישיותך דבוקה.

זו מצווה שכלית ולא חוקה.

אם בעושר חפצת, עשר תעשר, זו סגולה בדוקה,

כשכר כוהן המקטיר קטורת סמים דקה

שרק במעשר התיר הבורא לעשות לו בדיקה.

הצדקה את נפשך מטהרת ומנקה

ובך לנצח היא חבוקה.

בזכותה תינצל מכל צרה וצוקה

ותתרפא ממחלה קשה ומעיקה.

אם תרגיש עצבות ומועקה

תן משלך, ותרגיש הרגשה מתוקה.

'מתן בסתר יכפה אף' לאחוז בפלך השתיקה

ותיגאל ממוות ומשאול עמוקה.

גם אם לך השעה מאוד דחוקה,

ולא מצויה בכיסך אפילו מטבע שחוקה,

תפייס אותו בשיחה שמחה ומצחיקה.

אם חווייתך כנמצא במערה חשוכה ועמוקה

גם שם היא תאיר לך כאבוקה.

 

שיעור לחיים

סיון דנציג

בבית הספר של החיים,
יש שיעורים שלא נלמדים
על ידי מורים מוסמכים
אלא על ידי שליחים פשוטים.

איך להאמין בעצמך
כשהרמת ידיים
וכמעט נכשלת פעמיים.

איך לחייך במאור פנים
לאדם פשוט ברחוב
ולעשות לו יום טוב.

איך לתת לי הרגשה,
שאני ראויה לאהבה.
שבסך הכול שמת לי מראה,
להתנהגות שלי מולך.

והשיעור הכי חשוב בחיים
הוא איך לאהוב את עצמך
עם סך כל החלקים,
הוא השיעור שלא נלמד בכיתה
אלא מניסוי וטעייה.

 

לר"ם שיעור א' של השמיניסטים שלי

אלחנן איזק

 

ר"מ יקר, נבחרת! זכית!

בלב מאמין ובוטח מסרתי בידיך את התלמידים שלי. עבדתי קשה והתפללתי שהם יפגשו אותך. הם ואני נותנים בך אמון שתוביל אותם ליעד הנכסף. זה לא מובן מאליו. לא כל הכיתה בחרה ללכת למכינה ולישיבה. הבנים שבאו אליך בחרו. בחרו לגדול בתורה ועבודת ה'. לברר, להעמיק, להתגדל.

אני יודע שכל ההתחלות קשות וצריך זמן וסבלנות. ובכל זאת הלב שלי לא שקט. מה איתם? יש להם מקום? חברותא טובה? איך הם מסתדרים עם הגמרא? הם לא באמת יודעים ארמית… וחברתית? הכול חדש להם. חברה וסגנון חדשים, פנימייה, ריחוק.

הם לא חלשים, אל תדאג. הם ינצחו הכול בעזרת ה' ולמענו. אבל אני רוצה שילך הכי חלק שאפשר, ומה שמונע ואפשר להסדיר, שיסודר. בסדר? תראה אותם, תקשיב להם, תשאל ותסייע. אני סומך עליך ויודע שהם בידיים הנכונות והטובות. זו הדרך המשותפת שלנו. ההורים זרעו, אני השקיתי, אתה תצמיח, ועם ישראל יקצור.

 

יהיה טוב

שבות עמי שפיץ

לכל דבר יש רגע המסוים שבו הוא הכי טוב

לכל עת יש איש שיודע לנצל אותה נכון

ולכל איש יש זמן המתאים לו

ואולי לא לכולם, אבל זה מרגיש ככה

בין פסיעות המדבר עוברת מדבר לדבר

מנסה להיות ממוקדת מטרה

לכוון את החלום, לדעת לאן אני רוצה להגיע

ובדרך נופלת חזק על הידיים

מקבלת קצת כאפות מהדרך, אבק בעיניים

במסע שלי יש המון שותפים שלהם אני חייבת המון טובה

אנשים שעזרו ברגעי משבר, שתמכו, שעודדו והוציאו מהבוץ

אנשים שתמיד יישארו אצלי בלב, ישאירו חותם.

וגם אם אני לא מספיק אומרת תודה

וגם אם נראה לכם שאין שום תקווה

באופק תמיד יש קו של אור

שרק מחכה להפציע ולזהור

רק תנו לו את המקום ואת הזמן

והוא יבוא וייתן לכם חיבוק מכל הלב

כזה אמיתי, לא חונק, פשוט אוהב

לא שזה פשוט לאהוב, לפעמים זה יכול גם לכאוב

אבל כשאוהבים באמת אין ספק באהבה

יכול להיות ספק בדרך שבה היא מתבטאת,

אבל כשאוהבים רואים את זה, אי אפשר לפספס

אני רק רוצה לומר בעצם שתיתני לעצמך מקום לכתוב

תשמרי לך דף, תיקחי תמיד איתך איזה עט

שתוכלי לבטא את רחשי ליבך

מי יודע כמה זה יאיר את חייך באור יקרות

מי יודע כמה טוב זה יקרין סביבך

אז רק תנסי, מבטיחה שזה לא יזיק.

לאסוף,

כל נשימה אמירה או טיפת כוח שנותרה

לגעת בנשמה ולרקוד,

עם כל המילים, כל התנועות

הדברים שעברו עלינו.

כי הכול טוב והכל לטובה

לשמוח במה שיש

ולגלות את החלקים שהסתרתי בתוכי

המילים שלא אמרתי, מנגינות שלא מצאתי

להודות על האחות

הזו שבוכה בכל לילה, המתוקה והקטנה

הזו שאהבתי והנה היא גדלה

לומר שלום לכל הפחדים

ללכת איתם יד ביד

אל העתיד, שכבר נראה נוצץ יותר

טומן בתוכו חוויות סיפורים ושירים

חברות, קשרים ובעיות

אבל כל כך הרבה טוב שזה שווה הכול

מבטיחה לך, עוד מעט,

בקרוב, יהיה טוב.