רשות הדיבור- גיליון אחדות

הפגנת כוח

יהושע אודרברג

 

מִתְחַלְּקִים לְגַדְסָ"ר,

לְפַּלְחָה"ן,

לֹא לְקַפְּלָן

וּלְתוֹמְכֵי הַמִּשְׁטָר.

 

כֻּלָּם יָמִינָה לַנֶּשֶׁק,

שְׂמֹאלָה לַקַּסְדָּה,

זֶה לְצַד זֶה לִלְחֹץ עַל הֶדֶק,

וְלֹא יוֹדְעִים אִם מִתַּחְתֶּיהָ יֵשׁ כִּפָּה.

 

נֶעֱמָדִים בְּחֵי"ת

לְאַחַר הִתְפַּלְּגוּת רַבָּה,

עַכְשָׁו זְמַן לְהֵעָרֵךְ,

כָּל הַפְּלֻגּוֹת תַּחַת אוֹתָהּ מִטְרִיָּה

 

שמחה של גבורה

הלוחמים בחזית

מוכנים ודרוכים להילחם בשם ישראל

למסור את הנפש היפה שלנו

למען המשפחות היפות שלנו

על העם היפה הזה

 

אכן שום דבר לא יכול עלינו

אנחנו שייכים לנצח

אנחנו שייכים לטוב

אנחנו שייכים לד'

הם באים בשם עץ ואבן

בשם מתכת ואבק שרפה

ואילו אנו דוהרים כסוסי אש

נדחפים בכוח מערכות א-לוהים חיים.

 

אנו ננצח כי החיים ינצחו

אנו נשמח כי החיים שמחים

ואילו חרבם תבוא בליבם

וקשתותם תישברנה

 

ראשית הפנמת הקודש הינה

ידיעת הבדלה בין ישראל לעמים.

בינה זו מעניקה לישראל שמני ארץ

וטל שמיים

טל שעתיד להחיות מתים

כי כל המתים יחיו

על ידי רב להושיע

ואנו אין אנו נלחמים על חיינו

אלא על החיים

ואין אנו נלחמים על טובתנו

אלא על הטוב

כי אין חיים ואין טוב

שאין מקורם קדוש ישראל.

 

ולכן לעולם אין אנו נופלים

ואילו מה שנראה כנפילותינו

אינן כי אם כנפול הארי על טרפו

אשר התעורר

וכלביא יתנשא

למלוך על כל

ולהמליך

את שמו באהבה

בשמחה של גבורה.

 

רק תפילה

סיון דנציג

אבינו שבשמיים,

רחם עלינו,

היושבים על הארץ,

האנשים הפשוטים,

שרק רוצים לעשות את רצונך באמת ובתמים.

פרוש עלינו את סוכת שלומך.

החזר שבויים לביתך.

שמור על חיילי צבא ההגנה לישראל,

תן בהם ישועה ועטרת ניצחון.

ואנחנו האנשים

מתפללים אליך, אבא.

שמור נא עלינו.

אין לנו ארץ אחרת,

תן בנו אהבה, רעות ושלום

בינינו ובין אחינו,

כי אנשים אחים אנחנו.

נכון, רבנו במשפחה,

אבל תראה איך השלמנו אחרי המכה.

הבנו את המסר,

מכאן אנחנו נשלים את החתיכה שחסרה בפאזל.

ריבון העולמים, אנא רחם,

כי אליך עינינו נשואות.

אין לנו אבא אחר, לא ארץ אחרת ולא משפחה אחרת.

 

עם כלביא יקום וכארי יתנשא – התנגשות אסטרטגית והכרעה היסטורית בפועל

יאיר צפלביץ

שעת משבר היא השעה לחזור אל הגרעין היסודי של החיים, לשאוב משם בהירות וכוחות ולצאת מתוך הגרעין הפנימי החוצה.

נר לרגלינו הוא דרכו של הרב שלמה ישכר טייכטל, שבשעת השואה חזר ליסודות השקפתו, למקורות, ומהם חצב מבט מתוקן לנוכח המציאות, שאילצה אותו להתנער ממבטו הרגיל.

נר לרגלינו הוא דרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שזיהה מתוך המבט על המציאות סביבו ומתוך התבוננות על יסודות חיינו התורניים שיש להרים את דגל צמיחת הגאולה.

נר לרגלינו הוא דרכו של הרב צבי יהודה קוק, שהרים את דגל ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ואת דגל התורה הגואלת מתוך חיבור לשורש העמוק של תורת ישראל ומתוך מבט על המציאות וההתרחשות הלאומית.

אנו נמצאים בשעת משבר. לא מדובר כאן באירוע טרור מוכר רק בסדר גודל עצום ממדים שלא הכרנו עד כה, מדובר כאן במציאות חדשה. המציאות החדשה היא שאלת זכות הקיום של עם ישראל בארץ ישראל. האם יש לנו זכות קיום כאן? תגובתנו בשעה זו תענה את התשובה בפועל. אם יש לנו זכות קיום בארץ ישראל מכוח היותנו יהודים, אסטרטגית כל ארץ ישראל צריכה להיות שלנו, וכאן יש אירוע אסטרטגי שהתגובה עליו חייבת להיות אסטרטגית: השלמת תהליך כיבוש הארץ מידי הערבים. כלומר, כיבוש מלא של עזה וכל הרצועה והפיכתם לשטחי התיישבות יהודית פורחת.

אך אם בתוכנו מקנן הספק שאולי ארץ ישראל שייכת לערבים, אסטרטגית אין לנו כאן זכות קיום. ואם אין לנו כאן זכות קיום ברמה האסטרטגית, הערבים הולכים ומנצחים אותנו בהדרגה ח"ו.

נשים לב שיש תהליך אסטרטגי דו-צדדי במקביל. מצד הערבים הם צוברים כוח, צוברים שליטה על השטח, צוברים לגיטימציה בין-לאומית, מתקיפים (ואומנם גם חוטפים) בהדרגה התקפות שנעשות קשות יותר ויותר. בחג שמחת תורה הזה הם הגיעו לשיא נוסף שלא נראה כמוהו מאז השואה באירופה, טבח לאור יום במאות יהודים: ילדים, זקנים, בחורים, נשים.

במקביל מתרחש תהליך אסטרטגי יהודי בארץ ישראל. עם ישראל מבסס את זהותו היהודית בארץ, מבסס את אחיזתו ביהודה ושומרון, מבסס את כוחו הכלכלי ומשכלל את יכולותיו בזירה הבין-לאומית, ודיונים ציבוריים אין סופיים של בירור הזהות הלאומית שמשקפים צמיחה אסטרטגית לאומית הולכים ומתחדדים.

שני התהליכים האסטרטגיים הללו הגיעו עכשיו, במלחמת שמחת תורה, להתנגשות. כאן אנחנו חייבים לאסוף עוז ותעצומות ולהכריע אחת ולתמיד איזה תהליך הוא התהליך האסטרטגי האמיתי שיישאר כאן לנצח.

מאיתנו נדרש לחזור לגרעין היסודי ולהיזכר: הנה עם כלביא יקום וכארי יתנשא, ואומנם לאריה לוקח זמן לקום, אבל כשהוא קם אין מי שיכול לעמוד מולו. עם ישראל נמצא בעיצומו של תהליך התנשאות אסטרטגי. הגענו לפסגות וידענו מאבקים ונפילות קשות. הרגע האסטרטגי שאנו נמצאים בו עכשיו הוא השאלה שבה אנו נדרשים להכריע באופן מוחלט: האם ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכוח היותנו יהודים, נצר לשרשרת הדורות מאברהם אבינו, שלו הבטיח ה' "לזרעך אתן את הארץ הזאת"?

ההכרעה תהיה בפועל בלבד על ידי מימוש זכותנו ההיסטורית הא-לוהית על כל חבל עזה. בשעה זו הכרעתנו יכולה להיות כפי שהתרחש בפורים, שאז עם ישראל הוסיף חג, ובכך הכריעה שכל התורה כולה התקבלה ברצון, "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". כאן ההכרעה של כיבוש מלא והקמת התיישבות יהודית פורחת בחבל עזה תהיה הכרעה היסטורית של קבלה מרצון של ארץ ישראל כולה, לא עוד כניצולי שואה שרידים מוצלים מאש שמחפשים מקלט בטוח, כי אם עם ישראל השב לארצו אחרי שנות גלות ארוכות ומממש בהזדמנות אכזרית זו את מטרתו האסטרטגית: ארץ ישראל לעם ישראל.