רשות הדיבור- תולדות

מלחמה כשאני בת 12

עטרה 

בשבת בבוקר, בשש וחצי, באמצע החלום היפה, הייתה אזעקה. כמה היו? לא יודעת, לא ספרתי.
אבל מה שכן ידעתי זה שאסור לצאת מהבית.
כל החג היינו בתוך הבית, האחים ואבא היו כל היום בכיתת הכוננות, ובערך ב-12 אבא התקשר
(שבת, כן? ואנחנו שומרים) ואמר לסגור את כל החלונות והתריסים ולנעול את הדלתות. זה היה מלחיץ, ולא הסכימו לספר לי כ-ל-ו-ם!
במשך השבת הבנתי שקרו דברים, ובמוצ"ש הבנתי הכול! היעתה חדירת מחבלים בעוטף וגם בחוץ.
הבנתי שראובן ואביעד, בכור ואוריאל, עמיחי וידידיה – כולם נהרגו! ואת כולם אני מכירה, ולא רק הם
אלא גם עוד המון אנשים. אני לא מכירה את כולם, וחלק רק בשמות. כל כך הרבה אנשים! כל כך הרבה משפחות.
אחרי יומיים בבית סגורים (שבת וראשון) יצאנו בשיירה למלון בירושלים. נסענו דרך כביש 10 עד ירוחם, ומשם לירושלים. בדרך עצרנו בתחנת דלק להיפרד מאבא, שהולך למילואים. בכיתי הרבה, אני יודעת. פחדתי, פחדתי שמשהו יקרה לו. זו מלחמה! אני מבינה.
הגענו לירושלים, למרכז שלווה, ושם ערכו לנו קבלת פנים. ילדים הכינו פעילות וממתקים. תודה!
ואז הגענו למלון, ועד עכשיו אני פה, תקועה, כבר חודש, שבוע ויומיים, בלי לדעת מתי אחזור הביתה.
התחלנו לעשות שגרה, יש בית ספר, יש סניף, יש חיים, אבל הם לא מספיקים. אני רוצה את השגרה שלי, את החיים שלי!
אבל הכי מוזר לי שלפני שנתיים שאלתי את עצמי מה אני אספר לנכדים שלי, מה כבר קרה לי בחיים? עכשיו אני מבינה שיהיה לי מה לספר: הקמתי יישוב כשהייתי בת שנה, עברתי מבצעים,
צוק איתן וכל השאר. אחרי זה הייתה מלחמה גדולה, ו… את זה אני אשלים עוד כמה שנים.
מוזמנים לבוא לבקר, מלון שלום ירושלים.

בעולם שלנו

נעמה

בעולם שלנו
יש יעדים שצריך לכבוש
מטרות שצריך להשיג
דברים שצריך להספיק

גם אם אין כוח
גם אם החשק נפל לבור
עושים כי צריך
עושים כי כולם עושים
עושים כדי "להתקדם"

אבל הראש לא פה
והלב בכלל הלך
יצא ולא חזר
לא הודיע מתי ישוב

ובינתיים
יש יעדים שצריך לכבוש
דברים שצריך להספיק
השעון לא עוצר מלכת

כי אחר כך
כשיסתכלו על התוצאות
לא יעניין אף אחד שהראש היה מחוק
ושעל הלב אין מה לדבר

מה שיעניין זה אם הצלחת או לא
אם השקעת מספיק
אם הקרבת את כל כולך
אם התמסרת מספיק
התמסרות שהיא לפעמים חניקה

כי לא מעניין איפה הראש נמצא

ובמה הוא עסוק
והלב
עוד לא חזר
הוא עוד מתאושש
מאחה פצעים
מרפא שריטות

והעולם שלנו

לא עוצר

לא מחכה לאף אחד

ממשיך לרוץ ולדהור

כי בעולם שלנו

יש מטרות שצריך להשיג.

התעוררות הניצוץ היהודי בחרבות ברזל

יעל לוין

שירו של אביגדור המאירי 'ירושלים', המוכר יותר בשמו 'מעל פסגת הר הצופים', הוא עיבוד עברי של השיר ביידיש 'חצות' מאת ברוך שפיר, שפורסם בשנת 1886. גרסת המאירי כוללת ארבעה בתים, ופורסמה לראשונה בעיתון דאר היום בשנת 1928. נוסחו הפופולרי של השיר מכיל את הבית הפותח והחותם בלבד. הבית השני מבכה את הפירוד וחוסר השלום ששררו בשעתו בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים, הוויה המעמידה לדידו בספק את האפשרות של בניין המקדש. קטע בעל תוכן מקביל איננו מצוי בשיר המקורי.

ואלה מילות בית זה: "בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם, / הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ. / אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ, / אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ? / סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים תֵּימָנִים, פָלָשִׁים / אוּרְפָלִים (במקור: ערפלים), וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים– / ­­– יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, / לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם. / ­­– יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם, בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!"

מעת היוודע תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 ב-1 בנובמבר 2022 התעצם במדינת ישראל עד לבלי הכר הפילוג בין חלקיה, והוא הגיע לממדים חסרי תקדים סמוך למלחמת חרבות ברזל. במוצאי שבת שמחת תורה תשפ"ד היו אמורות להיערך הקפות שניות בתל אביב על רקע מחלוקת חברתית חריפה שקדמה לכך בעיצומם של ימי חול המועד סוכות.

פרוץ המלחמה והמאורעות הקשים שנלוו אליה הובילו באחת לליכוד חברתי ולאחוות אחים אדירה חלף החשש שכרסם, למצער בתאוריה ובתת-מודע, למלחמת אחים. כמו כן חזינו התקרבות ניכרת בשכבות רחבות בציבור לאבינו שבשמיים ולערכי המסורת וגילויי גישה חיובית כלפי מצוות בולטות, כמו הנחת תפילין, לבישת ציצית ושמירת שבת. מעט קודם לכן בלבד הייתה בקרב יחידים וקבוצות מסוימות התנגדות עזה למדי להנחת תפילין, ואילו עתה רבים החלו לתור אחר מצווה זו. כן חיילים רבים ביקשו לראשונה ללבוש ציצית, ואזרחים לא מעטים קיבלו עליהם שמירת שבת.

הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ח) מתאר את ההתרחשויות העתידות בימות המשיח אגב קביעת מתווה ברור, ומכלל זה שיעמוד מלך מבית דוד שיהא "הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'", ואותו אדם יהיה בגדר משיח. בנוגע לתהליכים אלו ציין הרמב"ם (יב, ד): "וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".

ההתרחשויות שחווה העם היושב בציון לאחרונה גרמו מטמורפוזה של ממש ברקמת החברה הישראלית, ובכורח הנסיבות בן לילה ממש. יש אף מי שבאו להכיר לראשונה בזהותם היהודית, וכן נשמעו קולות חרטה על ויכוחים אין-סופיים שנדמו במבט רטרוספקטיבי להיות קטני ערך.

דברי הרמב"ם בדבר נסיבות עתידיות שבעקבותיהן מלך המשיח יכוף את כל ישראל לשוב לבורא עולם ולקיים את מצוותיו עתידים להתממש בעיתם ובזמנם בנסיבות מחודשות שטרם נודעות.

שינוי פני החברה הישראלית לטובה בחרבות ברזל, הוצאת אחדות העם מהכוח אל הפועל ויחסם החיובי של רבים כלפי זהותם היהודית וכלפי המסורת מציבים לפנינו דגם בנוגע ליכולתם של מאורעות הרי גורל לחולל בִּיעָף תמורות גמורות בחברה ובעם שאיש לא היה יכול לשער בנפשו לפנים. יש רק לקוות ולייחל שתמורות אלו יגיעונו מתוך מאורעות חיוביים ומעצימים יותר, אשר בעזרת ה' נזכה מהרה לחזות בהם במו עינינו ממש.

אנחנו מחכים

שלומית כץ

אנחנו מחכים.
מחכים למשיח שישים עלינו שלום,
מחכים לחטופים שיחזרו הביתה היום,
מחכים שנצליח להגשים איזה חלום,
מחכים שהלב טיפה ינשום.
אנחנו מחכים לאור שסוף-סוף יידלק,
מחכים שייבנה כל מה שהתפרק,
מחכים שהעצב עם הזמן אולי יחלוף,
מחכים להגיע כמו גלים אל החוף.
אנחנו מחכים לשמחות, לבשורות טובות,
מחכים לגשם שישטוף את הרחובות,
מחכים לניצחון, לתחושה של ביטחון,
שתהיה פה תקווה לא רק בהמנון.
השעון מתקתק ימים ולילות,
מחכים לא-לוהים שישמע את התפילות,
מחכים לבד, מחכים ביחד,
מחכים להירדם פשוט, בלי פחד.
מחכים לניסים הכי גדולים שיש,
מחכים לחיילים שיבואו מקו האש.
ממשיכים להאמין, לא מרימים ידיים,
מחכים,
מחכים,
מחכים לכם
בבית.

'הבן של'

עומר בר

כמה קשה להיות 'הבן של'. להמשיך דרך שלא אתה התחלת. אין לך הברק, ההילה המיוחדת ששייכת למייסד, לפורץ. אתה לא מפורסם כמוהו, רחוק מאור הזרקורים.

כזה היה יצחק בדיוק, כאלה היו חייו. חי בצל אביו, 'אברהם העברי', 'אברהם הגדול'. לכן באופן טבעי היה גם פחות מוחצן ממנו, פחות מוכר, פחות סלב.

דורנו הוא גם קצת (הרבה) יצחק. אנחנו לא המייסדים הראשונים של המקום הנפלא הזה, ולכן לפעמים נראה שהברק והעוצמה שהיו פה פעם קצת (הרבה) חסרים לנו. אבל דווקא בנו, דווקא ביצחק, יש כוח ייחודי ואולי תפקיד חשוב בהרבה. שימור וקידום הדרך הוא שלב קשה ביותר וחשוב עוד יותר מאותה פריצת דרך ראשונית. ולכן באופן די עמוק ולרוב נסתר יש בדור ובשלב הזה עוצמות אף יותר גבוהות משל קודמיו.

את העוצמות של הדור הנפלא הזה אנחנו רואים עכשיו. זהו, זה התגלה. רק תפקחו עיניים בבקשה. ואולי לא סתם כשתבוא הגאולה אומרת הגמרא שנקרא רק ליצחק: "אבינו אתה".