פעם, לפני לא מעט שנים, בבתי הספר הממלכתיים היו מעבירים שיעורי חינוך מיני. היו מחלקים את הכיתה לבנים ולבנות ומסבירים לכל קבוצה אילו שינויים יחוו בגופם. לאחר מכן היו מאחדים את הקבוצות ומסבירים להם איך תינוקות באים לעולם. ככה, פשוט. בלי להיכנס לעולם האישי הפרטי, זה שאמור להיות חשוף רק לפני הקרובים להם ביותר: ההורים, האחים, החברים הקרובים ביותר.…

1.

את התמונה הזו, של שתי ידיים עונדות ארבעה צמידי לידה, שלח לי הרב בועז קליין, ועברו כמה שניות עד שהבנתי. כן, רביעייה נולדה לבועז ולפרדי, שליחי חב"ד בברילוצ'ה שבארגנטינה ("הנקודה היהודית הדרומית ביותר בעולם"). הנה כמה דברים שהרב בועז ביקש לומר:

"בפרשת השבוע יעקב אבינו אומר 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים'.…

1.

השבוע אנחנו מקבלים את השם שלנו, 'יהודים'. בפרשה מסופר איך לאה נותנת שם לבנה שנולד, יהודה, והיא מסבירה: "הפעם אודה את ה'".

בתלמוד נכתב כי מאז בריאת העולם לא היה אדם שהודה לאלוקים, עד שבאה לאה ואמרה תודה. התודה הזו נשארה לנצח.…

1.

איך להגיב כשמישהו חושף לפנינו מצוקה? אפשר רק לעשות 'וי' ולטפל בזה, ואפשר לבדוק אם הוא לא זקוק לעוד משהו. בואו נלמד מרבקה אימנו: בפרשת השבוע אליעזר מבקש רק מעט מים, אבל רבקה עושה מעל ומעבר. היא נותנת לו לשתות בנדיבות ומשקה גם את כל הגמלים שאיתו וכמובן מזמינה את כולם להתארח בביתה.…

1.

המילים האלה נכתבות מאולפן הבחירות, באמצע שידור. מצאתי במהלך הלילה הארוך הזה קטע של הרב חיים נבון על פרשת השבוע. הוא מזכיר לנו שהמנהיגות הפוליטית חשובה, אבל יש עוד מנהיגות, חשובה לא פחות. וכך הוא כותב:

"לפני כ־4,000 שנה יצאו איש זקן ואישה זקנה מתורכיה לארץ כנען.…

1. כל שנה מחדש אני משתדלת להתעכב על המילים האלה בפרשה, אולי כדי לבדוק שהן לא השתנו: התורה מספרת שאל תיבת נח נכנסו כל סוגי בעלי החיים: "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" וגם "מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹורָה". למה לא לכתוב פשוט "מן הבהמה טהורה" ואז "מן הבהמה הטמאה"?

1.

תפילה שכתב הרב זאביק הראל לזמן שאחרי החגים:

"אבינו מלכנו, אסוף את כל הניצוצות:

קח את כל העייפות שזרקו הצידה צעירים וזקנים, כשקמו במסירות נפש בחצות לילה לומר סליחות;

קח את מיליוני המטבעות שניתנו לצדקה עבור עניים;

אסוף את מיליוני תקיעות השופר שנשמעו בבתי הכנסת וגם מחוצה להם, בכל רחבי העולם;

ואת כל המחשבות הטובות שעלו בעם ישראל עִם כל קולות השופר;

קבל את תעניות עם ישראל ביום הקדוש, יום הכיפורים, בערים, ביישובים ובקיבוצים;

קח את מיליוני הרצונות הטובים שהתגלו בשעת תפילת הנעילה;

קח את כל המאמצים להשגת ארבעת המינים ולבניית הסוכות;

קח את מעשי ידיהם של ילדים שהכינו בשמחה ובהתרגשות קישוטים לפאר את הסוכה;

קח את הניסיונות לשמוח אצל כל אלה המצפים – אצל הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות, אצל כל אלה שנותר להם כיסא ריק בסוכה או בלב, ובכל זאת שמחו בשמחת החג;

קח את כל הכנסת האורחים, הארת הפנים ואהבת ישראל במהלך החגים;

קח את כל הכביסות והבישולים, העמידה בפקקים, הכתפיים הכואבות של הורים שהרכיבו עליהן ילדים, הניסיון המתיש לארגן מפגש בני דודים ב'זמן משפחתנו';

קח את מיליוני זוגות הנעליים שרקדו בשמחה עם התורה בהקפות של שמחת תורה;

קח את הצביטה בלב אצל כל משפחות אנשי כוחות הביטחון, כוחות הרפואה ושאר שליחי הציבור שלא חגגו עם המשפחה כדי שאנחנו נוכל לחגוג;

ותן לנו שנת בריאות, שלום, פרנסה, שמחה והצלחה".…

1.

נהוג לחשוב שהטופ בחגים הוא יום כיפור, תפילת נעילה, ועכשיו חזרנו לשגרה. אבל לצום יום שלם כמו מלאכים – זו לא הפסגה. יש משהו גבוה יותר – קוראים לו סוכות. כן, החג הזה, עם העצים והמסמרים והסדינים והענפים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, יום כיפור הוא לא השאיפה, הוא לא האידיאל.…

1.

שנה טובה! תיאור יפה של התחושות שלנו בימים האלה כתב נתנאל פרץ: "לצד כמויות הברכות והתקוות שמורעפות עליי ועליכם השבוע, הייתי רוצה להוסיף משהו קטן. אני שם לב שכל שנה בזמן הזה מתרחש נס בתוכנו. כולנו יחד מצליחים בכמה ימים ספציפיים לחזור ולהאמין שאפשר לשנות.…

1.

אנחנו רגילים לראות הודעות בסגנון "מצאתי תפילין", על זוג תפילין שנשכח באוטובוס אתמול בבוקר. מה תגידו על תיק של טלית שאבד לפני כחמישים שנה, במלחמה, ונמצא כעת?

כך סיפר לי הלילה אלישיב גוטמן: "אבא שלי, בוגר ישיבת הר עציון, התפלל במלחמת יום כיפור בבסיס ברמת הגולן.…