1.

תפילה שכתב הרב זאביק הראל לזמן שאחרי החגים:

 

"אבינו מלכנו, אסוף את כל הניצוצות:

 

קח את כל העייפות שזרקו הצידה צעירים וזקנים, כשקמו במסירות נפש בחצות לילה לומר סליחות;

 

קח את מיליוני המטבעות שניתנו לצדקה עבור עניים;

 

אסוף את מיליוני תקיעות השופר שנשמעו בבתי הכנסת וגם מחוצה להם, בכל רחבי העולם;

 

ואת כל המחשבות הטובות שעלו בעם ישראל עִם כל קולות השופר;

 

קבל את תעניות עם ישראל ביום הקדוש, יום הכיפורים, בערים, ביישובים ובקיבוצים;

 

קח את מיליוני הרצונות הטובים שהתגלו בשעת תפילת הנעילה;

 

קח את כל המאמצים להשגת ארבעת המינים ולבניית הסוכות;

 

קח את מעשי ידיהם של ילדים שהכינו בשמחה ובהתרגשות קישוטים לפאר את הסוכה;

 

קח את הניסיונות לשמוח אצל כל אלה המצפים – אצל הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות, אצל כל אלה שנותר להם כיסא ריק בסוכה או בלב, ובכל זאת שמחו בשמחת החג;

 

קח את כל הכנסת האורחים, הארת הפנים ואהבת ישראל במהלך החגים;

 

קח את כל הכביסות והבישולים, העמידה בפקקים, הכתפיים הכואבות של הורים שהרכיבו עליהן ילדים, הניסיון המתיש לארגן מפגש בני דודים ב'זמן משפחתנו';

 

קח את מיליוני זוגות הנעליים שרקדו בשמחה עם התורה בהקפות של שמחת תורה;

 

קח את הצביטה בלב אצל כל משפחות אנשי כוחות הביטחון, כוחות הרפואה ושאר שליחי הציבור שלא חגגו עם המשפחה כדי שאנחנו נוכל לחגוג;

 

ותן לנו שנת בריאות, שלום, פרנסה, שמחה והצלחה".

 

2.

המשפט הכי מפורסם של רבי נחמן מברסלב הוא דווקא משפט שאנחנו טועים בו. בימים אלה ציינו את יום פטירתו ה־212 של רבי נחמן, האיש שהשפיע הרבה מעבר לקהילת חסידות ברסלב.

רבים יודעים לצטט על פה את המילים שלו "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" או "אין שום ייאוש בעולם כלל". אלה באמת עקרונות יסודיים בתפיסה שלו, שמלאה בשמחה ובתקווה. אבל את השיר המפורסם אנחנו שרים בדרך כלל ככה: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל".

ובכן, במקור כתב רבי נחמן כך: "וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבור עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל". יתפחד – כלומר, יפחיד את עצמו. יגרום לעצמו לחרדות מיותרות, יספר לעצמו סיפורים שליליים, ימכור לעצמו אשליות לא נכונות.

מותר לפחד, ויש אכן דברים מפחידים בעולם, אבל חבל להתפחד – כלומר לנפח, להגזים, לאבד פרופורציות. רבי נחמן קורא לנו להפסיק להפחיד את עצמנו לשווא, ולעבור את הגשר.

 

3.

מרבים לדבר על לחץ חברתי, השפעה סביבתית והיסחפות אחרי חברים או טרנדים. האם יכול להיות שזהו בעצם חטאו של האדם הראשון, החטא הראשון של האנושות כולה? הנה טקסט נפלא של הרב קוק על פרשת השבוע החדשה, פרשת בראשית: "חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואיבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת 'איכה', מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו". מלבד המילה העברית המפתיעה (תפיסת האני – כלומר ה'אניות') יש פה קביעה שההיסחפות אחרי הנחש, כלומר אחרי גורם חיצוני, מובילה אותנו למצב של חטא, שאחריו אנחנו לא יודעים להשיב על השאלה הבסיסית "איכה?". במקום אחר כתב הרב קוק שהשכחה העצמית הזו היא הבעיה של היחיד וגם של העולם כולו: "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית… הכול נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית… היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות… ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה". זו רק טעימה מהקריאה הגדולה של הרב קוק לשוב את עצמנו, אל המקוריות שבתוכנו, והקריאה הזו רלוונטית מהעץ בגן העדן ועד היום.

 

4.

סעודות, ריקודים, שקיות ממתקים, כביסות, ופתאום – מתחילים מבראשית. השבת קוראים שוב את הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית. כשקוראים אותה, מגלים דבר מרתק: התורה לא מתעכבת רבות על בריאת העולם. במקום לתאר באריכות את הקוסמוס והכוכבים והאוקיינוסים, היא עוצרת ומתארת בפירוט דווקא את החטא הראשון של האדם הראשון. גם בהמשך התורה לא מדווחת על כל העמים והממלכות שקמו ונפלו באותה תקופה, אבל כן עוצרת ומאיטה כשאברהם מכניס אורחים לתוך האוהל או כשרבקה משקה גמלים ליד הבאר. למה? כי זה העיקר. התורה היא לא ספר מדע או היסטוריה. המילה 'תורה' היא מלשון 'הוראה' – מטרתה להורות, להדריך, לחנך. המעשים ה'קטנים' האלה, ששום חוקר לא היה מתעכב עליהם, הם בסופו של דבר הדברים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. זה יכול לתת טעם גם לכל מה שאנחנו עוברים בחודש תשרי: הטרחה והמאמץ סביב הסוכה או הבית, השיחות הקטנות, הרגעים המשפחתיים – כל אלה הם אבני בניין יסודיות מאוד. 

 

5.

מה היה חסר לאדם הראשון? הרי היה לו הכול – בת זוג, אוכל, גן עדן שלם מסביב. בשבת בבוקר, בקהילת TBDJ במונטריאול שבקנדה, קיבלתי את התשובה. לזוג שליחי בני עקיבא במונטריאול נולדה בת. בדברי הברכה של רב הקהילה, הרב יחזקאל פריינדליך, הוא אמר כך:

"לכאורה, האדם הראשון היה במצב מושלם. אדם וחוה לא היו צריכים כלום. העולם כולו היה שלהם. ובכל זאת פרשת בראשית שאנחנו קוראים בשבת, מסתיימת באופן עצוב. האנושות נכשלה. איך קרה שאדם וחוה חטאו? שהם גורשו מגן עדן? שהבן שלהם, קין, רצח את הבל אחיו? ובכן, רק דבר אחד היה חסר להם: הורים. תחשבו על זה, מדובר על האנשים היחידים בעולם שלא יכלו להסתכל למעלה, אל הדור שמעליהם, וללמוד ממנו. כולנו צריכים מורשת משפחתית שעוברת מדור לדור. תינוק שנולד מזכיר לנו שגם המסר הזה מופיע בפרשת בראשית: זו זכות גדולה להיות ילדים שלומדים מהוריהם, זו זכות גדולה להיות הורים שמלמדים את ילדיהם".

 

שבת שלום.